זרח וחמורו מתושלח / עמיקם נוישפיל

 

זרח וחמורו מתושלח

עמיקם נוישפיל - קבוץ חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

צמד חמד היו זרח ומתושלח, היכן שתראה את זרח שם תמצא גם את מתושלח.

איור מאת יעקב גוטרמן

זרח איטר יד שמאל, קטן קומה שמן וקצר רואי, אינסטלאטור במקצועו, חצרן בעיסוקו. כל תקלה, דליפה, סתימה או קצר חשמל, זרח נזעק למקום בעגלת הדו-אופן הרתומה לחמורו מתושלח - קטן ואפור כאדונו.

 

כאשר זרח היה נכנס לחדר האוכל או למזכירות היה מתושלח עומד בפתח, ממתין בסבלנות אין קץ לאדונו, עד אשר זרח היה מסיים ומתיישב על ספסל העץ בעגלה הקטנה וממשיך לקריאה הבאה.

 

זרח היה ערירי, ממעט בדיבורו, באסיפות החברים מעולם לא שמעו את קולו, רק בשבתות בשעות הבוקר המוקדמות מתעטף היה בטלית, עומד בפינה המזרחית של חדר האוכל ומתפלל בקול חרישי את תפילת שחרית.

 

מתושלח שלא היה רתום לעגלתו בימי השבת, היה ממתין כמו כלבלב לבעליו סמוך לחלון חדר האוכל בתצפית ישירה לעבר זרח המתפלל.

 

בחגים, אפילו ביום הכיפורים לא ראו את זרח מתפלל בחדר האוכל. אולי היה עושה זאת בחדרו, בצריפו המרוחק שעמד בפאתי הקיבוץ. אז גם שמעו כל החברים את נעירותיו החזקות של מתושלח הננס. כאילו היה קורא לזרח - נו, בוא כבר! רתום אותי לעגלה ונצא לעבודה.

היה זה ביום הכיפור שנת 73, את זרח לא ראו וגם נעירותיו של מתושלח לא שמעו, רק רעמי התותחים והתפוצצויות המרגמות נשמעו סביב. מטוסי חיל האוויר חלפו מעלינו ביעף מחריש לעבר האויב בצפון. איש מהחברים לא שת ליבו, שמזה יומיים לא ראו את הצמד מתושלח וזרח. כולם היו עסוקים במיגון המשק ובעלי החיים.

 

כאשר מרים החובשת גילתה את זרח ומתושלח על ראש הגבעה בשטח המפורז והממוקש, כשזרח עומד ושומר על מתושלח שלא יזוז ויעלה על מוקש. מסתבר שעם תחילת ההפגזות והפיצוצים, מתושלח נבהל ונס על נפשו, פרץ את גדר התיל המזהיר על אזור ממוקש ונעמד על ראש הגבעה. זרח שגילה עם שחר שחמורו נעלם, מצאו בסריקה מהירה על הגבעה, פסע בתוך עקבותיו של מתושלח בכדי לא להפעיל מוקש. שם עמדו שניהם ללא תנועה או תזוזה יומיים תמימים עד אשר מרים גילתה את השניים רעבים ותשושים ללא יכולת חזרה לקיבוץ. מרים ניסתה להזעיק את חיל ההנדסה אך כולם היו עסוקים במלחמת ההישרדות הקשה שהתנהלה בגולן ובסיני. תושייתה ויוזמתה של מרים הצילה את השניים. למרות העלות היקרה הזמינה את מנופי הגליל ובעזרת המנוף בעל הזרוע הארוכה, הצליחו לשלוף את מתושלח ברתמה מיוחדת שהכינו. בהנפה ראשונה החזירו את מתושלח ואחריו גם את זרח המאושר לשטחנו.

 

שנים, לאחר סיום המלחמה, פינו את הגבעה ממוקשים. בראשה ניטע עץ אלון וספסל בטון... מתושלח הלך לעולמו וגם זרח נפטר טרם זמנו. איש אינו זוכר את השניים בלבד הותיקים. ללא כל דיון באסיפת החברים וללא ועדת שמות עד עצם היום נקרא המקום "גבעת מתושלח". מבין זוגות האוהבים הפוקדים את המקום בלילות הקיץ המוארים בירח המלא, ישנם המספרים, ששומעים מדי פעם נעירות מכיוון לא ברור.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: