'אנשים משונים מאד' / עמיקם אסם

"אנשים משונים מאד"

עמיקם אסם - אפיקים

איור מאת יעקב גוטרמן

 

(מתוך שירו של נתן אלתרמן על קבוצת דגניה)

לזכרו של הזמר גדעון זינגר שהלך לעולמו

איור מאת יעקב גוטרמן

"להקת הברווזים" שקמה פעם פעם בקיבוצנו אפיקים, הוזמנה להשתתף - וזה היה לפני עשרות בשנים - ב"פסטיבל עין ורד" שהתקיים ב...עין ורד ונועד ללהקות זמר של חובבים (נדמה לי שכך נקרא האירוע...). "הברווזים" זכו שם במקום גבוה (אולי אפילו ראשון...)

 

כעבור כשבוע ימים הגיע אלי לאפיקים הזמר גדעון זינגר (ע"ה) ואמר לי כך: "ראינו את ההופעה שלכם בעין ורד ואמרו לי כי אתה כתבת את הפזמונים". עניתי לו : נכון...אז מה?" והוא מיד ניגש לעניין ואמר לי כך: "עומד להיפתח מועדון בגני התערוכה (ליד נמל תל אביב) ואנחנו, "רביעית מועדון התיאטרון" נתבקשנו להופיע שם עם תכנית פזמונים.

 

עניתי בארבע מלים: "הבנתי, נו אז מה?" והוא השיב מיד ובקצרה - אנחנו רוצים שאתה תכתוב לנו את הפזמונים...כי...נו...הייתה לכם תכנית מוצלחת ועובדה גם זכיתם בפרס... הקדשתי לדברי זינגר כמה דקות מחשבה ואז שמעתי את עצמי אומר: "אתה יודע מה? ננסה!".

 

נפרדנו בלחיצת ידיים וקבענו כי אתקשר אליו מיד לאחר שאסיים לכתוב את הפזמון הראשון.

 

כעבור יום קבלתי טלפון מ.... יעקב( יענקלה) בן סירא, אף הוא היה חבר להקת מועדון התיאטרון -וכך הוא אמר: "אמרו לי שאתה תכתוב לנו את הפזמונים להופעה שלנו בנמל תל אביב... אז אני רוצה לבקש ממך משהו...."

 

את קולו של בן סירא הכרתי מיד, כי היה לו תמיד מין-כזה-קול-מיוחד אז מיד עניתי בשאלה "אז מה אתה רוצה?" והוא השיב מיד כך: (אני זוכר מילה במילה...) "נכון שללירה אין כיסוי?" לא הבנתי עדיין במה מדובר אז עניתי רק "נו, אז מה?" והוא המשיך: "אם אין לה כיסוי אז...מה רואים לה?"...אני בלי רצון להיכנס :לעומק" העניין עניתי..."ואם רואים לה...אז מה?" ואז הוא סיים בבקשה/פקודה "אז תכתוב לנו פזמון על הלירה שאין לה כיסוי ולכן רואים לה..." אני קטעתי אותו מיד ואמרתי (אולי לא בחכמה יתרה) "אני כותב רק על מה שאני חושב שראוי לכתוב עליו.."

 

בן סירא עבר לטון תקיף יותר ואמר: "קיבוצניק, אתה צריך לכתוב את מה שמבקשים ממך אלה שמשלמים לך"...ואני, מידית, עניתי: "אני לא עובד בשביל כסף, לקיבוץ יש אולי הרבה חסרונות אבל לגבי יש בו יתרון חשוב אחד – לא אומרים לי פה מה לכתוב ולא מאיימים עלי כי לא ישלמו לי...

 

השיחה הסתיימה במשפט אחד: "קיבוצניק...אז אתה מפוטר"- והשיחה הסתיימה.

 

לימים נסעתי פעם לבקר את הורי בתל אביב. אמי אמרה לי כי אבא שלי יושב בקפה "ורד" לא רחוק מקפה "כסית"...אז ירדתי לרחוב דיזנגוף, מיהרתי לקפה "ורד", אמרתי שלום לאבא שלי והתקדמתי לתחנת אוטובוס מספר 5 כדי לנסוע לתחנה המרכזית ומשם באוטובוס אגד לעמק הירדן...

 

תחנת האוטובוס היתה מול קפה כסית. והגעתי לתחנה כדי להמתין שם לאוטובוס... ולפתע שמעתי את קולו המוכר של גדעון זינגר "הי קיבוצניק...בוא...בוא...מזמינים אותך לכוס קפה". די במבוכה נעניתי לקריאה, וקרבתי את החבורה שישבה עמו ליד השולחן במרפסת בית הקפה והוא מיד אמר לי "בוא שב...שב" ומיד התחיל לספר את הסיפור על ההצעה שהציעו לי, על הבקשה שבקשו ממני, על סירובי לקבל את הבקשה לכתוב את מה שבן סירא ביקש ממני, ולבסוף כמו ציטט את המשפט, שאמרתי לבן סירא "אני קיבוצניק ולא אומרים לי מה לכתוב..".

 

ליד השולחן ישבו אתו יחד, הזמר אריק לביא, והמשוררים א. שלונסקי ונתן אלתרמן.....

 

הסיפור של גדעון זינגר עורר צחוק קולני... אריק לביא טפח על כתפי ורק אמר "ואללה...". שלונסקי נתן שתי מחיאות כף ואלתרמן בראש מורכן, כשבידו כוסית יין חיכה שיהיה שקט ואז אמר בלי להרים ראשו " הרי על זה בדיוק כתבתי - "אנשים משונים מאד".

 

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: