שמחת השואבה / עמיקם נוישפלד

שמחת השואבה

עמיקם נוישפלד - חולית

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

אם חשבתם לתומכם, שמצוקת מים הינה דבר של השנים האחרונות, טעות חמורה בידכם.

איור מאת יעקב גוטרמן

כבר לפני שנים רבות, התחבטו והשקיעו מחשבה מרובה כיצד ניתן לחסוך במים. רעיונות קמו ונפלו - כיצד ניתן לנצל את הטוב שניתן, במכסת המים של הקיבוץ.

 

ראשון בחשיבה ובמעשה היה יוספה שהיה נהג טריילר החלב במשק.

בכל אסיפת חברים, היה באופן קבוע מכניס לסדר היום, את סעיף ניצול יעיל של מים שפירים כמו... העברת מים שנוצלו במקלחת... הישר אל פרדס הלימונים הסמוך.

רעיונות עלו ונפלו ומעולם לא הועברו לשפת המעשה.

 

יוספה שעיקר עבודתו, הייתה נהיגה והובלת החלב בשעות הלילה, היה חופשי במשך שעות היום. היה מסתובב בין המטבח וגינות הנוי, סוגר ברזים ושיברים כל אימת שנראה לו שהם מופעלים יתר על המידה.

יוספה היה בריב קבוע ומתמיד, עם איציק, האחראי על הנוי ועם נירה האקונומית....

משפט המפתח שיוספה היה חוזר ומשנן - חושבים טיפה, חוסכים ים!!!

 

בחודש אלול, שנת 56, החליט יוספה לעבור משלב הרעיונות, לשלב המעשה. במשך השנים חסך ידידנו לירה ללירה, במקום לצאת לחופשות היה יוצא לאחותו בחולון, עד אשר צבר סכום סביר, שאפשר לו לרכוש משאבת יניקה, 4 כוח סוס. את המשאבה הסתיר בחדרו ולאיש מהחברים לא סיפר מאומה.

 

באחת השבתות, כאשר רוב החברים לא היו במשק, לקח את השופלדוזר מהמוסך. בחלקה הפנויה הקרובה אל הרפת, את השטח של בערך 2 דונם, חפר בעומק של מטר וכיסה בניילון עמיד. את העבודה סיים בשעות הלילה המאוחרות...

כזכור לכולנו, חורף שנת 56, היה אחד הקשים הזכורים לזקני צפת ואומנם הברכה המאולתרת של יוספה, התמלאה מעבר לגדותיה.

 

יוספה שהתהלך בקיבוץ כטווס, חיבר את משאבת ה"פמפם", אל מיכלי המים הענקים של הרפת, כך שלא היה צורך בשימוש מי מקורות היקרים כל כך...

הרפתנים צהלו משמחה, ניתן להשקות ולרחוץ את עטיני הפרות ללא קמצנות והתחשבנות ואת יוספה נשאו על כפיים.

מי הברכה נוצלו עד תום עד אמצע חודשי הקיץ, או אז איפסן את המשאבה שנית בחדרו, כאוצר יקר ערך.

 

באספת החברים הקרובה, הוחלט פה אחד, שהעניין כה כדאי עד כי רצוי להגדיל ולהעמיק את הברכה כך שהכמות תספק לכל השנה.

 

החורף של שנת 57, היה דל בגשמים וכמות המים לא הספיקה אפילו לחצי גודלה של הברכה, כך שיוספה התהלך כשאפו חורש עמוק באדמה.

 

החברים ניחמוהו, לא נורא, בכל זאת יש מים חינם. לתדהמתו, גילה כי כל המים שנקוו, כחצי-ברכה, 2000 קוב נעלמו, כאילו נבלעו באדמה. אכן כך היה, יוספה גילה מייד, קרע בניילון שדרכו, כמו בולען, המים זרמו במהירות אל האדמה.

 

החברים היו מיואשים. הכול היה לשווא, כל ההשקעה הייתה מיותרת. רק יוספה לא ויתר ולא הרפה, חקר ובדק אצל מומחי האזור.

 

איש לא הבין מהיכן מצא יוספה משאית קידוח ובעומק של מטרים ספורים התגלתה שכבת מים זכים, המספקים מים לכל המשק והסביבה עד עצם היום הזה.

 

    

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: