שומר לילה / עמיקם נוישפיל

שומר לילה

עמיקם נוישפיל - קיבוץ חולית

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

סלומון היה שומר הלילה בקיבוץ. איש ללא גיל, ללא מוצא, ללא משפחה, אישה וילדים... מתי וכיצד הגיע לקיבוץ, איש אינו זוכר...

בקיצור סלומון השומר!!

איור מאת יעקב גוטרמן

איש נמוך קומה, פדחת גדולה, צנום ורזה כמקל, מרכיב על אפו משקפי ראייה עבים, כתחתית של בקבוק, אך גם בעזרתם היה כמגשש באפלה. כושר שמיעתו היה אבסולוטי, לא ניתן היה להפתיעו, גם כאשר ישן, היה ערני.

 

סלומון לא היה חבר קיבוץ, אך גם לא היה שכיר עובד חוץ, את מגוריו ומזונו קיבל מהמשק, ללא שכר או תמורה. מעולם לא השתתף באספת חברים, ולחדר האוכל היה מגיע כל ערב, מקבל את מזונו, ארוז בשקית חומה, מידיה של מירה האקונומית ומיד פונה למשמרתו, בשער הקיבוץ... לבושו לעולם לא השתנה, גם בלילות שרב לבש שינל ירוק צבאי, מעיל ארוך עבה וגס, שנשאר כנראה עוד מהצבא הבריטי. על רגליו היו כרוכים פאטס, בחגורו נעוץ דרך קבע, אקדח מאוזר, שלל מהצבא הגרמני... איש לא שמע את סלומון מדבר, גם כאשר היו החברים מברכים אותו לשלום או בוקר טוב, היה רק מהנהן בראשו. לברכת חג שמח, היה מחייך מסמיק ומפנה מייד עורף, פונה לעמדתו, או לחדרו שהיה בפאתי הקיבוץ.

 

מירה האקונומית הייתה היחידה שיצרה קשר ורבלי, ייחודי עם שומרנו. כאשר הייתה מוסרת את השקית החומה לידיו, הייתה בדרך אגב, שואלת לשלומו... בתגובה היה מביט סביב, ורק כאשר נראה היה לו שאין חברים בסביבה, היה עונה לה בחטף ובמבטא הונגרי כבד - "אני.. טוב, או.. אני עייף ", משפטים קצרים מאוד ומהירים, ואז פונה וממהר לדרכו.

 

מירה שהייתה אישה גרושה ובודדה, בעלה חיים עזבה זה מכבר לעיר, ניסתה בכל מאודה ליצור קשר רציני יותר עם סלומון, אך ללא הצלחה יתרה, כל מאמציה עלו בתוהו... מי יודע למה?

 

כולם סמכו על סלומון כשומר מצטיין, מעולם לא מצאוהו נם על משמרתו, רק בחדרו היה מאזין לרדיו... מדי פעם היו גנבות או פריצות למשק, אך אף פעם לא הצליחו לחדור משער הקיבוץ, איש מחברי הקיבוץ אינו מצליח לזכור מתי החסיר משמרת, בשל מחלה, שבת או חג... לילה, לילה היה באותה שעת ערב, מתייצב על משמרתו ועם שחר, חוזר לחדרו.
 

באותה התקופה, עשור ראשון למדינה, המתח הביטחוני היה גבוה, פדאינים היו מנסים לחדור לישובים, לביזה או סתם לרצח.

 

והנה יום העצמאות הגיע... הלילה החגיגי החל, כאשר כל חברי המשק, התכנסו על הדשא, סמוך לחדר האוכל, ושרו מזמרי הארץ, שירי פלמ"ח, שחרור, סיני ועוד...

 

איש לא שמע, איש לא ראה את קצין משמר הגבול, מגיע בג'יפ, ללא אורות, עוצר במרחק של מאות מטרים מהשער, על מנת להגיע ברגל, חרש... לבדיקת ערנותו של שומרנו סלומון. קצין המשטרה היה חדש בתפקידו, לא הכיר את חוש שמיעתו המפותח של ידידנו השומר... כאשר, סלומון שמע ממרחק את הג'יפ של הקצין, הפשיל את מעילו, סמל זיהויו... בכדי שלא יפריע לפעילותו למניעת החדירה והתחבא מאחורי עץ האקליפטוס הענק שהיה נטוע בכניסה למשק...

 

הסוף הרי ברור! סלומון, שלא ראה ממרחק של 20 ס"מ, כמובן שלא זיהה את קצין המשטרה ואילו הקצין, לא זיהה את סלומון, המפגש הבלתי נעים הסתיים בתא המעצר הקרוב. רק בשעות הלילה המאוחרות הבחינה מירה בחסרונו של סלומון בשער... כדבר הזה מעולם לא קרה, כל החברים התגייסו לחפשו, השינל הצבאי היה תלוי על מתלה הבודקה מופקר ובודד, סלומון ידידנו... לא נמצא. רק בשעות הבוקר המאוחרות התברר, שבפעם הראשונה אחרי שנים כה רבות, הצליח ידידנו, לישון שנת לילה, אומנם... בתא מעצר, אך שנתו ערבה עד מאוד.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: