מבין בשעונים / אמנון ורנר

מבין בשעונים

אמנון ורנר- כרמיה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בימים ההם, עוד לא הכרנו את השעונים הדיגיטליים ומרבית החברים היו מצוידים בשעון יד שהיה צריך למתוח את קפיצו בכל יום. כמובן שבכל חדר מצוי היה גם שעון מעורר, גדול, מכוער ורועש שבראשו היה פעמון מתאים שהיה יכול להעיר עיוורים וחרשים גם יחד.

איור מאת יעקב גוטרמן

הגזבר שהיה גם "מרכז הקניות", היה מקבל אחת לחודש שעונים לתיקון והיה מביאם לעיר הגדולה, שם, לא רחוק "ממשקי הדרום" הבית השני של הגזברים ומרכזי הקניות, חי לו "השען של הקיבוץ". הוא היה מתקן ומשפץ כמיטב יכולתו... ואם השעונים היו חוזרים ממהרים או מאחרים בכמה דקות... על כך לא הלכנו לרבנות. ועוד חשוב לציין, "ועדת חברים" שתקצבה את הנושא, הייתה האחראית לכל מה שקשור בענייני שעונים בקיבוץ.

 

שנים עברו ללא אירועים מיוחדים. אך כשהגיע גרעין ההשלמה מארגנטינה וחבריה נשאלו "מה את/ה יודע/ת לעשות", חורחה ענה - "אני מבין בשעונים". [מאוחר יותר פוליטיקאי בכיר גנב את הסיסמה]. השמחה הייתה רבה. מודעה צבעונית נתלתה על לוח המודעות ובאחת השבתות, החרים חורחה שולחן בחדר האוכל וקהל מעוניינים המכור ל"זמן" ובעיקר לחלקיו היותר קטנים, הגיע והביא "בהזדמנות זאת", את כל השעונים המקולקלים, גם אלו ש"השען של הקיבוץ", החזירם, כי מפאת עתיקות נכותם, לא נמצאו להם חלקי חילוף.

 

ישב חורחה בביתו, פירק את כל השעונים עד לאחרון הברגים. ערם כל סוג בערמה יפה, ברגים קטנטנים לחוד, ואחרים קצת גדולים יותר לחוד וכך הלאה, קפיצים לחוד וגלגלי שיניים לחוד, גומיות איטום לחוד ו"מחברים" [למי שיודע על מה מדובר], גם הם בערמה נפרדת. התבונן חורחה במעשיי ידיו להתפאר שעה ארוכה. פעם מימין ופעם משמאל, פעם קירב פרצופו עד שכמעט ואפו הלא גדול במיוחד נגע בחלקים ואחר מתח צווארו וראשו הגביה עוף כמנסה לצפות בתמונה הכללית ממעוף הציפור. לבסוף, אסף את כל החלקים ו"מכלולי" השעונים נשארו ערומים כביום היוולדם, ריקות מתוכנן. ארז הכל בקופסת נעלים [קופסה גדולה, כזאת של מגפיים], חבק אותה בגומיה רצינית והלך למרכז ועדת החברים. הושיט לו את הקופסה ואמר: "מצטער, אני אמנם מבין בשעונים אך לא יודע לתקנם". אמר והלך. פתח מרכז וועדת החברים דאז את הקופסה וחשכו עיניו. כולה הייתה מלאה בחלקים, קפיצים וברגים וכמובן במכלולים והרצועות וכו'. מיהר האיש לסגור את הקופסה ומכיוון שמצויים היינו בשלהי הקיץ, והתקרב מועד המינויים החדש, פשוט חיכה למחליפו. בבוא היום העביר אליו את הקופסה. הלה הציץ ונפגע וחיכה לתקופת המינויים הבאה.

 

כך עברה אצלנו הקופסה שנים ארוכות ממרכז ועדת חברים אחד לזה שבא לאחריו. לפני זמן לא ארוך בוטלה המשרה והקופסה עברה לחנות "יד-שניה" בקיבוץ. שם בין מכונת פריסת הלחם הידנית לבין עששית ששימשה את בית התינוקות בימים של "אין חשמל" [כי לגזבר לא היה מספיק מצלצלים גם עבור המים וגם עבור החשמל]... שם היא מעלה אבק על האצטבה העליונה, באין דורש. מבין בשעונים, יכול לקבלה - חינם אין כסף.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: