לחן עממי / עמוס כרמל

|

לחן עממי

עמוס כרמל - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[לזכרו של יעקב שגיא]

 

"זה היה בשדותיה של ניר-עוז", סיפר לי יענקל'ה בהתרגשות - "כשהיינו שם בשנת ש.ש.

איור מאת יעקב גוטרמן

תאר לך מין בוקר כזה, כאשר כבר בשעה מוקדמת תופסת אותך השמש על חם, ואנחנו כמה חבר'ה מהקיבוץ, כפופים, אוספים תפוחי אדמה. אני עם הידיים הלבנות שלי" - מפנה את כפות ידיו כנגדי - "נובר, חופר ומנסה בכל כוחו לא לפגר אחר 'הפלחים המנוסים'.

 

לפתע אני שומר מעין זמזום, ספק מנגינה, ספק צלילים מבולבלים... כן, זה בא ממזרח לנו, שם עובדים שוה"צניקים מרמת-גן והזמזום אט אט הופך לשיר... 'ושוב יוצא הזמר אל הדרך... שיירה אל אנה את עוברת...'.

 

יענקל'ה מפנה אליי את עיניו הגדולות לבחון האם אני מופתע, ומוסיף: "תאר לך... במצב כזה... באמצע השדה... כשאתה עייף והזיעה, והגב... לפתע מין משב רוח מרענן, שיר שאתה כתבת הגיע לשדות ניר עוז! מאיפה הם כבר למדו אותו????

 

"לבטח תבין" - הוא אומר לי - "תפוחי האדמה ציפו לי באותו בוקר עד בוש והשורה שלי לא הסתיימה עד ארוחת צהריים. עמדתי מוקסם והקשבתי למנגינה הזורמת בין שקי תפוחי האדמה. אהבתי אותם, את החבר'ה האלה שלא הכרתי, עם החולצות הכחולות.

 

"אך אל תחשוב שבזה הסתיים כל העניין" - לוחץ על כתפי, מהדק את האחיזה בזרועי, כאילו מוכיח אותי על שאיני מקשיב כראוי - "לקראת סוף השיר הם עשו מין אלתור... אפשר לקרוא לזה גם זיוף! בתחילה חשבתי שאינני שומע טוב, התקרבתי אליהם, וככל שהשיר חזר על עצמו, נוכחתי לדעת שאכן 'הקול קול יעקב', אך הסיום הוא של רמת גן. זה די הרגיז אותי, לקלקל שיר, זה לא!". כך אמר במילים נחרצות, אך החיוך בזוויות הפה הסגירו אותו.

 

"ניגשתי אל המזמרים ובטון חינוכי הסברתי להם שסיום השיר אינו מדויק והדגמתי להם בקול הבריטון שלי. הם סירבו להשתכנע! כאשר הוויכוח התעצם, שלפתי את הנשק הסודי שלי ואמרתי: "אז אם כבר אתם רוצים לדעת, זה שיר שאני כתבתי!!! בתחילה הם היו בהלם" - כאן הוא מנמיך את קולו, פורש את ידיו לצדדים ומדגים בפיו ועיניו את מצבם של הרמת-גניים באותו מעמד - "אך ההלם הפך עד מהרה למלמולים, והמלמולים לחיוכים. לבסוף פרץ צחוק אדיר, שהזקיף את קומתם של כל העובדים בשדה.  מה שלא עשה הצחוק, עשו קריאות התוכחה שעלו מגרונותיהם של 'יודעי דבר': זה בכלל לחן עממי. בפירוש כתוב - 'שיירה - לחן עממי', שלפו את הדוקומנטים - ואני נותרתי ללא מענה!".

 

"ימים רבים לאחר הגיוס לתפוחי אדמה" - סיפר לי יענקל'ה - "עוד הדהדו באוזניי הקריאות ... לחן עממי... לחן עממי... אט אט הפך העלבון בשדות ניר-עוז לגאווה שמחממת את הלב" - הטעים, בנימה חינוכית.

 

ובמאמץ לתמצת את מה שהרגיש, קבע יענקל'ה אימרה, ספק סיסמה, כהרגלו: "אשרי המלחין ששיריו הופכים ללחן עממי".

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: