מטמון מטבעות הזהב / עמיקם נוישפילד

 

מטמון מטבעות הזהב

עמיקם נוישפילד - חולית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת התחנכתי כילד חוץ בקיבוץ משמר העמק.

איור מאת יעקב גוטרמן

איתי בקבוצת הילדים למד יוסקה בלבן, גם הוא ילד חוץ, שהפך מיד לחברי הטוב.

 

"אבו-לבן" כך היה כינויו בקבוצה. ילד ממשפחה חד הורית מחיפה, שאמו נאלצה לעבוד לפרנסתה יותר מ-12 שעות ביממה. לכן אבו-לבן, הילד הנמרץ, נשלח לקבל את חינוכו בקיבוצנו.

שנינו לא היינו מהתלמידים "המבריקים", אבל אהבנו והצטיינו במגמת ההיסטוריה.

 

אהבנו לשמוע ולקרוא על מלחמות יוון ורומא, ועל גיבוריהם. יוסף בן מתתיהו היה גיבורנו יותר מיוסף בן יעקב. כל סרט היסטורי, שהיה מוקרן בקולנוע "ארמון" בחיפה, אבו-לבן ואני, הראשונים ש"התפלחנו".

 

בחופשת חג הפסח של שנת 1957, החלטנו שלא ניפרד לביתנו, אלא נישאר בקיבוץ למשך החג, בטענה שאנחנו מתנדבים לעבוד במכבסה.

 

מיד ביום ראשון לחופשה ובסיום עבודתנו המשעממת, טסנו שנינו בריצה לאתר החפירות של מגידו הסמוך לקיבוצנו ובסכין הקומנדו שהיה לאבו-לבן התחלנו לחפור ולחפש חרסים מהתקופה העתיקה. אבו-לבן טען בפני שאם נביא לחיים המורה להיסטוריה חרסים עתיקים, הוא יהיה גאה בנו מאוד.

 

היה זה יום שרבי באביב ושנינו חפרנו במרץ רב בידיים ובעזרת הסכין. העיניים שרפו לשנינו מהזעה שנשטפה על פנינו אך לא פסקנו בהתלהבות יתרה. חוץ מאבנים ומסלעים לא הצלחנו למצוא אפילו רסיס של חרס. כשהערב ירד והעלטה עטפה את הסביבה, נאלצנו לחזור ריקם לחדרנו הגדול והריק מילדים. רגע לפני שנרדמנו השבעתי את אבו-לבן, שזהו סודנו הכמוס, שלא נגלה לאיש לעולם על מעשנו החמור.

 

למחרת החלטנו לצאת בשנית לחפור באתר. זמננו היה קצוב, מסיום העבודה במכבסה ועד החשכה. ואכן מיד עם תחילת העבודה, במורד המרוחק מאתר החפירות שמעתי את אבו-לבן צועק, מצאתי!!! מצאתי... לאחר עבודה מאומצת הצלחנו לחשוף ולהוציא בזהירות כד חרס, כמעט מושלם, מתוך האדמה היבשה. שנינו התלהבנו ורקדנו משמחה כשהכד בידנו. לפתע שמעתי צליל מתכתי מתוכו ועשרות מטבעות של זהב נשפכו החוצה. הפחד מ"המציאה" הגדולה והנוראה, גרם לנו להבין את מצב הביש אליו נקלענו.

 

אבו-לבן הציע להחזיר את הכד למקומו ולכסותו בחול שאיש לא ידע על כך לעולם. אך לי היה קשה להיפרד מהכד המפחיד והמפתה כל כך ולכן הצעתי לקחתו עמנו ולהסתירו, כולל את תוכנו ומאוחר יותר נחליט מה לעשות במטמון. מי שמכיר את משמר העמק, מכיר את שדרת העצים בכניסה לקיבוץ. בחשכה חפרנו בור בעומק חצי מטור, במרחק של מטר מהעץ השני מצד שמאל.

 

בלבן שירת יחד איתי בגולני, הוא בגדוד 12 ואני ב-51. נפגשנו בפעם האחרונה בתעלות ההגנה של טאופיק בגולן, או אז, עוד הספיק לספר שעדין סודנו שמור ונצור בליבו...

 

אבו-לבן נהרג במבצע טאופיק ואני עד היום נוצר בליבי את הסוד...!

 

ובשדרה, כנראה שעד היום, ממתין המטמון לגואל שימצאהו.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: