HOT DOG COLD DOG / אמנון בקר

 HOT DOG COLD DOG                          

אמנון בקר - יזרעאל

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

[מתוך הספר: בקלנועיות חמורית]

 

כבר שנים הרבה אנחנו מורגלים בק"ק יזרעאל תובב"א לאכול נקניקיות. זה קורה בכל מיני הזדמנויות, החל בשבתות (נקניקיה בשמלה), עֲבוֹר לערבי חג שבהם אוכלים בחוץ את הצוהריים שלפני וגָמוֹר בכל הזדמנות של (כנראה) הכרח להאכיל מהר ובזול.

 

אנחנו זוכרים את הנקניקיות הראשונות שזללנו בחיים: אצל השָׁמֵן מגן-חיות, אישיות מיתולוגית לתל-אביביים של שנות הארבעים של המאה שעברה. השמן הזה התחיל למכור את תוצרתו דווקא בכיכר מוגרבי. אחר כך עבר לפתח של גן החיות שבגן הדסה, אז תחילת שדרות קרן הקיימת פינת שלמה המלך.

 

הוא היה עומד מאחורי דוכן הנקניקיות המצופה ניקל, שר בקול של זמר אופרה ולמי שרצה לקנות, היה פותח בזריזות את המכסה הענקי של תיבת הניקל ומתוך ענן האדים היה שולף בזריזות, בעזרת סכין ומלקחיים, לחמנייה טרייה חתוכה למחצה ובתוכה נקניקיית וְיֶינָה חמה, מרוחה בחרדל חריף (על אלה אנחנו מדברים) זה בעצם מה שהאמריקאים המציאו בסוף המאה ה-19 ולא הפסיקו לזלול עד היום תחת השם: HOT DOG. עיקר עניינו של ה"כלב החם" הזה הוא שכמו שגומרים אותו אז תכף רוצים עוד אחד.

 

והיה דבר אחד שהשמן מגן-חיות לא העז לעשות כי זה היה עולה לו בנקניקייה בפרצוף: להגיש את הנקניקייה  ק ר ה. 

 

אבל אצלנו לא מתנהגים ככה כלפי מי שמגיש נקניקיות קרות. זה לא קיבוצי ובכלל גם לא חינוכי וגם לא יפה. אז מבשלים את הנקניקיות מתישהו, שמים מתישהו את הנקניקיות בכלי הגשה ומוציאים את זה מתישהו החוצה לכבוד הסועדים. לא מדדנו את הזמן שחולף בין כל "מתישהו". לאימא שלנו ז"ל היה פסוק שחוזר על עצמו בכל פעם שהילדים לא רצו את המרק כי זה חם מדי: "מכל חם נהייה קר", היא הייתה פוסקת ומתישהו היה צריך לאכול את המרק הזה, אפילו אם הוא היה מרק תרד או תבשיל קַלַבַסַה.

 

לפי הנובע מהאמור - חולף אצלנו די הרבה זמן בין מתי שבישלו את הנקניקיות לבין מתי שמוכרחים לאכול אותן. לא נאריך על מה שנקניקייה עשוייה ממנו. היה אחד ביסמרק, שכמו כל גרמני הבין גם בנקניקיות. וזה הוא שאמר: "טוב שאנשים לא יודעים ממה נקניקיות עשויות. אם היו יודעים אז לא היו ישנים בלילה".  לא צריך להיות ביסמרק בשביל לדעת על בטוח שמה שחשוב בנקניקייה הוינאית הוא שאוכלים אותה  ח מ ה.  אז היא טעימה ובכלל לא חשוב ממה היא עשויה. לאכול אותה קרה זה כמו לאכול צ'וּלֶענְט קר, ר"ל ושלא נדע.

 

קראנו בעלון שמישהו לא מכאן יגיע לנהל את חדר האוכל, האקונומייה (או מה?). אולי, אם הוא לא מכאן, אז דווקא הוא יצליח לבצע (בביצועיזם של צוות מנכ"לי קהילה) שלא מגישים יותר אצלנו, אף לא פעם אחת, נקניקיות קרות?! נקודה?!                                            

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: