אחוות עמים / אמנון ורנר



אחוות עמים
מאת אמנון ורנר, כרמיה (מתוך הספר: "זמן קיבוץ")
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן
איור מאת יעקב גוטרמן

הקיבוץ היה כמרקחה, בכל מקום דיברו רק על כך שליד השער מתגודדות כ-10 משפחות ערביות על טפן וצאנן ובמזכירות יושב מחמוד אל- שרקיה ומתדיין עם המזכיר, אלעזר ברכה.

מחוץ למזכירות כבר התגודדו מספר חברים שניסו לקלוט הסבר כל שהוא לתופעה המוזרה.

שני המתדיינים גידלו במפתיע  שפם שחור ועבות, אך בכל היתר נבדלו לחלוטין. אלעזר היה גוץ ושמן והיה לבוש חקי מהגרביים ועד לכובע הטמבל ואילו מחמוד היה גבוה  ולבוש במיטב מחלצותיו, חליפת פולגת וכובע ברט שהעניק לו מבט מעט משעשע.

מחמוד פתח באופן חגיגי כשהוא יושב זקוף ורחב רגליים:

"אני וכל חמולתי הקטנה באנו לבקש שתסכימו שנחיה כאן כמו כל חברי הקיבוץ. שנים אני עובד בפלחה שלכם ואני מכיר אתכם טוב, אתם אנשים טובים, חכמים ומקבלי אורחים, גם אנחנו כאלו... אולי קצת פחות חכמים, אתה יודע כמה קשה ללמוד בכפר שלנו, אפילו חשמל אין לנו עדיין ורק בזכותכם חיברו לנו קו מים ..."

אלעזר, מוותיקי הקיבוץ, איש רב פעלים וערכים, אך קטן במידותיו הפיזיים, התכווץ עוד יותר בכיסאו וכעת רק ראשו בלט מעל השולחן. הוא לא ציפה לבקשה כזאת כאשר מחמוד טלפן אליו וביקש להיפגש... אולי בפעם הראשונה בחייו  גמגם ואמר בקול רפה:

"מה ק..רה.. מה היה לך רע ב..כפר שלך.. להיות חבר קיבוץ זה עניין מאוד...מאוד מסובך... "

"וואלה, אני לא מבין אותך",אמר מחמוד, " מדוע אתה פוגע בכבודי, מדוע אתה מפקפק בתבונתי כשאני מבקש להצטרף לקיבוץ... אני בטוח שנסתדר ביחד, הרי חסרים לכם עובדים... אני והחמולה יכולים לעבוד בכל עבודה.."

אלעזר התעשת וקטע אותו, "אני לא מפקפק ואין לי דבר נגדך... אבל זה לא יתכן שתבוא כך פתאום עם חמולה של.. אולי 100 איש ותצטרפו לקיבוץ, זה לא הולך ככה..אמרתי לך, זה מסובך"

מחמוד לא אפשר לאלעזר להמשיך, "איך ככה ?? אתם מהשומר הצעיר, תמיד ראיתם בנו אחים, תמיד דברתם על.. איך קראתם לזה..  "אחוות עמים", אז עכשיו יש לכם הזדמנות להוכיח... מה אנו לא מתאימים... וואלה, קיבוץ זה רק ליהודים ?".

מחמוד היה בילדותו, חבר בתנועת הנוער הערבי-חלוצי, הכיר היטב את מיטב הרעיונות היפים של תנועת האחות, "השומר הצעיר", כך שלא התקשה בניהול המשא ומתן.

אלעזר שחיבב את מחמוד שעבד שנים ארוכות בפלחה במסירות רבה, ענה מיד:

"דוגמא טובה.. אנו גם דוחים יהודים רבים שרוצים להצטרף לקיבוץ, אנו בודקים אחד אחד,,, גרפולוגיה, שיחות אישיות, בדיקות בריאות...".

דפיקה בדלת הצילה את אלעזר שהחל לטבוע בזיעתו.. הדלת נפתחה  ויורם עמד בפתח. יורם היה ידוע בקיבוץ כתומך ה"ליכוד". בקיבוץ יודעים הכול. בבחירות האחרונות, בפעם הראשונה הופרה ה"קולקטיביות הרעיונית" כשנמצא פתק אחד ל"ליכוד" בקלפי של הקיבוץ.. בדיוק לאחר שיורם הצטרף בשעה שנשא את יעלה, בת הקיבוץ. יורם העיף מבט שכולו שאט נפש במחמוד ושאל את אלעזר: "אפשר לדבר איתך רגע ?"

"מצטער", ענה אלעזר, "אני עסוק כרגע".

יורם, שעדיין לא נכנס ממש לחדר, שוב העיף מבט זועם במחמוד ויצא בטריקת דלת.

באותם רגעים, מחמוד כאילו וגם הוא הצטמק מעט. הוא הרגיש היטב במבטיו העוינים של יורם, הם כבר נפגשו בחדר האוכל, כאשר הוא התיישב לידו ויורם קם ועבר לשולחן אחר. מחמוד העדיף להתעלם והמשיך בשיחה כאילו דבר לא קרה:

"אתה רוצה לבדוק אותנו אחד- אחד, תפדל, בבקשה !"

"לאט , לאט", ענה אלעזר, "צריך לכנס את המזכירות ואח"כ לכנס את שיחת הקיבוץ ואח"כ אולי להתייעץ עם הנהגת התנועה.. זה לא פשוט, יש כאן עניין עקרוני !!"

"כל יהודי שמגיע הוא לא בעיה עקרונית, רק אנחנו הערבים – אנחנו בעיה עקרונית", זעם מחמוד.

בינתיים התרבו המציצים מחלונות החדר והמהומה גברה. מחמוד קם, פתח את הדלת וצעק:  "אני מחמוד שעובד אצלכם בפלחה כבר הרבה שנים.. ואני ומשפחתי רוצים להיות חברי קיבוץ, כאן החיים טובים ונוכל לחיות יחד.. וואלה אני חבר טוב שלכם..  וזה גם יעזור ליחסים טובים יותר בין יהודים לבדואים...."

אלעזר קם סגר את החלונות והדלת, ליטף בכבדות את מצחו, כאילו מנסה לשאוב משם תשובה נאותה... וחזר לכיסאו. הוא לא הישיר עיניו אל מחמוד, רק הציץ בו כאילו בהיסח דעת והמשיך:

"אל תקבל את זה כך... הקיבוץ הוא פתרון טוב ליהודים.. באנו לבנות פה מולדת, אנו חייבים לחזור לעבודת האדמה... זאת הציונות האמיתית"...

מחמוד שוב קטע אותו, הוא מכיר היטב את אלעזר. רק לפני כמה חודשים, כאשר הרכב שלו נתקע, אלעזר התנדב להחזירו לכפר, מרחק של 50 ק"מ... "אני צריך לדבר ביתר סבלנות" אמר לעצמו והמשיך בנימה הכי מפויסת שיכול היה: "תראה בוא נדבר מלב אל לב..  פה גם המולדת שלי וגם אני רוצה לעבוד את האדמה, תאמין לי שאנחנו טובים בלעבוד את האדמה...  תראה הקיבוץ ירוויח הרבה מאיתנו, השדות יהיו יותר ירוקים, אנחנו יודעים לזרוע  בדיוק בזמן, נדאג להשקות בזמן..."

"אני בטוח  שאתם חקלאים טובים מאיתנו, אבל..", ענה לו אלעזר.

"בלי אבל ! ", כעת הרים מחמוד קולו. "אנו רוצים להיות חברי קיבוץ שווים בכל, אנו מביאים איתנו עדר גדול ובנגלה הבאה נביא גם את הגמלים שלנו..  הטנדר והטרקטור  4. Dיהיו שלכם"

אלעזר חייך ואמר בקול צלול: "תראה.. אפילו אין לנו מקום לשכן אתכם".

"אין בעיה, הבאנו איתנו את האוהלים שלנו", ענה מחמוד, "נגור בהם עד שיבנו בתים עבורנו".

אלעזר איבד מעט משלוותו הידועה בציבור: "אתה לא מבין ! ערבים לא יכולים להיות חברי קיבוץ ! לא קשור לאחוות עמים ולא קשור לכך שאנו רואים אתכם כאחים וטוענים שזאת המולדת לשני העמים.. יש בעיה תרבותית, בעיה של שפה, איך נחנך ביחד את הילדים ? בעברית ?  בערבית ?... למה נחנך ל ?.."

מוחמד קם.. בדיוק נאשר נשמע צלצול הטלפון. אלעזר הרים את השפופרת. ברטה צלצלה מהשער בקול נרגש: "אלעזר , הולך פה שמח.. עשרות ערבים כאן, הם טוענים שכאן היה הבית שלהם.. ושהם חוזרים כעת הביתה ".

אלעזר שמע ומיד קטע אותה ואמר ברוגז למחמוד:

"למה לא אמרת שאתה חיית כאן לפני המלחמה ושאתה רוצה רק לחזור הביתה ??"

מחמוד שעמד, התיישב בלאות, הרהר רגע וכשהוא מתנועע מצד לצד ענה:

"אני לא גרתי כאן, אבא שלי וסבא שלי חיו כאן.. אני רוצה.. גם זה  וגם זה, וואלה גם לחיות בקיבוץ וגם לחיות במקום בו חייה משפחתי.. אולי מאות שנים".

אלעזר שקע בהרהורים ארוכים, מנסה לברור היטב את המילים ועוד יותר את המחשבות שכעת היו סוערות וסבוכות אחת בשנייה..:

לאחר כמה דקות של שקט, אלעזר  פנה למחמוד בזהירות ..." אני הולך לכנס את המזכירות, תעבור בבקשה בינתיים למזנון הקטן, אתה מכיר אותו.. לא פעם שתינו בו ביחד קפה..."

מחמוד התבונן באלעזר ברחמנות " זה היה קפה ?... אבל זה בסדר, לנו יש הרבה סבלנות".

אלעזר יצא לאסוף  את חברי המזכירות אל חדרו. בחוץ המשיכו להתגודד לא מעט חברים שכבר הבינו במה מדובר וביקשו לדעת יותר ממנו. אלא שאלעזר התעלם מהסובבים ויצא לאתר את  חברי המזכירות. תוך זמן קצר התכנסו רובם ושלא כדרכם, הקשיבו לאלעזר רב קשב:

"חברים הסתבכנו. מחמוד, שעובד אצלנו שנים בפלחה, הגיע עם משפחתו המורחבת ורוצה להצטרף לקיבוץ. האמת היא, שפעם הוא העלה בפני את הרעיון... אך אני לא התייחסתי לכך ברצינות.. זה נראה היה לי כאמירה סתמית.. וואלה מה עושים כעת ?"

דוד  קפץ מיד ואמר: " אומרים לא, תודה !!"

עליזה, מבנות הקיבוץ הצעירות, הגיבה ברוגז: " אי אפשר שלא להתייחס אליו.. הוא עובד איתנו שנים.. צריך להזמין אותו ולהסביר את המצב.. האמת... גם אני לא יודעת מדוע שלא יצטרף אלינו, הם בני אדם בדיוק כמונו".

לאחר כמה דקות דומיה ביקש רומן את רשות הדיבור: "אמנם אני חבר קיבוץ רק שנתיים, אך כבעל השכלה גבוהה, אני רוצה לומר לכם שהכול שטויות ! הערבים לא מתאימים לחיות בקיבוץ, נקודה. הקיבוץ נוצר ככלי להגשמת הציונות, נקודה. יותר מכך, דעו לכם שאנו יושבים על אדמת הקרן הקיימת והערבים אסור להם להתיישב עליה !".

עליזה שוב הגיבה ברוגז: " לעבוד את אדמת הקרן הקיימת עבורנו, מותר להם ?".

אלעזר דיווח על השיחה שקיים וסיפר שמחמוד יושב בחדר המזנון ומבקש להיכנס ולהסביר את בקשתו. "אנא, הקשיבו לו ללא דעות קדומות", סיים וקרא לו להיכנס..

"אהלן, כעת נוכחים כאן מרבית חברי המזכירות..  כבר אמרתי לך שזה לא פשוט, סיפרתי להם על  בקשתך והם רוצים לשאול אותך כמה שאלות לפני שמחליטים מה לעשות עם הבקשה..."

רונית פתחה ראשונה: "האם ברור לך ולמשפחתך שתצטרכו לעבוד בכל מקומות העבודה ? אצלנו למשל גם הגברים עובדים במטבח ! והנשים שומרות בלילה !!

מחמוד חייך וענה: " מה זה כאן ? הגשש החיוור ?.. אבל שיהיה, וואלה נסתדר."

רומן המשיך את מטח השאלות: "אתה יודע שאצלנו הכול משותף ? אין רכוש פרטי.."

מחמוד לא נשאר חייב: "אני מסתובב אצלכם שנים, איזה "משותף", אין לכם כלום.. תהיו יותר עשירים אם נביא את כל הצאן שלנו והגמלים והסוסים והמכוניות.. ולנו אין חובות לבנקים ...."

"הרכוש הוא לא הדבר המהותי" התערב זרובבל המורה: "איך לדעתך נחנך את הילדים שלך ? בעברית? נלמד אותם את תולדות הציונות ? ומה יהיה על החגים והשבת ?"

שוב הזדרז מחמוד לענות: "וואלה דווקא יכול להיות סידור טוב, אתם תשרתו אותנו בימי שישי ואנחנו נשרת אתכם בשבתות ומה שאמרת על הבית ספר.. מה ההבדל בין ילד ערבי לילד יהודי?..  אולי אתה לא יודע אבל הערבית היא שפה רשמית של ישראל, בחיים שלי שהילדים שלי יודעים עברית.. וואלה זה יהיה טוב אם הילדים שלך ילמדו ערבית... ולשאלה שלך על החגים, נחגוג יחד חגים יהודיים ומוסלמים. אתם תתפללו בבית הכנסת שלכם ולנו תבנו מסגד ואנו נתפלל שם.."

עליזה קמה ממקומה בהתרגשות ובקול פסקני אמרה: "בקיבוץ שלנו אין בית כנסת..".

מחמוד הסתכל סביבו כלא מאמין.. "אז איפה אתם מתפללים ?".

עליזה שעדיין לא התיישבה ענתה מיד: " אנו לא מתפללים !"

עיניו של מחמוד שוב התרוצצו סביב סביב.." אתם לא מתפללים ??, וואלה... על זה לא חשבתי".


איור מאת יעקב גוטרמן

אלעזר החליט לסיים את הדיון שנראה ללא מוצא ומילא אותו צער בלתי מובן ומערבולת רגשות שאינן ניתנות לשליטה. הוא קם וסיכם בפשטות: " אני חושב שהבנו אותך... ניתן לך תשובה אחרי שנמשיך את הברור הזה עם מנהיגות התנועה שלנו..

"אני לא אחכה עד שהפוליטיקאים יחליטו", הרעים מחמוד בקולו, כפי שלא עשה מעולם ויצא בזעם.

גם אלעזר כעס, נשימתו נעשתה כבדה, פלגי זיעה ניגרו מפניו.. ולאחר דקה התעלף. צוות האמבולנס שהביאו לבית החולים קבע בפסקנות, התקף לב. כשהתעורר אלעזר, היה רכון מעליו רופא: "אתה תהיה בסדר, אחי ביקש שאטפל בך כמו בן משפחה", אני ד"ר אחמד אל-שרקיה.


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: