הבאר של איילת השחר / עמוס ציפרוני

|

הבאר של איילת השחר

עמוס צפרוני - כפר עזה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בשנים הראשונות באיילת הייתה בעיית המים אולי "הבעיה המרכזית".

 
איור מאת יעקב גוטרמן

מי המעיינות מהוואדי שנשאבו למגדל המים שנבנה על הגבעה במרכז המשק, הספיקו בקושי לשתיה לרחצה וכביסה כשהקיבוץ התחיל קצת להתפתח ורצו גם לטעת מטעים (שקדים, גפנים וזיתים) וגם לעשות קצת נוי וירקות, לא היו לכל אלו מספיק מים.

 

החליטו בקיבוץ לקדוח באר. המקום שנבחר ע"י הגיאולוגים היה באזור השדות הנמוך ביותר (הג'יפטליק), כקילומטר וחצי ממרכז הקיבוץ. זה היה בשנת 1935. הטכנולוגיה בארץ הייתה אז עדיין מאד פרימיטיבית והאמצעים דלים. נחפר בור מרובע גדול בעומק של כ-2-3 מטר. בתוכו העמידו את מגדל הקידוח וכעשרה חברים היו עובדים יום יום שעות ארוכות ומרימים ומורידים מין מנוף שבקצהו היה מקדח שמכה באדמה בכוח ועם כל מכה חודר עוד כמה ס"מ.

 

העבודה בקידוח וההתקדמות העסיקה את כולם. בבית היו מדברים על זה ובחדר האוכל היו מספרים לאיזה עומק כבר הגיע הקידוח ומה גילו עד כה ומה הסיכויים וכדומה. גם אנחנו, ילדי הגן, היינו הולכים לשם כל כמה ימים ומסתכלים בעיניים פעורות ב"פלא הגדול" ובחברים שעומדים בבור וגופותיהם החשופים מבריקים מזיעה.

 

איני זוכר כמה שבועות או חדשים נמשכה החפירה ולאיזה עומק הגיע הקידוח, בכל אופן, יום אחד אחה"צ צלצלו בפעמון הגדול שהיה תלוי ליד חדר האוכל, צלצולים חזקים, ונשמעה הקריאה "מצאו מים"!!!

 

הקיבוץ היה כמרקחה, ההתרגשות הייתה עצומה. חברים עזבו הכל ורצו מי ברגל ומי רכוב על סוס או על פרדה או בעגלה לכיוון הקידוח. אבא שלי שעבד בגן ירק רתם מיד את הפרדה שברשותו לכרכרה בעלת גלגלי העץ, אסף את אימא ואותי והדהיר את הפרדה לעבר הג'יפטליק והקידוח. כשהגענו כבר היו שם מרבית החברים. לפתח חור הקידוח חובר צינור ברזל בצורת ר וממנו פרץ זרם מים אדיר וכל מי שהצליח נדחק והכניס את עצמו מתחת לזרם המים ואחר כך התפלש בבוץ ושוב חזר לזרם המים. כולם היו ממש באקסטזה. מידי פעם פרצו בשירה או בריקוד הורה. השמחה נמשכה עד הלילה... ואולי לזה התכוונו חז"ל שאמרו "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו."

 

לאחר מכן, הוקם שם בית שאיבה עם מין מוטור ענק ששאב את המים והוליך אותם לשדות, למטעים ולבריכות. החברים ששמרו ועבדו בבית המוטור נטעו סביבו עצי פרי, רימונים, תאנים, שקדים ואגוזים. בימי הקיץ הלוהטים היה זה מקום נפלא לנוח בצל העצים לשתות ולהישטף במים צלולים וקרירים ו"לסחוב" קצת מהפירות האסורים.

 

לפני כמה ימים בשיטוט בארכיון עיתון "דבר" באינטרנט, מצאנו ראיון עם שרה צפרוני, שבו היא נשאלת על אירועים שהשפיעו על חייה והיא מציינת את מציאת המים באילת השחר... ולא את לידת בניה, עד כדי כך...
  

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: