גרטה המכשפה / מאת אמנון ורנר

גרטה המכשפה   
מתוך "זמן קיבוץ" ,  אמנון ורנר - קיבוץ כרמיה
איור מאת יעקב גוטרמן

יהיו כאלה שלא יאמינו, אך גם בקיבוצים יש דרקונים... ושדים ובעיקר מכשפות.

הנה בקיבוץ שלנו, חיה נושמת ופועלת במלוא אונה מכשפה אמיתית, גרטה.

גרטה כדרכן של מכשפות, חיה ערירית, לא בעל לה ולא ילדים, אך הייתה בעלת כישורים שלא מהעולם הזה.

גרטה ניהלה את כל ענייני הבגדים בקיבוץ. היא הייתה מקבלת מהחברים את הבגדים לכביסה, מכבסת, מייבשת, מגהצת ולבסוף מחלקת אותם לתאים האישיים במחסן הבגדים שאצלנו נקרא עד היום – "קומונה".  זכר לימים בהם לא היו בגדים פרטיים וכל הבגדים היו שייכים לכל החברים בלי הבדל של דת, גיל ומין.

 

אמנם אפה לא היה ארוך במידה הראויה למכשפות ובמקום לרכב על מטאטא היא הייתה רוכבת על טוסטוס שחור וזה היה מחזה מרנין לסיפור נפרד. גרטה הייתה עבה באופן קולוסאלי  (שמנה, לא אומרים אצלנו על חברות הקיבוץ, בוודאי שלא על גרטה).  לראות אותה על הטוסטוס... אפשר היה להתפקע...  גם הכובע שלה לא היה שחור ומחודד אלא סתם כובע טמבל  גדול מידות, משהו כמו XXXL ,  וזה יתרון גדול בקיבוץ שלנו... בימים שהחברים מתגייסים  לקטיף התפוחים, כל חבר, בסיום הקטיף, יש לו הרשות לקחת לביתו, כובע מלא של תפוחים... לכן לכובע גדול יש יתרון גדול .. .

 

פעילות הכישוף נעשתה בד"כ ב"קומונה" או במכבסה, שם הייתה עומדת לה ליד דוד הכביסה הענקי המעלה אדים מעורפלים וריחות חריפים ומוזרים... עומדת ובוחשת בכף עץ אדירה, עיניה השחורות  היו בורקות, עפעפיה היו מעפעפים במהירות ונחיריה הרחבים היו רוטטים בהתאם. מיטבי שמיעה יכלו לשמוע כיצד היא לוחשת לעצמה לחשים שזורים במספרים... זר לא יבינם.

 

גרטה המכשפה הכירה את כל החברים עפ"י המספרים שלהם, שהרי לכל חבר קיבוץ יש מספר בו מסומנים כל בגדיו. הוא היה זורק, עד ליום השבת, את כבסיו המלוכלכים במכבסה ומקבל אותם נקיים ומגוהצים ביום השישי הקרוב.

גרטה אהבה לנהל את ענייני המכבסה בפרהסיה, וכך אפשר היה לשמוע אותה צועקת מקצה חדר האוכל לקצהו השני:

 "217 אם תמשיכי לזרוק את הציפיות הפרחוניות שלך לתא הכביסה של הסדינים  הלבנים, אני אדאג שהיא תכובס עם בגדי העבודה.. שמעת?".

לא רק רגינה שמעה, כל הקיבוץ שמע!

יואל  עדין הנפש, "ילד טוב ירושלים", פנה אליה פעם בליל שבת, במועדון. בשקט ובנימוס...  "שלחתי לכביסה חולצה חדשה גדולה וחזרה אלי חולצה קטנטנה ממש חולצת ילדים..." .

קבל עם ועדה קיבל יואל באבי אביו:

"אתה עוד מדבר 85 .. אתה רוצה שאספר כאן לכולם איזה תחתונים אתה זורק לכביסה? למה הם משמשים אותך... מה ?.."

יואל אבל וחפוי ראש ברח מהמקום כל עוד רוחו בו.

כך רדתה גרטה בחברים ואין פלא שבפי כל נקראה, "המכשפה".

היה ניסיון כושל לשוחח איתה במזכירות, אלא שהיא מיד החלה לתקוף את חברי המזכירות.  היא ידעה בדיוק מה כל אחד זורק לכביסה ואיזה סימנים מבישים כאלו או אחרים מצאה בהם. עמירם מזכיר הקיבוץ, רווק, אדם מכובד לכל הדעות, מי שזכה בשעתו במקום הראשון בחידון הלאומי לספורט, כיוון שהיה היחידי שידע שאגודת הספורט "הפועל", נוסדה בעפולה. רצה לפתוח את הדיון בהצגת הבעיה, אך היא לא נתנה לו ומיד יצאה בתרועה גדולה:

"59, תשמע טוב, אל תמשוך אותי בלשון, אחרת עוד תצטרך להסביר כיצד זה מופיע המספר שלך 59 על חזייה שחורה, חדשה!!"....  בזה הדיון הסתיים.

בעיקר הייתה מתעללת בצעירים. כל מי שהיה עובר לידה, הייתה קוראת לו באצבעה הארוכה והשמנמנה ותמיד הייתה לה איזו הערה מעליבה.  למישקה הרפתן הצעיר, הסבירה בקולה הרם ביותר האפשרי, שגם ברפת ישמעו אותה:

" תשמע 225, אתה עוד חדש פה, אבל אני פה האחראית על הסדר והניקיון... מה זה שאתה מסתובב פה עם גופיה קרועה ומוכתמת? קיבוץ זה לא מחנה פליטים! אם עוד פעם אחת תסתובב כך, אני מפסיקה לכבס את בגדיך... שהאימא שלך תכבס לך... הבנת?"

את מה שאמרה בשיחת הקיבוץ על בנות הגרעין הצעירות בנושא בגדיהן התחתונים, מוטב שלא להזכיר, מלבד כך שמיה שנעלבה עד עמקי נשמתה, עזבה למחרת את הקיבוץ.

דרך אגב, לגרטה עצמה לא היה מספר, כל בגד לא מסומן היה שלה.

אוי לו לחבר ששכח להוציא מכיסי המכנסיים, לפני שזרק אותם לכביסה, איזה שהוא פריט... אחת לשבועיים, בערב קבלת השבת, תערוכת פריטים שכאלה הייתה מקבלת את פניהם של הבאים לחדר האוכל. לכל פריט מוצמד היה הסבר ממצה על החבר ובני משפחתו...

כך אפשר היה לחזות במברשת השיניים של אברמק, עם פתק, "הפסקת לצחצח שיניים?" או שטר של 50 שקל, ללא שם אך עם פתק "תודה על התרומה לקרן לקנית מכונת תיקונים לגרביים", לקונדום צורף פתק בלשון זאת: "עליזה תיזהרי מדודו, הוא מאבד הכול"... וכך הפכו התערוכות האלו לחלק בלתי נפרד מההווי המקומי ויש אומרים שהן גם הגדילו את מספר האוכלים בימי שישי.

בכל מקרה, הכביסה המלוכלכת בקיבוצנו, הייתה פרוסה לעיני כל ואין פוצה פה ואין מצפצף.

 

גרטה הייתה גם הקניינית של הבגדים. היא ידעה מה טוב ומה מתאים ומה דרוש לכל חבר וחברה, יותר מהחברים עצמם,.והבגדים נקנו כמובן בהתאם לטעמה ולחזונה הקיבוצי.

באותם ימים הבגדים נקנו ב-3 מידות: לארג', מדיום וסמול.

לכל הגרעין החדש שהגיע לקיבוץ,  קנתה טי-שרטס באותו הצבע כחול.   50 "כחולים" הסתובבו באותה עת בחצר הקיבוץ. "כצבע הים הנראה מרחוק", כך טענה למרות שמקיבוצנו לא נראה שום ים, גם אם היית עולה על מגדל השמירה הגבוה.

לכל מי שהיה מוכן להקשיב, הייתה מוסיפה ומסבירה בקולה הרם את עקרונותיה המנחים: "הקיבוץ חרט על דגלו את ערך השוויון וכולם יהיו כאן שווים, חשוב שחברי הגרעין החדש יפנימו מההתחלה את עקרונות השיתוף והשיווין.. כולם כחול וכולם מדיום!"

כך ליענקלה שקראנו לו "איש הקילומטר", כי שקל קילו וגובהו היה מטר, החולצה הייתה  לשמלה, מקסי כמובן... ואולי נכון יותר לומר שהיא נראתה כשרוול  שנים רבות לפני שבוגרי הודו הביאו אותו לקיבוץ. ואילו דליה "מלכת הבשן", הלכה בחולצת בטן, אולי חולצת הבטן הראשונה בהתיישבות העובדת.

בערב שישי, בקבלת שבת, כל החברים חוץ מ"יוסף גופיה", היו באים לחדר האוכל בבגדים שנקראו, איך לא, בגדי שבת. החברות בחצאיות פליסה מרובות קפלים וחולצות לבנות רקומות בסגנון אימא רוסיה והחברים במכנסי חקי ארוכים וחולצות שחורות רקומות בסגנון אבא רוסיה.

שאלו את גרטה:  "מדוע קנית דווקא חולצות שחורות?". והיא הסבירה בקולי קולות שהיא פשוט דואגת לניקיון הבגדים,  "אתם מכירים את הבחורים האלו... הם אוכלים כמו חזירים... עד סוף הארוחה, החולצות יהיו ממילא שחורות.. וכתמי אוכל לא יורדים בקלות בכביסה..".

"יוסף גופיה", זה סיפור אחר. יוסיניו, זה שמו האמיתי, היה איש עקרונות שגרטה עם כל עוצמת כשפיה לא יכלה לו ועל כך זכה להערכה רבה.

יוסיניו היה הולך כל חייו במכנסי שיבר וגופיה. מכנסי "שיבר"  , אלו מכנסיים קצרים מקופלים עד למידת כף היד, כך שלמצער הכיסים היו משתלשלים גלויים מתחת לקיפולים... "שיבר" בלעז. אבל ביום שישי הוא היה מגיע בגופיה לבנה, נקייה. 

 

אך כמו בכל האגדות, גם יומה של המכשפה הגיע.

אחת לחודש הייתה עורכת גרטה המכשפה "יום ניקיון" במכבסה. לא סתם יום ניקיון אלא ממש ביעור חמץ לקראת פסח!!

היא הייתה משפשפת וממרקת את הדוד הגדול ואת תאי הכביסה המלוכלכת ואת שולחנות המיון ואפילו את חבלי המתכת המשמשים לתליית הכביסה ליבוש.

באחד מהימים הללו, תקפה המכשפה את דוד הכביסה במשנה מרץ, העמידה שרפרף לידו, ניקתה ומירקה, שפשפה ושפשפה, התכופפה והתכופפה, עד שברגע של היסח דעת החליקה ונפלה פנימה לתוך הדוד.

היא לא וויתרה גם ברגע זה וניצלה את ההזדמנות כדי לנקות כראוי את התחתית ואת הפינות של הפינות. ניקתה וצחצחה  עד שהדוד היה ממורק וחלק ונקי לחלוטין. כשרצתה לצאת ממנו החוצה, לא הצליחה. כבר אמרנו שהייתה עבה מאוד, ודוד הנירוסטה היה מלוטש וחלקלק. גרטה ניסתה שוב ושוב, והחליקה בכל פעם ולא יכלה לצאת . השקיפה גרטה המכשפה מבעד לחלון לחפש  מישהו כדי לקרוא לעזרה.

 עבר לו 114, החצרן, גרטה מיד פתחה בצעקות רמות:

 "114, 114...114"

אך הוא לא שמע או שמא לא רצה לשמוע .

121 עברה והיא צעקה בכל כוחה, 121.. 121.  רק ההד מתוך הדוד ענה לה.

בריצה עבר על פניה...213  וגרטה לא רק צרחה.. 213... 213, אלא ממש זעקה "הצילו"..

אך היה זה כמו קול קורא במדבר,  213 המשיך בדרכו... וכך עברו שעות..

55 עבר, אלא שקולה נחלש והלך.. והיא כבר בקושי לחשה .. 55 .. 55 .. 55 ...

כש- 74 , גרשון איש האחזקה, עבר על אופניו ממש לידה, ואף שנראה היה לה שהציץ בה... הוא לא שמע את הלחישות ... גרטה איבדה את קולה ו..אין מושיע.

בקיבוץ לא ידעו בדיוק כיצד או מי עזר לה, אך כשגרטה יצאה לבסוף מהדוד, קולה נשאר שם. היא איבדה את קולה וגם משהו מכישורי מכשפותה.

 

מאז כשהיה לה מה לומר היא הייתה לוחשת. .. "277... אם עוד פעם אתה זורק לכביסה את גרבי העבודה המסריחות שלך מהרפת, לפני שאתה שוטף אותן כראוי קודם לכן, אני תולה אותן על חבל באמצע חדר האוכל.. הבנת?"

אבל היא כבר לא הייתה גרטה המכשפה, היא הייתה... גרטה הכובסת.

 

עברו שנים. מכונת כביסה חשמלית החליפה את דוד הכביסה שהושלך למגרש הגרוטאות.

אבל אם תבקרו שם, בוודאי שתמצאו את הדוד. התקרבו בשקט והקשיבו, לעיתים אפשר עוד לשמוע את לחישותיה של גרטה בוקעים ממנו... 14...14......!


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: