הסליק / עמיקם נוישפיל

 

הסליק

עמיקם נוישפיל - חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ל כ-ו-ל-ם היו אבות גזעיים, רק לי היה אבא, אברם...

איור מאת יעקב גוטרמן

נמוך קומה, קצר רואי, ובנוסף קרחת בוהקת לבנה. אברם בוים - מנהל חשבונות של הקיבוץ. מעולם לא ראיתיו הולך עם גופיה, או מגפי גומי, או שומו שמים עם מכנסיים קצרים וחולצת עבודה כחולה. אבי היה, אבא אחר מכולם, מבוקר עד לילה היה שקוע בספרי החשבונות. לעולם קרני השמש לא הצליחו לשזפו. אני "כפרחח" הקיבוץ. בלשון המעטה, לא הייתי גאה בו באותם הימים. כל הגברים במשק היו הולכים להתאמן בירי, בחסות הבריטים, במסגרת ההגנה ורק אבי, החבר בוים, לא היה ביניהם. תורנות בקיבוץ, היה עושה רק במטבח... מקום מוצל ומוגן.

 

בהגיעי לגיל מצוות, פנה אלי אבי ואמר: "יוסי!! מחר, חצי שעה אחרי... ניפגש ליד מגדל המים, אמר ולא יסף." זו נשארה סיסמתנו לשנים רבות. חצי שעה אחרי מה??? נשארתי משתומם ומסוקרן. למחרת, כל אותו יום, המתנתי חסר סבלנות ברוב שעות היום... תחת מגדל המים. ואומנם, חצי שעה אחרי ארוחת הערב, ראיתיו מתנהל בכבדות לעברי. לאחר שהרים את מכנסיו מעל ברכיו, התיישב על מעקה הברזל. הסיר את משקפיו העבים ולאט-לאט ניגבם בממחטה שהוציא מכיס מכנסיו. לאחר מספר דקות של שתיקה רועמת, שאלני: "יוסי ! ביכולתך לשמור סוד ביטחוני?... לנצור אותו בליבך ולא לספרו לאיש, גם לא לאמך?... חשוב על כך בני וביום שבת חצי שעה אחרי, ניפגש כאן בשנית."

 

אחר מספר ימים של המתנה חסרת סבלנות למוצ"ש, בדיוק בחצי שעה אחרי, נפגשנו למרגלות מגדל המים. המתנו זמן מה עד לחשכה מוחלטת, ואז עטף את ראשי ועיני במטפחת וכך הובילני כסומא בזהירות מרובה. לאחר מרחק קצר, חשתי כיצד אנו יורדים במדרגות, למקום טחוב ואפל... רק לאחר שהגענו, אבי הסיר את המטפחת מעיניי, ואז הבנתי שאנחנו נמצאים במעמקי האדמה, ללא כל פתח או חלון. בתוך החלל האפל, מוקפים היינו, בכלי ירי שונים והמון ארגזי תחמושת. ספרתי - 3 מרגמות 52 מ"מ, 5 תת-מקלעים מסוג סטן, 2 אקדחי "מאוזר " ו- 7 רובים .

 

"חייבים לשמור על הנשק, לנקותו ולשמנו, הנשק חייב להיות מוכן ליום פקודה." אמר אבי והמשיך: "איש מהחברים בקיבוץ אינו יודע על כך דבר, אתה היחידי היודע על קיומו של הסליק ,רק אתה ואני. "כבמטה של קסם, הפך אבי, אברם בוים, מ"יורם" הקיבוץ לגיבור שלי. הוא היחיד שקיבל את התפקיד החשוב מכולם. להיות אחראי על הנשק הסודי של ההגנה שמוסתר אצלנו בקיבוץ.

 

במלחמת השחרור, לא היה צורך בנשק מהסליק. צהל וחייליו הגן עלינו בנשקם.

 

לאחר זמן, כשאבי ראה כי ניתן לבטוח בי, לא הסתיר מפני את מיקומו של הסליק. אני עדיין נוצר בליבי את הסוד. אבי כבר שנים רבות אינו אתנו ואני את סודו, סודנו, אקח איתי אל סליק דלת אמותיי.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: