יוסל'ה החלמן / אמנון ורנר

יוסל'ה החלמן

אמנון ורנר - כרמיה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"תשמעו, מה חלמתי הלילה", פתח יוסל'ה וניסה להשתלט על השיחה. יוסלה היה מגיע למועדון בכל יום בשישי, ומיד פותח בחלום שממש חלם בלילה האחרון. תמיד "במקרה", כשפתחו את המועדון, היה לו איזה חלום לספר.

איור מאת יעקב גוטרמן

לא פלא הדבר שבקיבוץ קראו לו " יוסל'ה החלמן". "מעמודי היסוד של הבורות הקיבוצית," הגדיר אותו, דן פיש האיש הכי פוליטי בקיבוץ.

 

יוסל'ה אמנם בקושי סיים את בית הספר היסודי, אך היה נמרץ ומתמיד, מעורב בכל הוויות הקיבוץ. רפתן חרוץ שהכיר את כל 200 הפרות בשמותיהן.

 

מאחר שהיה נמוך קומה, קם יוסל'ה ממקומו, וכששתי ידיו תומכות בשולחן, כדרכם של מרצים מכובדים שהיו מגיעים לקיבוץ מדי פעם, העלה את קולו בכמה אוקטבות, בלע את רוקו והמשיך:

"תשמעו את החלום... רק אתמול חלמתי שאני נמרוד שבונה מגדל, גבוה, גבוה... נמרוד, נו.. לא זוכרים... אחרי המבול של נוח עם התיבה והיונה".

 

"נמרוד היה לפני המבול של נוח", הזדעק לעברו איתן. איתן הוא הגאון התורן של הקיבוץ. "בלע קומפיוטר" אמרו עליו בקיבוץ.

 

"שמע חוכמולוג, אני חלמתי או אתה?" החזיר לו יוסל והמשיך:

"המגדל שלי, כמו מגדל בבל אבל... בקיבוץ. כל הקיבוץ, הכל בגורד שחקים אחד עד לשמים, זה היה משהו. בקומות התחתונות, המוסך ומגרש החניה ומעליהן קומות לפרות ולתרנגולות ולסוסים וגם משק חי היה שם..." הפסיק לרגע את להגו מנסה לחוש את הרושם שדבריו עושים והמשיך: "מעליהם קומות השירותים, המכבסה, המחסנים, הסנדלרייה... ואח"כ קומות של גנים ובית ספר ומשם עד לקומה העליונה - שיכוני החברים... ולמעלה-למעלה בריכת שחיה..."

 

חדווה לא הייתה יכולה עוד להתאפק, "בחייך, קיבוץ בגורד שחקים? מה קרה לך? קיבוץ, חייב שיהיו בו בתים קטנים לבנים עם גגות רעפים אדומים..."

 

"לא מוצא חן בעיניך, את יכולה לעזוב את המגדל שלי", קרא לעברה יוסל'ה והמשיך לתאר בפרטי פרטים את חלומו שהגביה שחקים. וכשהגיע לבריכה ותיאר את סולם המקפצה...

 

"הגיע הזמן שתרד מהסולם", התערבה שולה שתמיד לגלגה על חלומותיו של יוסל'ה.

 

 "מה את מפריעה לי?"... ענה לה יוסל'ה בכעס וניסה להחזיר לה כגמולה. "תתעמקי קצת יותר בעניינים חשובים, במקום לעסוק במקרמה כל החיים... איפה הייתי?.. כן, בקומה האחרונה - חדר האוכל עם מפות לבנות על השולחנות ופסנתר גדול בפינה..."

 

"פסנתר כנף?", גיחכה לעברו שולה.

 

יוסלה עצר בדבריו, ממרום קומתו הנמוכה שנשארה נמוכה למרות שתוך כדי סיפור חלומו נעמד על כיסא, השקיף אל החברים שאט אט התקבצו סביבו. הכל ראו שהוא מתחיל לרתוח. אדים קלים עלו מגופו המיוזע ופניו קבלו גוון ארגמני כצבע אפרסמון בשל יתר על המידה... אגלי זיעה הופיעו במורד מצחו שהיה חרוש בתלמים ארוכים למרות גילו הצעיר... אולי בגלל החלימה המאומצת ואולי מהמאמץ היום יומי להתקבל על החברים. הוא עוות מעט את פניו, הניף אל על את סנטרו המחודד בקריאת בוז והגיב בלהט: "שולה, אולי תסגרי לרגע את הפה הגדול שלך, את רוצה... תחלמי בעצמך ואל תתעלקי על החלומות שלי... או-קי?" שולה קמה ויצאה בבוז מזלזל אל עבר הסובבים, "תמשיכו להקשיב לחכמולוג שלכם".

 

יותר ויותר צעירים התקבצו והצטופפו סביבו כעדר עזים הנדחס סביב למשכוכית ביום קיץ לוהט. השיחות הזעירות, הרגילות, שכללו בדרך כלל מסעות אמיתיים ווירטואליים על פני הגלובוס, רכילות מקומית ואינפורמציה צבאית סודית של חיילים בחופשה - נסוגו בפני החלום הססגוני. בינתיים הצטרפו חברים נוספים לחמום האווירה. יהודית, ניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לומר לסביבה שלמרות גילה היא מה"חברה" ותרמה שאלה:

 "תגיד לי יוסלה... אתה יודע שאני מחבבת אותך.. תגיד לי, החלומות המרובים האלו לא מפריעים לך בשינה?"

 

הקהל צהל, הנה מישהו מהיותר וותיקים, מצטרף להילולה הוורבלית של ימי שישי.

 

אליהו שבלשון המעטה לא אהב את החלומות ההזויים, החוזרים ונשנים בכל שבוע ובעיקר לא את תשומת הלב שריכז יוסל סביבו, פנה ליהודית בחיוך ממזרי שאמור היה להיות מעט מפתה: "מה את מתרגשת ממנו, הוא חולה גבהים... תמהוני חולה גבהים שרוצה להגיע לשמיים... בונה מגדלים באוויר".

 

"שמעתי אותך", נזעק יוסל.. "אז מה? בכל העולם בני אדם מנסים להגיע לשמים, מדוע בונים גורדי שחקים אם לא כדי להגיע הכי קרוב לשמיים?... ושמע לי אליהו, עם שטויות כאלו, אל תנסה להתחנף לוותיקים"... רחש עבר בקהל ששש אלי קרבות שכאלו.

 

על כך לא יכול היה אליהו שלא להגיב: "מה אתה אומר? חכם בלילה וקשקשן ביום, אולי תרד מהמגדל שבנית לקרקע... כאן בונים משהו ממשי ולא מבנים דמיוניים... חבל על הזמן בעיסוק בשטויות פורחות באוויר".

 

יוסל'ה מיהר להמשיך: "מאז ימי נמרוד, כולם מנסים להגיע כמה שיותר גבוה, זאת עובדה, גם בעיר, דירה גבוהה יקרה יותר מדירה נמוכה באותו הבית... למה?.. ובבית התנועה, הפעילים היותר חשובים יושבים בקומות היותר גבוהות.. אז תפסיקו להפריע, עוד מעט ואשכח את החלום... אז תשמעו... ולמעלה למעלה בנו את המועדון, מצופה עץ עם מזנון נירוסטה... בלי ספסלים, רק כורסאות ומכונת אספרסו של חמישה ראשים... מועדון חמישה כוכבים", סיים יוסל'ה וסקר את קהל מאזיניו במבט השמור למנצחים באולימפיאדה.

 

"תגיד לי אתה אף פעם לא חולם על משהו מעשי יותר? על העבודה בפרדס או ברפת... או על המצב הכלכלי הקשה?", הקשתה שוב חדווה.

 

"תשמעי היטב חדווה", הגיב יוסל'ה במהירות ובהתרגשות: "אנשים חולמים על מה שקרוב להם... על מה את חושבת חולמים החתולים?... הא? על עכברים כמובן! וציפורים על תולעים ואני חולם על קיבוץ מודרני, מצליח... מה כל כך רע? אני אומר לכם, זאת הבעיה בקיבוץ, תחשבו על זה?... משהו לא בסדר אצלנו, אתם לא מבינים?... פשוט לא נותנים בקיבוץ לחלום... איך הקימו את הקיבוץ הראשון? מישהו ידע משהו?... לא!, את הקיבוץ חלמו... אתה שומע איתן... קודם חולמים ואחר כך עושים..."

 

ברגע זה נכנסה אילנה, רכזת התרבות הכריזמטית וקראה בקול: "חברים יש סרט בחדר האוכל, כולם מוזמנים".

 

רבים קמו מיד כדי לתפוס את המקומות הטובים, רק יוסלה המאוכזב, התעשת ושאל את אילנה: "איזה סרט?"... "המגדל הלוהט", השיבה אילנה, "אתה בא?"... "לא, אני לא אוהב את הסרטים הבדיוניים האלה... אני מעדיף ללכת למיטה, למגדל שלי". "על איזה מגדל אתה מדבר?" "אני לא מדבר, אני חולם... אילנה, בלי חלומות אין קיבוץ !"

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: