תפארת, הסוסה שנגנבה / עמיקם נוישפיל

 

תפארת, הסוסה שנגנבה

עמיקם נוישפיל - קיבוץ חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

לפני שנים קראו למקום, "יא משלטי" מקום ממוגן, חפור היטב באדמה, מבוצר בבטון עבה, ומורם על פני הקרקע כדי לשלוט בתצפית לכל עבר.  

איור מאת יעקב גוטרמן

המקום היה משמש כהגנה על הישוב הקרוב מפני אויב וצר. מאויש ע"י מגיני הקיבוץ, בעת חרום, או במלחמה. יא משלטי, זה הסמוך לקיבוץ, ניקרא בפי כל "דחקה" ע"ש הכפר הערבי הקרוב.

 

"דחקה" שימש כביתי השני, כאשר רציתי להתבודד, או כשכעסתי על אחי, או אחותי. הייתי לוקח איתי שמיכה ועובר להסתגר במשלטי. הכינותי מיטת סוכנות ומזרון ישנים ובאחת מהפינות הסתרתי נרות וגפרורים. כך הייתי מעביר את השעות עד יעבור זעם (זעמי). הורי ידעו על כך והיו מתלוצצים, אומרים לי - ציון! לך למשלט להירגע. במקום להשתכשך בבריכה, או לשחק בכדורסל, הייתי לוקח איתי ספר, או שניים. ובמקום האפל והקריר שהיה גם מקורה, הייתי מפליג בדמיוני לכל ארצות תבל.

 

לא חשתי בזמן החולף ורק החשכה הייתה מכריחה לסיים קריאתי, או לחזור לקיבוץ או לשקוע בשינה עד שחר.

 

באחד מערבי קיץ של טרום קום המדינה ואחד מימי ההתבודדות שלי, הייתי שקוע עמוק בקריאה של "יד הנפץ ווינטו" של הסופר קרל מאי. כלל לא ידעתי שהקיבוץ קיבל התראה חמורה על כניסת "פדאיונים" לאזורנו.

 

החברים הסתגרו בחדריהם, המשק כולו נכנס לכוננות, אין יוצא ואין בא. סיורים דחופים נערכו לאורך גדר הביטחון ע"י כיתת הכוננות. רק אני יחידי המשכתי להיות רגוע ולקרוא בניחותא כבימים ימימה.

 

החשכה ירדה סביב, ואני נאלצתי לסיים את קריאתי. התכוננתי לחזור לקיבוץ, אך לפתע ראיתי נותבים עפים וניתזים בסמוך אלי.

 

זינקתי בטרוף של בהלה ופחד לתוך המשלט והמשכתי לתצפת לכל עבר בחשכה מוחלטת.

 

לאחר מספר דקות הבחנתי בשלוש דמויות עטופות בכפיות וגלביות, חמושות ברובים, נסים על נפשם וגוררים אחריהם את "תפארת", סוסתנו הגזעית והיחידה.

 

השלושה ברחו מכיוון גדר הביטחון לעבר כפרם. רק לאחר דקות ארוכות של המתנה ופחד עמוק שעברו כנצח, העזתי לקום ולחזור לקיבוץ.

 

עד היום לא מצאתי את העוז לספר על כך לאיש, גם התקרית מעולם לא פורסמה ברבים. איש מלבד החברים לא ידע ולא שמע על הביזיון של חדירת המחבלים. לילדים סופר ש"תפארת" פרצה את האורווה מבוהלת מהיריות ולמרות כל החיפושים אחריה לא נמצאה.

 

עדיין כאשר אני רואה סוסה שחורה אצילה עם כתם לבן על מצח אני מתייסר על כך, שלא סיפרתי לאיש, ואולי המידע היה מסייע להחזיר את "תפארת" לביתה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: