אני מגיש / אמנון בקר

אני מגיש

אמנון בקר - יזרעאל

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

[מתוך בקלנועיות חמוריות]

איור מאת יעקב גוטרמן

בבוקר אני מגיע לחד"א. אמש היה סרט. הבמאי והתסריטר היו בעוכריי. הם החליטו שעל מנת לעשות סדר במערב הפרוע, צריך לחרב בית מרזח. הרושם על החברה היה משכנע. כך גם נראה החד"א. אני מסתער על הבלגן ומצליח לשוות למקום צורה של חדר אוכל בקיבוץ, כולל צנצנות סכו"מ, לחמיות, מלחיות, שמנת למריחה, כלבויניקים וכולי. אני גם זוכר לשים, לפני דלת המטבח, מחסום מארגז ריק, בשביל שיירים. גם שני כדים של מים פושרים.

 

ראשון נכנס לחד"א, לא כדי לאכול, אלא בשביל להציץ ולבדוק ולפשפש בכל הסירים,

במקרר ובמחסן הפרודוקטים - מיכה, המחכה גם לאוטו דואר. היום הוא יום שבועונים. כל האוכלוסייה בהיכון. מי שמצליח לתפוש את "דבר השבוע", הרי זה שלו מעתה ועד עולם, כולל התשבץ.

 

מתוך ענן האבק ובתרועה מחרישת אזניים, עוצר, ליד המטבח, הקטן האדום שעומד בכל מקום ... אוטו הדואר. כהרף עין נעזבים לנפשם כל סיר, כיור, תנור, מכונת תפירה ותיקון גרביים לרזרבה. כולם דוהרים להציל משהו מן השלל. לפחות מכתב מסכן.

 

בעוד כולם יושבים לאכול ולרפרף בכותרות, אני מגיש את התפריט הרגיל לארוחת בוקר: מסננות נגד קרומים, תרוודים נגד שיטפון, כלבויניקים נגד לכלוך ואוכל נגד רעב. לצהרים אני מספיק להגיע, ששי בתחרות עם חמשה פלחים של משמרת שנייה. וזה, אחרי שגמרתי מהר לשפוך שלש חביות אשפה ולסובב כמו שור מקרין את הבאר האנטילית בצורת סופרטור.

 

אני שואל את המבשלות: מה בישלו? מדובר בחצילים במיץ עגבניות. מה יש במקום?

חצילים בלי מיץ עגבניות. ומה יאכלו, אני מקשה: ברווז צלוי! פוערות עליי שלשת המבשלות את לועיהן (זיוה, חי'לה וג'וליק).

 

אני לא נבהל, תופש מגש עם שש מנות חצילים ויוצא לחד"א למכור אותו במחירים של סוף עונה. בחזרה אני מגיע עם חמש מהמנות ועשרים קומקומים למים קרים. מנה אחת הצלחתי לתת למישהו שאני לא מכיר. באותו רגע נכנס למטבח אורי פרומקין, חביבן של האחראיות על הפודינג לשדה. הוא שועט אל המקרר. אני שואל מה, מה יש במקום כל החצילים? אורי פרומקין עושה את עצמו מברר איפה האוכל לגן ירק, אחד בשלוש מנות ואחד בשתיים לחוד ומה יהיה? בכך אין המבשלות יכולות לעמוד. אחת ממהרת לשטוף ראשה מתחת לברז, אבל פתאום אין מים.

 

לסיכום הצהרים: אורי הספיק לגמוע קומקום פודינג, לפני שהשליכו אותו.

אני סיימתי בשלוש ואז סעדתי צהרים - מרקייה מחצילים. גם בגן ירק אכלו צהרים, אותה שעה.

לעומת זה עשה כל חדר האוכל חגיגה בזלילת הבמקום של הבמקום, עשוי קוביות נקניק חתולים טבוע היטב בפירה תפו"א. מים אין עד היום.

 

ארוחת ערב: אני חולף ביעף לאורך חדר האוכל, לחלק ביצים קשות וביצים רכות לשולחן האחרון. בדרכי, אני מתעלם מעשרות קריאות השולחות אותי בחזרה למטבח. בחזרה אני מתחיל לקלוט:

ארוחת צהרים של ערב לפפו. מרגרינה לחזי. מיונית למושיקו. אם אפשר גם לגנוב אותה ממה שטיוכקה השאיר. חלב למיכה, ביצה עם נקניק לדרור, במקום צהרים. מים קרים לשייע, לפני שימות. זיתים שחורים ללוין. חביתה למאלץ. משהו לאכול בשביל ברינג'י. לא ברור בדיוק מה. בצל לאיציק. סכין שלא נגע בבצל, לאביבה. מרק מהצהרים לאפרת ולאיסר. תה לעמיקם. מיונית גם להרן. מצות לרוחמה.

 

כמו רוח אני טס למקרר. בדרך אני שואג על שולה מאלץ שתכין חביתות וארוחות צהריים וגם מסתכל אם יש תה ושולף מהמקרר לבנייה ומיונית... ר ג ע! מה עם החלב של מיכה? הה?! ... יש משהו מיוחד בשביל ברינג'י? הג'ינג'י איננו היום, משיבה שולה. ברינג'י! לא הג'ינג'י!

שולה: אז תגיד לה שאין כלום.

 

מבולבל לגמרי, אני אוסף את כל מחסן המעדנים המוזמן, על מגש, רץ מהר למחסן ירקות, להוציא בצלים ולימונים ויוצא לחדר האוכל. ממי להתחיל? אני נותן ארוחת צהרים של ערב לברינג'י. מרגרינה לפפו. מיונית ולבנייה לחזי. ביצייה בנקניק למיכה. מרק מהצהרים לשייע. זיתים שחורים לאיציק. בצל לאביבה. מצות להרן. תה למושיקו וסכין בלי בצל למאלץ וגם חלב חם לדרור.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: