סרג'נט תומפסון ג'רי / עמיקם נוישפיל

 

סרג'נט תומפסון ג'רי

עמיקם נוישפיל - קיבוץ חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

גבה קומה, רחב כתפיים, שערו קצר בלונדיני, מכנסי חאקי עד ברכיו ורגליו עטופות בחותלות מנעליו ועד ברכיו.

איור מאת יעקב גוטרמן

כך נראה ג'רי, מהבולשת הבריטית שהיה מגיע תכופות לקיבוצנו. רכוב על אופנוע BSA צבאי 6 כ"ס, עוצר קבוע ומסודר ע"י תחנת האוטובוס, תחת הסככה, מכבה את המנוע, "באפקומפרשן" ומעמידו על הרגליות במשיכת האופנוע לאחור.

 

נעמד מספר דקות, מיישר את מדיו שהתפרעו ברוח, חובש את כובעו, בעל מצחייה נוקשה, מגלגל את שפמו הענק וכך, כשהוא מחזיק בידו את מקלו המגולף, פונה בצעדים בוטחים לעברנו, חבורת הנערים ששיחקנו כדור סל.

 

אני ששמעתי את טרטור אופנועו בעודו מגיע, הייתי מפסיק לשחק ומתחבא סמוך לסככה, לאחר שהסרג'נט היה מתרחק, הייתי שלף גפרור ותוקעו בתוך ונטיל גלגלו האחורי, רק לאחר שהייתי מברר כי אומנם כל האוויר התרוקן, הייתי מצטרף לחבורה.

 

ג'רי היה סמל מודיעין במשטרה הבריטית, שנא את תפקידו, כל מעיינו וציפיותיו היו ליום החופשה המיועדת, להגיע למנצ'סטר עירו ולחבק את חברתו.

 

ג'רי גם לא אהב אותנו, היהודים והערבים. היה קורה לנו "הנייטיבס", הצעקנים, הברוטאליים, אך כבריטי ראוי ומנומס, היה נוהג לברכנו ב"גוד מורנינג" ומחלק לנו הילדים, סוכריות מנטה מגעילות. מסתובב היה בינינו, בודק בשירותים, במקלחות, דופק כאילו באקראי בקירות וברצפה, מחפש חללי מסתור אפשריים.

 

היה לג'רי מסלול קבוע של בדיקה ובקרה, היה מתחיל בחדר האוכל ומסיים במכבסה. היה עובר ובודק גם ברפת ובלול, למרות שסבל מאוד מריח הפרשות בעלי החיים.

 

ס'רגנט ג'רי, תמיד היה מוכן ומנומס דיו, לעצור ולהתעכב ליד כל חבר או חברה, להראות שוב ושוב את תמונת חברתו בהירת השער ותכולת העיניים הממתינה לו במולדתו הרחוקה.

 

לאחר שעה של סיור וחקירה היה חוזר לאופנועו ואנחנו חבורת הנערים, היינו צופים ממרחק ומצפים לראות את תגובתו הכועסת, על חוסר האוויר בצמיגו, אך לשווא.

 

מאופק כבריטי טיפוסי, היה גורר את אופנועו למוסך ובנימוס אין קץ מבקש מצ'יבי לנפח את צמיגו, בחיוך היה מנצל את הזמן לדפוק גם על קירות המוסך, ואז היה עולה על אופנועו ובבעיטת "קיק סטארט", היה מצליח להפיק יריית "בק פאייר", בניסיון להפחידנו, משאיר אותנו הנערים תוהים ותמהים כיצד ניתן להוציא את ג'רי הבלש משלוותו, להוציאו ולו רק פעם משליטה, לראותו צועק או כועס.

 

מצאנו - גנדי שהוריו היו ילידי הודו ודיבר אנגלית רהוטה, נשלח אל הקיבוץ השכן. כשהגיע הסרג'נט, התקשר גנדי ובקולו העמוק ובאנגלית משובחת, "פליז קול דה סרג'נט". כשהגיע הסרג'נט לטלפון, המשיך גנדי - "קיבלת חופשת מולדת תגיע מיד לבסיס!!"

 

ג'רי שטרם החל את סיורו במשק, עלה על אופנועו ובדהירה מטורפת ופראית נעלם כשהוא משאיר מאחוריו שובל ארוך של עשן... התרגיל מסריח אכן הצליח!

 

ראינו אותו חוזר למחרת, רותח מכעס, אדום כעגבנייה בשלה וממש שלא כהרגלו, צועק לעברנו: "יבוא עוד יום וגם אתם תהיו במצבי" וכמו נביא זעם עזב.

 

נזכרתי בסרג'נט, רק לאחר עשרות שנים, כאשר שירתי במילואים, בחאן יונס ברצועה, בסיורי האבטחה, בסיוע לשב"כ בחיפוש אחרי סייענים בין האוכלוסייה הנשלטת...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: