שמח/עצוב / עמרם גורדון

 
שמח/עצוב

עמרם גורדון - משמר העמק 

איור מאת יעקב גוטרמן

 

היציאה לטיול בכיתה ב' היא כמו הכרזה על חג שאינו מופיע בלוח השנה.

איור מאת יעקב גוטרמן

היציאה לטיול לאיסוף פטריות רק הגבירה את השמחה, המתח, ההתרגשות והמהומה בכיתה. כולם מדברים יחד, שמחים יחד ורק מחכים לשאלות המטפלת: "כולם נעלו נעליים?", "כולם חבשו כובעים?", כדי שנהיה מוכנים לצאת לטיול.

 

הבוקר היה נפלא. יומיים אחרי הגשם הראשון האוויר צלול, האבק מורבץ והשמש מחממת את האדמה המעלה אדי סתיו. בוקי, כלבנו, התרוצץ הלוך ושוב בין קבוצת הילדים שהלכה עם המורה לבין קבוצת הילדים שצעדה עם המטפלת. כשנכנסנו ליער השתולל מרוב שמחה. רץ, נעלם, חזר, קפץ, עצר ליד עץ, הרים את רגלו וכבר נעלם. התפזרנו בחלקת האורנים לחפש פטריות בין הסלעים המבהיקים מקרני השמש החודרות והמורה קראה בקול: "אל תשכחו ילדים, איסוף הפטריות הוא למען הקרן-קיימת". החלקה התמלאה בקריאות שמחה וצחוק של ילדים, כשהעצים הרטובים מגשם ראשון מעניקים לה גוון ברקי. תוך כדי העליצות הזו נשמעה לפתע ירייה. קפאנו במקומנו ואט-אט התקבצנו ליד המורה והמטפלת. בבת אחת היער הצוהל השתתק.

 

כעבור מספר דקות הבחנו בחברים מתרוצצים ביער, רצים הלוך ושוב כאילו מחפשים משהו אחד מהם ניגש למורה ולחש לה באוזן. היא אמרה מיד בקול רם: "ילדים, חוזרים מיד הביתה" ולחשה למטפלת כך, שכולנו שמענו:

"זה משה מ.".

 

היה מין שקט מוזר בקיבוץ. החברים ואפילו ההורים התנהלו בשונה מהרגיל. הם היו עצובים, דיברו כמעט בלחש והתגודדו בקבוצות קבוצות. בשעת ההשכבה בערב שמענו את משולם אומר לפרוייקה: "הוא התאבד מאהבה נכזבת". אחרי שכולם הלכו ונשארנו לבד, שאלתי את מיכל, שמיטתה הייתה מול מיטתי, מה זה להתאבד מאהבה נכזבת. היא לא ענתה לי, אבל אני ידעתי שהיא יודעת.

 

בבוקר הבחנו שבוקי איננו. קראנו לו, שרקנו לו והוא לא בא. חיפשנו ברפת, בלול ואפילו בשפנייה והוא לא נמצא. עלינו ליער. מצאנו אותו שוכב ללא ניע בחלקה בה היינו אתמול. מת. לקחנו אותו וקברנו אותו מתחת לברכה הגולשת, בטקס, ממש כמו שהחברים קברו את משה מ. האם גם הוא מת מאהבה נכזבת?

 

עכשיו גם אנחנו היינו עצובים מאוד.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: