עוד סיפור של אהבה / עמיקם נוישפיל

 

עוד סיפור של אהבה

עמיקם נוישפיל - חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

דוריתי ירדה מאוטובוס 408, מאסף של אגד, בתחנה במרכז המשק.

איור מאת יעקב גוטרמן

מאחורי רגליה הארוכות והחטובות קיפץ ממדרגה אל מדרגה קיטבק צה"לי ענק...

היא עמדה מספר שניות, עד אשר ענן האבק התפזר והאוטובוס עזב ללא כל נוסעים.

עיניה הגדולות, שקדיות בורקות בגוון טורקיז עמוק, בחנו בחיפוש אחר סיוע בסחיבת הקיטבק הזרוק למרגלותיה.

 

דוריתי זה עתה השתחררה מצה"ל וחזרה לביתה אחרי שנתיים של שרות.

לבושה בחצאית מיני שחורה ובגופיה קייצית פרחונית, מותשת מהחום המעיק של אמצע יום שרבי בקיבוצה, בעמק בית שאן. האספלט להט תחת סנדליה..

 

"לקחת את הקיטבק ,להורייך או לחדר האוכל," שאל נועם בקולו העמוק והצרוד. וללא המתנה לתשובתה העמיס את הקיטבק על כתפו ונעלם.

 

דוריתי נכנסה ישירות למפעל הקיבוץ, המייצר מוצרי פי.וי.סי, התיישבה בכיסאה הקבוע, וכאילו שלא חלפו להם שנתיים מיום גיוסה, החלה לעבוד על אותה מכונת "שטנצים".

 

"תגיד לנועם שיסדר לי דירה במיידי," זרקה ליורם מנהל המפעל שעמד משתהה מאחוריה. "אין לי זמן לקטנות," מלמלה, "לא אחזור לבית הורי ולו ליום אחד בלבד."

 

חלפה לה רק שנה מאותו היום שחזרה ודורית ניהלה בהצלחה את המפעל כולו, הנפיקה מניות ופרצה שווקים עד ליפן. תוך כדי הצלחתה הספיקה להינשא לנועם וללדת את בכורם סער.

 

נועם חתיך הקיבוץ והמחוז כולו אותו סטאר שכיכב בחלומם של בנות בית שאן, חש עצמו זנוח ועזוב, למרות אהבתו העזה לדוריתי, החליט לעזוב את המשק ולהתגייס למשטרה, יחידה מובחרת וחסויה שם מצא נוחם למצוקותיו... בחסות מאהבות מתחלפות.

 

הקריירה של שניהם נסקה אל על. אך למרות אהבתם העצומה, המרחק ביניהם הלך וגדל ככל ששעות העבודה שלהם אף הם הלכו והתארכו. הקשר בין השניים הלך והתרופף. למרות זאת הם ניסו לאחות את הזוגיות ולשניהם נולדה בת יפיפייה, אחות לסער.

 

נועם הפחית בהדרגה את בואו למשק והקים את ביתו בעיר הגדולה, אך שמר בעקביות על קשר מצוין עם ילדיו שבמשק.

 

בשיא הצלחתה, החליטה דוריתי להתפטר מתפקידה בניהול המפעל המצליח, לעזוב הכול, את הקיבוץ ואת ילדיה אשר בגרו, ולהגשים את חלומה. השאירה הודעה לקונית במשיבון הטלפון של נועם, עזבתי, נסעתי להודו!!

 

דוריתי הצטרפה למנזר בודהיסטי, בקרלה, ולהעמיק בלימודיה הרוחניים ולהתמחות בהדרכת ויפאסנה ובטיפולי רפלקסולוגיה. שנים רבות חלפו עברו והקשר בין השניים נותק לחלוטין...

 

בחג סוכות האחרון כאשר התארח אצל ילדיו במשק. תוך כדי טיול עם נכדו סתיו, סמוך לתחנת האוטובוס.. כאילו לא חלפו 30 שנה..

 

אוטובוס 408 של אגד עצר ומתוכו - ירדו שתי רגליים ארוכות וחטובות, עיני שקד וטיקה (מדבקה הודית) במרכז המצח. שערה הלבין, אך אותן העיניים נשארו.

 

מבטם ניקשר ונצמד, כל השנים חלפו ביעף כאילו נמחקו, לרגע חזרו השניים אל אותה התקופה היפה של אותו קידוש ותיק - מעוז של חיים והצמדות לקרקע.

 

[מוקדש - לטרמפיסטית מקיבוץ דורות]

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: