שינוי / עמיקם אסם

|

שינוי

עמיקם אסם - אפיקים

איור מאת יעקב גוטרמן

 

זה היה לפני שנים. את התמונה הממוסגרת בה נראו הרי הגולן וחרמון הסבא, קבלתי לאות תודה על הרצאתי באחת ממכללות הצפון, וכשניגשתי לתלות אותה על קיר חדרי, גיליתי כי לא נותר לי לתכלית פשוטה זו ולו גם מסמר אחד.

איור מאת יעקב גוטרמן

עליתי על אופני ודיוושתי חפוזות לעבר מחסן הכלים, מקום שם חיכה לי כמו לכולם מישקה המחסנאי, שעיתותיו בידו, עיתוניו מול עיניו והוא מקבל כל מי שמגיע אליו עד עשרה לשלוש בסבר פנים יפות.

 

שלום מישקה - פתחתי ומיד המשכתי - אנו זקוק למסמר נחושת.

 

כשהעיתון כבר על ברכיו, נשא אלי מישקה מבט חקרני ושאל - מסמר נחושת? למה דווקא נחושת?

 

קבלתי תמונה, שאני רוצה לתלות אותה על הקיר בחדר שלי, הסברתי למישקה את הצורך שלי באותו מסמר אך הוא לא ויתר וחזר על שאלתו - למה דווקא נחושת?

 

מסמר נחושת יפה יותר מסתם מסמר ברזל, השיבותי מיד והוספתי, כי איני רוצה שמעל לתמונה היפה יהיה תקוע לו בקיר חדרי מסמר ברזל שחור וחסר כל הדר.

 

ומישקה, בחקרנותו הידועה, אף פעם לא קיבל את הדברים כמות שהם וגם הפעם הוסיף לשאלתו הקודמת שאלה נוספת והיא - למה שהמסמר יהיה תקוע בקיר מעל לתמונה ולא, כמקובל, מאחוריה?

 

לא אבדתי את סבלנותי, שהרי מישקה אחראי על המחסן ועל כל מה שיש בו וזכותו, אכן לדעת את כל מה שחובה לדעת בטרם יוציא לי מקופסת העץ שמימינו את מסמר הנחושת המבוקש.

 

החוט לתליית התמונה, פתחתי במתן ההסבר המקצועי הנדרש, הוא ארוך ועל כן, כאשר תולים באמצעותו את התמונה על המסמר, התמונה קצת יורדת והמסמר נותר מעליה.

קצר את החוט ולא יראו את המסמר, השיב מישקה מיד וברגע זה החלטתי, כי מיותר להמשיך את הדו-שיח הזה..

 

אתה יודע מה, פתחתי את דברי הסיכום שלי, אתה צודק, אני אקצר את החוט ואתה, תן לי בבקשה מסמר רגיל ונגמור ענין.

 

יפה, השיב מישקה בחיוך והושיט מיד את ידו אל קופסת העץ שמשמאלו, זו שהיו בה רק מסמרי ברזל שחורים, פשפש באצבעותיו כמה שניות וממעמקי הקופסה המתקשקשת שלף לי מסמר מעוקם, הושיט לי אותו בחיוך נדיב ואמר: בשתי מכות קלות של פטיש אתה מיישר אותו ויש לך בדיוק המסמר שאתה צריך.

 

נטלתי את המסמר, כי ידעתי, שעם מישקה אין טעם להתווכח מה גם שהמשימה - ישור המסמר - לא נראתה בעיני כגדולה מדי בשבילי.

 

וכך עליתי על אופני, שבתי לחדרי כשבדרך עוד חלפה לה בראשי המחשבה, כי בעצם מישקה, האחראי על המחסן וכל כל מה שיש בו, פשוט שומר למען כולנו על רכושנו המשותף ואין בכך כל רע גם אם עלי מוטלת כרגע המשימה למצוא פטיש במקום זה שהיה לי פעם והשאלתיו למישהו שלא החזירו עד היום.

 

שנים רבות היתה תמונת הרי הגולן עם חרמון הסבא תלויה בחדרי עד שיום אחד - אם בשל הזעזוע שעבר הקיבוץ בשנותו אורחות חייו ואם בגלל שכני שמעבר לקיר אשר יום אחד החל בשיפוץ דירתו, כי עכשיו זה מותר - ניתקה התמונה מן הקיר, נפלה אמנם רק על הספה הסמוכה לו, אך המסמר שעליו הייתה תלויה לתפארה כל השנים נעקר ממקומו, נפל לאן שנפל ואני, פשוט, לא מצאתיו.

 

גם הפעם ועם אותם האופנים מיהרתי למחסן החלקים ולהפתעתי מצאתי שם את מישקה כשהוא ניצב על סולם וביד איתנה - כן, כן, למרות כובד השנים שחלפו - מחזיק מברשת וכותב בה בצבע אדום ומרגש על לוח העץ הקבוע מעל לדלת שלוש מלים: החנות של מישקה.

 

טרם הספקתי לרדת מהאופנים ולהחנותם בסככה הסמוכה כבר ירד מישקה מהסולם, נכנס אל המחסן... סליחה אל "החנות" ובפנים מחייכות כמו תמיד שאל אותי - נו, בחור צעיר, מה אתה צריך?

 

טון דיבורו הפתיע בחביבותו, ואני מיהרתי להשיב, כי אני זקוק עוד פעם למסמר כדי לתלות עליו את התמונה שניתקה מן הקיר ואני רוצה מאוד להשיבה את מקומה.

 

מסמר אחד? שאל מישקה והמשיך מיד - למה לך רק מסמר אחד? כדי שכל פעם כשאתה צריך מסמר תבוא אלי שוב ושוב? עזוב, אין בכך עוד צורך, בחצי מחיר אני מוכר לך קופסת מסמרי ברזל ואם תהיה מוכן להוסיף כמה אגורות, ממש לא הרבה, יש לי בשבילך קופסה של מסמרי נחושת, מה יש לדבר - מציאה ממש. נו? מה אתה מתלבט - זול וטוב מזה לא תמצא בשום מקום.

 

נטלתי את הקופסה - איני זוכר בדיוק איזו, חתמתי על איזושהי המחאה פנימית, על כמה בדיוק גם כן איני זוכר, עליתי על האופנים, הבטתי סביבי, לפתע ראיתי שאני, פשוט, במקום אחר וכשניסיתי לתאר לעצמי איך היה כאן קודם גיליתי שגם את זה כבר כמעט שאיני זוכר.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: