שנים של נתק / עמיקם נוישפיל

 

שנים של נתק

עמיקם נוישפיל - חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

שמים מעוננים ורוחות חזקות קיבלו את פני כיתת החיילים שהגיעו אל המשק המופגז ללא הפסקה זה שבועות ארוכים. ששה חיילים חמושים בסטנים ורימונים, כשעל ראשם כובעי גרב ועל גבם עמוסים בתחמושת רבה.

איור מאת יעקב גוטרמן

טנדר הפורד, משאריות הצבא הבריטי, קרטע בין בורות הפגזים ועצר ליד מגדל המים המרוטש כולו. השישה קפצו בזריזות ישירות לתעלות ההגנה ואילו הטנדר מיהר לעזוב את המקום חזרה לבסיס בסירקין.

 

איתן בן ה-16, בחור צנום, שערו מתולתל שחור, בן העדה התימנית, עזב את ביתו בכרם התימנים והתגייס לפלמ"ח. כך הגיע אל הקיבוץ שנלחם על חייו. איתן היה זריז וקל רגליים והיה הראשון שזינק מהטנדר והגיע אל העמדה הקדמית שהייתה גם עמדת הפיקוד.

 

רותי, בת המשק, נערה בת גילו של איתן שכל חברי המשק אהבוה, על יופייה, חוכמתה, וכישרונותיה הרבים, נתקלה באיתן לראשונה כשהביאה ללוחמים את מזונם. כבר במפגשם הראשון נפגשו מבטיהם. עיניה התכולות והזוהרות, בעיניו השחורות והנבונות. שנים מאוחר סיפרה רותי: "ידעתי מיד שזו אהבת חיי". הקשר החם הלך והתהדק, למורת רוחו של עוזי, מזכיר המשק שבמקרה היה גם אביה וגם המא"ז.

 

עוזי לא היה מוכן שבתו יחידתו, תמשיך במפגשים האלה בין השניים. הקשר הזה לא היה לפי רוחו ועשה ככל יכולתו להפריד ביניהם. והוא פנה אל פיקוד הגנה האזורי על מנת להעביר את איתן אל העורף ולהחליפו בחייל אחר. אלא שמצבת כוח האדם המדולדלת בישוב הייתה כה קשה עד כי איתן נישאר להילחם בעמדות הקיבוץ. עוזי לא נואש מניסיונותיו ולמזלו, איתן הלוחם הצעיר, נפגע מרסיס ברגלו ונאלצו להפנותו לביה"ח תל השומר.

 

רותי שלא יכלה לעמוד בפרידה המאולצת, נטשה את הקיבוץ והצטרפה אל איתן המאושפז בביה"ח. כמובן שעזרה לאחיות בטיפול בשאר הפצועים הרבים. הרופאים נוכחו לדעת שמצב רגלו של איתן בכי רע. על מנת להימנע מנמק, לא נותרה כל ברירה אלא לכרות את רגלו. לאחר חודשים רבים של החלמה ושיקום עזבו השניים את ביה"ח ושכרו דירה צנועה בתל-אביב.

 

המלחמה הסתיימה והנתק המוחלט בין השניים למשפחתם במשק, נותר.

 

הזוג הצעיר נישא, איתן סיים לימודיו, התקבל לאוניברסיטה וסיים בהצטיינות כרואה חשבון. למזלו התפנה מקום עבודה במזכירות התנועה הקיבוצית ולמרות נכותו התקבל כפקיד זוטר. חריצותו ומסירותו לתפקיד קידם אותו בעבודתו ובמהרה היה למנהל הכספים הראשון של התנועה.

 

שנת 1982, לאחר מפולת המניות הגדולה בה קיבוצים רבים שקעו בחובות ענק, גם קיבוצנו ניצב בפני שוקת שבורה ומצב כספי קשה מנשוא. איתן שכמובן ידע על מצבם, פנה ביוזמתו אל עוזי ולמרות הניתוק המוחלט של שנים, הציע הלוואת ענק ובתנאים מאוד נוחים על מנת להקים את המפעל לייצור דבש...

 

נכדיו של עוזי וילדיהם של איתן ורותי הוזמנו לחנוך את המפעל החדש. סתיו ונויה שני הנכדים שוקלים בימים אלו על חזרתם לקיבוץ.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: