חלקת התירס, T-15 / עמיקם נוישפיל

 

חלקת התירס, T-15

עמיקם נוישפיל - קיבוץ חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מוצאי יום העצמאות 1967, התחילו להישמע ברחבי הקיבוץ, קריאות ברדיו - סיסמאות כגון: 
איור מאת יעקב גוטרמן

כיפה אדומה - כיפה אדומה, מלצרית יחפה - מלצרית יחפה, שמיים כחולים - שמיים כחולים. כך עד הבוקר גויסו כל הגברים של המשק, מחויבי החיול.

 

אני עמרי וחברי סתיו, שנינו השתחררנו זה עתה משירות הצבאי, אני מהנח"ל וסתיו מחיל השריון.

אותנו המערכת הצבאית עדיין לא שיבצה למערך המילואים.

נותרנו היחידים במשק, העושים בכל מלאכה מבוקר ועד ליל...

 

כמעט 30 ימים חנו חטיבה 7 של השריון בראשות גורודיש ליד פתח הקיבוץ. כל שעת פנאי היינו שנינו סתיו ואני, יוצאים למפקדת החטיבה ומנסים לשכנע את הפיקוד לגייסנו, אך ללא הועיל.

 

גורודיש הקפדן, סרב בתוקף לצרפנו לחטיבה. לאחר 30 ימי המתנה שכמעט ושיתקה את הכלכלה, וגם את הקיבוץ, עם שחר נקרעו השמיים משאגת מטוסי הקרב הסילוניים. המיראז'ים טסו ביעף נמוך לעבר סיני ובשטח נשמעה הקריאה "סדין אדום", האות והסימן לפתיחת מלחמת ששת הימים.

 

חטיבה 7, דרסה ופרצה את גדר המערכת של הקיבוץ אל תוככי רצועת עזה, לעבר רפיח וסיני.

 

סתיו ואני רצנו אל הגדר בניסיון אחרון להצטרף לחבורת הלוחמים הפורצים, אך נעצרנו ע"י המשטרה הצבאית.

 

לפתע שמענו צעקה - "היי אתם השניים, בואו אלי!!"

 

רס"נ קרסו, מפקד יחידת דובר צה"ל, שהיה במקום עם חבורת צלמים וכתבים מחו"ל.

 

"אני זקוק לעזרתכם" אמר, אין לי זמן לעסוק עם ה-  CNNודומיהם. קחו מדים ותדאגו להרחיקם ממני ושלא ירדפו אחרי לסיני' אל תוך הקרבות.

 

במרחק של 200 מ' מאיתנו היה תקוע טנק מצרי תוצרת רוסיה מסוג T-15 שצוות הטנק נישבה והיה בדרך לחקירה.

 

"קחו את הטנק", אמר קרסו ועשו בו שימוש מתאים, אמר ולא יסף - סתיו שהיה מפקד טנק שרמן בשרותו, נכנס לטנק, העמיד אותי בצריח והתחיל להסיע את הטנק הלוך וחזור. הצלמים וצוות ה-CNN, בראשותה של האחראית מאמריקה, בחורה חתיכה בשם נורה פלדמן, לבושה במדי קרב של המרינס, הייתה משוכנעת שהיא הבימאי שפילברג הריצה אותנו כל היום בעליה וירידה לטנק. הפניית התותח הלוך וחזור. בקיצור חשבה שעושה סרט הוליוודי, עד אור אחרון ניצלה לצילומים ועם חשכה נעלמה לחדרה להילטון ת"א.

 

למחרת בבוקר, ראינו שנותרנו לבדנו, אנחנו והטנק. הכתבים, המשטרה הצבאית, עזבונו לנפשנו ורצו אחרי הצבא לתוך הרצועה. לפיכך החלטנו שחבל להשאיר את הטנק בן הצברים והעברנו אותו אחר כבוד - לקיבוץ.

 

הטרקטורים במשק כבר מזמן שבקו, חוסר דלק, קלקולים טכניים, לכן החלטנו לרתום את הטנק לציוד החקלאי וחרשנו בו את חלקת ה-30 דונם שעמדו בשיממונם והיו מיועדים לזריעת תירס.

 

עם סיום הקרבות והמלחמה הודענו למערכת הביטחון על הטנק המצרי שבחצר הקיבוץ. אך כמות השלל היה כל כך גדול, שלא היה זמן לאיש להתעסק ב-T-15 הצהוב שלנו.

 

עד היום עומד הטנק בשער גדר המערכת וקנה התותח משמש כמחסום.

 

לפני כשנה לערך יצאתי לטיול לקנדה בלוית בת זוגי, ולמארחנו היה עניין להעביר את זמננו בנעימים. לקח את שנינו לסרט שמוקרן אצלם בעיירה הקטנה על ישראל הקטנה במלחמת ששת הימים. לתדהמתי כי רבה מצאתי את עצמי מככב בסרט הוליוודי כחייל שריונר מצרי נלחם בודד בצריח... ביחד עם חברי סתיו בתוך הטנק.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: