החמור אדולף / אמנון ורנר

החמור אדולף

אמנון ורנר - כרמיה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

לחמור הקטן של הקיבוץ קראו אדולף, כי הוא היה ממוצא ייקה, רוצה לומר - עקשן, מסודר וחסר חוש הומור.

איור מאת יעקב גוטרמן

לעניין העקשנות ושמירה על הסדר הטוב עוד נגיע בהמשך, אך עניין חוש ההומור מחייב הסבר.

 

כשאדולף הגיע לקיבוץ, מושיקו הממושקף, סתם בצחוק, ניסה להכניס לאחוריו פלפל חריף ונענה בבעיטה אדירה מאדולף הקטן, בעיטה שהעבירה את מושיקו הממושקף בלוח סידור העבודה מטור - "מטבח" לטור "מחלה, גשם והפרעות". מאז הייתה הסכמה בקיבוץ בדבר חוסר חוש ההומור של אדולף.

 

בימים הראשונים של הקיבוץ, בהם היה לנו טרקטור אחד, חמור אחד וחמש פרדות, לכל אחד מהם היה תפקיד ברור. הטרקטור עשה את כל עיבודי הקרקע, הפרדות עשו את כל ההובלות הכבדות, שהעיקריות שבהן הובלת החברים לעבודה בשדות ובמטעים שניטעו ממש באותם ימים וכמובן הובלת הירק שנקצר בוקר בוקר עבור הפרות. ואילו אדולף היה אחראי על כל ההובלות הקטנות - חלב מהרפת למטבח, נפט לחביות שליד צריפי החברים והחשוב מכל, שרות לבתי הילדים. ומכיוון שמרחבי הנגב קרים מאוד-מאוד בלילות, וגם שוממים ומשמימים - צריפינו המו מתינוקות. מכאן נבע תפקידו החשוב ביותר של אדולף - הובלת החיתולים הצואים והמלושלשים למכבסה וחזרה, שהרי החיתולים החד-פעמיים טרם הומצאו. כך בוקר-בוקר היה עוזי החצרן רותם את אדולף, מביא חלב למטבח ולצריף התינוקות, ושם גם החל איסוף את הכביסה. משם היה פונה לצריף התינוקות הרזרבי, כי המקורי היה כבר מפוצץ בעוללים בשתי קומות, וממשיך לגמולון "איקליפטוס" על שם העצים הראשונים שנטעה הקרן הקיימת בשולי הקיבוץ ולבסוף לפעוטון "תמר" העץ היחידי שמשום מה צמח כאן בישימון עוד לפני שהקיבוץ התיישב במקום. רק לאחר שהביא את הילולי העוללים התפנה לכל יתר העבודות המזדמנות. כך יום-יום, שבוע-שבוע במשך כל השנים. אלא שהזמן החולף הביא איתו שינויים מובנים. נבנה, בית של ממש, נרחב והדור לגן-ילדים שנקרא "דוליטל", השם נבחר על ידי הילדים עצמם וקשה לרדת לסוף דעתם שעדיין לא הושלמה. וכמובן צריף התינוקות הזמני נסגר - מה עוד שעם הכנסת המאווררים לבתי החברים ירד גם היצע התינוקות.

 

יום אחד, למעשה שבוע שלם אחד, עוזי, החצרן הקבוע, יצא ל"הבראה". באותם ימים, לא יצאו לחופש, אלא להבראה. מי שהחליף את עוזי, היה לא אחר ממושיקו הממושקף. כשחזר עוזי, עם שלושה קילוגרם נוספים לעבודתו, גילה לתדהמתו שגבו של אדולף, חרוץ בחתכים זבי דם. נזעם מיהר למטבח ומבלי להתחשב בקהל הרב שהתאסף מיד, פתח בצעקות לעברו של מושיקו:

- מה עשית לאדולוף? גבו חרוש כמו סטק מדמם בערב "על האש"?

- לפני שאתה צועק תשמע קודם, ענה מושיקו והמשיך, החמור שלך עקשן שלא מהעולם הזה.

- מה חדש? כולם יודעים על כך

- כולם יודעים, אבל אני הייתי צריך לעבוד עם הסרבן המטומטם שלך.

- עיקש נכון, אבל הוא כלל לא מטומטם.

 - שמעו כולכם ושפטו, כך עוזי פנה לצוות המטבח שעזב את משמרתו עם כניסתו הסוערת של עוזי. עבדתי עם אדולף הקפריזי לאסוף את כביסת הילדים וההדיוט הזה נעצר ליד צריף הילדים הזמני שנעזב ולא היה מוכן לזוז... צעקתי, הסברתי, הבהרתי, התחננתי, דרשתי והוא בשלו לא זז. בסוף הכיתי אותו וגם אז הוא לא זז... אתה עוזי ישבת לך בבית ההבראה ובוודאי שיחקת בדומינו ואני המסכן והאומלל, התרתי את אדולף מהעגלה וסחבתי אותה עם הכביסה לבתי הילדים, כמו חמור דפוק סחבתי.

- אתה באמת חמור דפוק, שלף עוזי ללא מחשבה נוספת. אדולף לא מטומטם אלא רק ייקה מסודר, אחרי בית התינוקות ולפני גמולון "איקליפטוס" הוא נעצר בצריף התינוקות הזמני.

- אז מה הייתי אמור לעשות, יבב מושיקו שמרבית עובדי המטבח הבינו לנפשו.

- פשוט מאוד, ראית במרפסת הצריף שק כביסה?

- ראיתי גם ראיתי, אך הוא היה מלא בעיתונים ישנים שלא שייכים...

- בדיוק, שאג עוזי, היית צריך להעמיס את השק ואדולף היה ממשיך בדרכו, אצלו סדר צריך להיות, ואחרי הצהרים כשמחלקים את הכביסה הנקייה לבתי הילדים, שוב הוא עוצר ליד צריף התינוקות הישן ואז מורידים את שק הכביסה המלא בעיתונים. פשוט לגמרי עבור כל חמור מצוי. כך סיכם עוזי ויצא מהמטבח כאשר כל אנשי הצוות מתלבטים לאיזה חמור התכוון עוזי.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: