החלום שכמעט נטרף / סיפרה - אמית (מארכיון סאסא)

החלום שכמעט נטרף

מסיפורי ארכיון קיבוץ סאסא

סיפרה - אמית

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

קבוצת "ארז" היא הקבוצה הראשונה שהתחנכה בפינה.

איור מאת יעקב גוטרמן

בתקופה ההיא הייתה הפעולה החינוכית בפינה בשלבים של גישוש וניסיונות. הקליטה ,למשל, לא הייתה מסודרת: חניכי עליית הנוער היו מצטרפים לקבוץ טיפין-טיפין במשך כל השנים, ומכיוון שבדרך הטבע היו גם נשירות של ילדי חוץ, דמתה הקבוצה קצת לתחנת רכבת.

 

בפינה היו אז שני מבנים בלבד, וכשהגיעו ילדי "רקפת" שהיו מחולקים לשלוש קבוצות מקבילות, נאלצו חברי "ארז," בוגרי הפינה, לפנות להם את ביתם ולעבור לגור בצריף. אך רוחה של קבוצת 'ארז' לא נפלה. להיפך, הם יצרו לעצמם הווי מיוחד במינו בתנאים החדשים.הצריף הרעוע הפך ל'וילה ארז', וסביבו הם טיפחו נוי עם פינות חמד נסתרות, כמו 'פינת האוהבים', 'גשר בנות ארז', 'גשר הנילוס' ו'נוף הגליל'.

 

בוילה היה נוהג לבקר ידיד קבוע של הקבוצה  - חתול שחור שכונה בשם 'אשף המדרונות', כי תמיד לאחר שהיו זורקים אותו בתנופה מהצריף, היה מתגלגל במורד המדרון ומיד אחר-כך חוזר ומופיע.

 

בוילה נוצרו גם הכינויים המפורסמים של חברי ארז: בושון (אבישי), פרטוסי (חיים ברזני), מתילדה (עמליה), מילכה (אמית), בלוט (שמעון ויצמן), ולאדיה וגוצה (נינה), ליזה (עידית), מרינצ'ה (מרים), עגל (דוד) ועוד ועוד…

 

למרות מספרם הקטן, קבלו על עצמם חברי ארז מבצעים ומשימות רבות. המשימה הגדולה ביותר הייתה הנסיעה לחוץ לארץ. קבוצת ארז הייתה הקבוצה שפתחה במסורת המפוארת של נסיעות לחו"ל, מסורת שחברי פינת אנה פרנק גאים בה כל-כך.

 

אבל איך נוסעים לחו"ל כשאין כסף? ואז, בימים שלאחר מלחמת ששת הימים הייתה נסיעה לחו"ל דבר נדיר למדי, אפילו בקרב החברים בקבוץ. חברי ארז ניסו כל דרך אפשרית לאסוף כסף. שתי בנות שידעו להדפיס במכונת כתיבה ביצעו עבודות עבור סטודנטים באוניברסיטה. הבנים עשו במשך שלוש שנים את כל הפריקות וההעמסות בקבוץ. כמו כן היו החברה מעצבים נרות דקורטיביים ומוכרים אותם לחנויות בעיר ויורדים לאסוף נשר במטע. אולם כל המבצעים האלה הכניסו מעט מאוד כסף. היה חשש שבסכומים שנאספו תוכל הקבוצה לנסוע רק עד צומת מירון, או במקרה הטוב - עד לנמל התעופה בלוד בלבד.

 

אך חברי ארז לא התייאשו. הם המשיכו לחפש ולנסות. עד שגילו מקור הכנסה חדש: גידול אווזים. הם קנו אפרוחי אווזים, שיכנו אותם במכון הייבוש העזוב לאחר שניקו וסדרו אותו (כיום שוכן שם מפעל הדבק).

 

פיטמו אותם עד שגדלו ושמנו ולאחר מכן מכרו אותם. הקופה החלה להתמלא וחלום חו"ל החל לקרום עור וגידים. חברי ארז כבר תכננו את מסלול הטיול. הביאו שקופיות של המקומות שבהם יבקרו והכינו הרצאות כהכנה וכחומר רקע לביקור.

 

עד שיום אחד הם גילו כי נטרפו אפרוחים רבים. איש לא ידע כיצד זה קרה . היו השערות כי הטורף הוא כלב או תן, אך לא היו שום הוכחות. למחרת שוב נטרפו אפרוחים. חברי ארז היו מיואשים: הם ראו את חלום חו"ל הולך ונטרף לנגד עיניהם! עד שמישהו הציע לקשור את לוקי הכלבה של האמב"ל ליד האווזיה, כדי להרתיע את הטורף האלמוני. לוקי הייתה ידועה ככלבה טובה ונאמנה וכולם קיוו כי בזכותה יינצלו האפרוחים. ואכן, למחרת, כשבאו חברי ארז לבדוק את המצב, ראו לשמחתם כי לא נטרף שום אפרוח! הם חיבקו את לוקי באהבה והביאו לה מנה גדולה של עצמות כגמול על שמירתה. וכך נקשרה לוקי מידי ערב בקרבת האווזיה, והאווזים גדלו ושמנו בביטחה .

 

השנה חלפה, הקופה התמלאה, ובסוף כיתה י"ב יצאה קבוצת ארז לטיול באירופה. לא היה צורך עוד בשמירה, לוקי שוחררה והייתה חופשייה לשוטט בלילות. ואז נתגלתה האמת: הטורף החמסן שהתנכל לאפרוחי האווזים היה לא אחר אלא… לוקי בכבודה ובעצמה. רק קשירתה בלילות היא שמנעה ממנה להמשיך ב'ארוחות הלילה' שלה …

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: