הזית והטנק / עמוס צפרוני

 

הזית והטנק

עמוס צפרוני - כפר עזה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

יוסי שטורח לטיפוח פני הקיבוץ, הגיע לאחרונה גם לאזור שלנו, מזלג הכבישים ליד מגרש הכדורגל והבוסתן.

איור מאת יעקב גוטרמן

שם ראה, לא לראשונה, את כלי הרכב המוזר שבתוכו שתול זית ושאל: "מה זה הדבר הזה? ואיך הוא הגיע הנה?" זה הסיפור. במלחמת העולם השנייה (1939-45) פיתוח כלי הרכב הקרביים (רק"ם) היה עדיין בתחילתו והבריטים פיתחו נושא נשק וגייסות מדברי שיתאים למלחמה בצפון אפריקה ובמדבר המערבי. היה זה נושא מקלע "ברן" וכיתת חיילים, עם דפנות משוריינים, אך פתוח מלמעלה - "ברנקרייר". זה היה רכב שנסע על זחלילים וההיגוי היה בידיות (כמו הטרקטורים הישנים).

 

מצריים שהייתה בזמנה בחסות בריטית אימצה אותו ככלי מלחמה של חטיבות הרגלים שלה. צבעו היה צהוב בהיר כצבע חולות המדבר. מאות רבות ממנו מלאו את מדבר סיני. באוקטובר 1956 פרצה מלחמת קדש, מבצע סיני כפי שהוא נקרא בהתחלה, בין ישראל למצרים. צ.ה.ל. כבש תוך ארבעה ימים את כל סיני והצבא המצרי נסוג אל מעבר לתעלת סואץ כאשר הוא משאיר אחריו שלל רב. בצה"ל לא ידעו מה לעשות עם מאות הזחלילים הללו שהיו כבר די מיושנים ופרימיטיביים. לכן החליטו לחלק אותם לישובי הספר הניצבים על משמרתם מול רצועת עזה, במחשבה שאפשר יהיה לנצלם למטרות חקלאיות. קיבלנו שניים כאלו שהיו עדיין במצב נסיעה עם מנועי בנזין שעובדים. יחד איתם קיבלנו גם שתי עגלות, "פלטפורמות", ענקיות ששימשו להובלת חבילות חציר וקש מהשדות הביתה. את הזחלילים האלו ניסינו להפוך לטרקטורים שיעבדו בשדות בחריש, דיסקוס, זריעה וכדומה.

 

חורשי, שהוא בן לעדה "חסכנית במיוחד", השקיע מאמצים רבים מבלי להשקיע כסף וחיבר להם אביזרים שונים, כדי לאפשר לרתום אותם למחרשה או לדריל או לעגלה. וכך במשך מספר שבועות היינו יורדים לשדה ומנסים לעבוד בפלחה עם כלי מלחמה... בבחינת "וכיתתו חרבותיהם לאתים וגו'...". הניסיונות לא עלו יפה, הרבה בזבוז דלק ואנרגיה, ללא תוצאות משביעות רצון. בהמשך שימשו לנו הכלים הללו לעשות "חרקות" בשדות השלף או לפעמים להוריד אוכל לעובדי משמרות הלילה בפלחה. תוחלת החיים של הנגמשי"ם האלו הייתה קצרה ואחרי כחודשיים שלושה העמדנו אותם במגרש הגרוטאות.

 

מפה לשם עוברות השנים והנה כבר יש לנו גן ילדים ובחצר הגרוטאות של הילדים מה יותר "טבעי" מלהעמיד "טנק", כך כינו את הנגמ"ש הגמדי הזה, הילדים וגם הוריהם.הוסיפו לו הגה וספסלים, הסירו כל מיני ברזלים חדים ובולטים, צבעו בצבע חדש והעבירו אותו לגן הילדים. מה יכול להיות יותר חינוכי מטנק אדום בגן סוציאליסטי במדינה הנלחמת על קיומה? עברו עוד מספר שנים. עשרות ילדים שיחקו ב"טנק" הזה ובדמיונם בטח כבשו ארצות, הכו באויב והגשימו הרבה רעיונות ששמעו מהוריהם בזמן ההשכבה בלינה המשותפת. פה ושם ילדים גם נפלו ונחבלו או נשרטו. ובעיתות שלום גם רעיונות חינוכיים משתנים ויש יותר תודעה בטיחותית מאשר ביטחונית והטנק שהחליד איבד מזוהרו והוחלט להרחיקו מהגן.

 

שוב "הגניוס היהודי" לא מאכזב. ניר, שהיה בשנה זו מלווה לכיתת בר מצווה יזם שאחת ממשימות ברי המצווה תהיה קשורה בשאיפתנו לשלום. ומה מסמל את השלום יותר מטנק שמצמיח מתוכו עץ זית וילדים משחקים סביבו... "פרחים בקנה ובנות בצריח..." הטנק נצבע בידי הילדים, הפעם בירוק, ונגרר למקומו העכשווי. פינת מגרש הכדורגל, קרוב לגדר, צופה מול פני עזה. היו שחשבו שאם אנחנו מכאן רואים כל חלון במגדלי הקומות החדשים שנבנים שם, גם הם רואים אותנו ואולי גם יבינו את הסמליות. השופל הביא אדמה ומילא את כל נפח הטנק ועץ זית לא צעיר הועבר ונשתל בתוכו. עובדי הנוי נרתמו לעניין וסידרו מערכת השקיה עם שלוחיות וטפטפות.

 

הטנק עדיין עומד ומחכה. והשלום?

 

לסיום: א. הגנן (של ילדים) שתל לידו ביחד עם הילדים עצים משבעת המינים: רמון, תאנה, תמר וזית. הגפן שנשתלה נדרסה בטעות ע"י טרקטוריסט לא זהיר. ב. בזמן האירועים הביטחוניים הקשים לפני שנתיים שלש, מערכת ההשקיה לא עבדה והזית התייבש כמעט לחלוטין. עכשיו בתקופת הרגיעה הוא מוציא הרבה ייחורים ואפשר לשקמו. ג. גם קיבוץ סעד קיבל בזמנו כמה מהזחלילים הללו. אחד מהם מוצב עם צבעו המקורי בכניסה ל"מעוז מול עזה", אתר זיכרון למערכת ההגנה ובית הביטחון של קיבוץ סעד בתקופת מלחמת העצמאות...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: