ויה דולורוזה שהתבטלה / עמיקם בריל

 

ויה דולורוזה שהתבטלה

עמיקם בריל - [רמת דוד]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

השכבת הילדים הייתה עבורנו מעין ויה דולורוזה.

איור מאת יעקב גוטרמן

כמו בנתיב הצליבה בירושלים גם בה היו תחנות. התחנה הראשונה היה חדר האוכל שבו אכלנו ארוחת ערב - עם ילדינו כמו בארוחה משפחתית, וכפי שנהוג בכל העולם. לא בבית אבל כמו במסעדה. היה ממש כף. על השולחן מגש ובו צלחת עם ביצה קשה או רכה - שלש דקות במים רותחים - עגבנייה, מלפפון ופרוסות לחם - שנחתך במכונה - ולקינוח כוס תה. ילדים סיימתם? אז יללה לישון. היציאה אל בתי הילדים שהיו נדבך חשוב בחינוך המשותף, במדרכות צרות מלהכיל את ילדי הקיבוץ - להתפאר. תחנה שנייה הייתה בגן הילדים. האולם היה מלא במשחקים קורצים אך לפנינו הבילוי המפוקפק, עם ילדים עייפים מיום ארוך, פגישה עם ההורים וסיכום על המשך הערב, אלא שתפקידנו היה להרדים את הילדים. אבא סיפר לי שבגבעת חיים - המטפלות קיבלו את הילדים והשכיבו אותם. לא כאן. סיפורי הטרקטורים משום מה הילכו קסם על הילדים - אבא הבטחת לספר על הקטרפילר - אמר הילד בעיניים כמעט עצומות. אחרי זה ישבנו ליד החלון בחוץ כשמדי פעם הילד שואל - אימא את פה?... כן בן, תישן. דרך הייסורים נמשכה שנים רבות. היו גם סיפורי אימה על שומרת הלילה שעברו מדור לדור. ולימים בסרטים על החינוך המשותף היו סצינות של וידויים מסמרי שיער של ילדי קיבוצים שבגרו. לא הכל היה אמת לאמיתה אבל היה בזה משהו. הלינה המשותפת ובכלל החינוך המשותף הצמיחו מומחים בתנועה הקיבוצית. תיאוריות ומחקרים הוכיחו שרק זו הדרך, והם היו לערך מקודש.

 

עד שהגיעו המשפחות מיפו. בתי הילדים התמלאו בעשרים ילדים עירוניים, שנפרדו לראשונה מאבא ואימא גם לשעות הלילה. אצלם התארכה ההשכבה מעבר לשעה הרגילה. ומאידך אותם 'בולגרים' מיפו תרמו שלא במודע לקץ הבלתי נמנע - של הלינה המשותפת. הזליגה של ילדיהם מהגן לחדר, ללילה אחד לא מוטט את העיקרון, אבל כשהזרם גבר, והורים נוספים הפרו את המסורת המקודשת. נפרמה השיטה ונסדקה, ולבסוף באה ההתנתקות של כולם מבית הילדים. והכל בגלל חמש משפחות מיפו - ששאלו שאלות קיבלו תשובות אבל לא השתכנעו.

 

וזה לא כל הסיפור. הבולגרים ייצגו את 'ישראל השניה'. ישראל של שכונות המצוקה שהגיעו עם 'העליה הגדולה'. ישראל מסוג ב'. אחרי שהייה קצרה ב'שער העלייה' וקצת יותר ארוכה במעברה, חיכתה להם דירה ב"שיכון עולים". היפואים שלנו באו מבולגריה ונשלחו ישר - אל בתיהם הנטושים של ערביי יפו. כשהבינו לאן נפלו, שיפו איננה בדיוק ירושלים וגם לא תל אביב, החליטו לנסות - את הקיבוץ. אלא שבקיבוצים לא אהבו את העולים ובעיקר לא את אלה מהמעברות, וניסו להימנע מלקלוט אותם. העולים נתפסו כלא-מתאימים.

 

התרבות וסגנון החיים, משחקי הקלפים, והלבוש - הכל העיד על שונות וזרות. מאידך - תושבי המדינה לא חשו במצוקת העולים גם במעברות וגם מחוצה להן. בועידת הקיבוץ המאוחד שהתכנסה בנען לדון בקליטת עולים, הורד הנושא מסדר היום. על כך אמר בן גוריון מעל בימת הכנסת. 'אני בוש ונכלם'. הקיבוצים קלטו עולים אבל כעובדים שכירים השבים בערב לביתם... 'כי לנו לא חסרות בעיות'. התברר שחברי הקיבוצים יוצאי עיירות פולין ורוסיה עברו מ'מהפכה ציונית' אנטי זעיר-בורגנות בחזרה לאווירת הבעל-בית והפעם בכיסוי סוציאליסטי. אולי בשל כך לא רצו את העולים, ושכחו שפעם כולם היו עולים.

 

חמש המשפחות מיפו - גרמו בקיבוץ למהומה תורנית. ישר מהשטח הגדול אמר פרידמן הזקן באסיפה והמזכירה אמרה שהתוספת האנושית תחזק את הקיבוץ המדולדל, והבטיחה שהכל יבוא על מקומו. הרי חסרים לנו תמיד עובדים. בלול, בקואופרטיב... במטבח צריך גבר, חסרים גם במטע ובבית האריזה. פרידמן הזקן עוד הוסיף שרק חבל שהמזכירות פעלה מאחורי הגב.

 

ז'קו הבולגרי היה נהג, והקואופרטיב קלט אותו אל מאחורי ההגה - של המק-דיזל. גיסו של ז'קו אברהם, בחר בלול למרות שבמקצועו היה נגר רהיטים של בתים אמידים בתל אביב.. לאברהם הובטח שכאשר הנגר השכיר ייצא לגמלאות, הוא ייכנס - כנגר שלישי. בינתיים עבד בלול. מושיקו ה'בולגרי השלישי' נטש חנות של דברי מאפה בשדרות ירושלים, והכניס את המבשלות בסוד הכנת הבורקס, הסמבוסק, מוסקה יוונית ושקשוקה תוניסאית. ריחות טעמים ותבלינים שהיו זרים לטעמים הפולניים התפזרו על הדשאים, והתחבאו בתוך ענפי הברושים.

 

מרי אשת מושיקו - נכנסה גם היא למטבח הגדול, ובארוחת הצהריים הגישה צלחות מרק שעועית מהבילות, אותן הציעה לכל דכפין. בקיצור תקופה של תרבות בלקנית קולינרית, נוף אנושי שונה וחדש שיצר בקיבוץ קהילה קטנה של יוצאי יפו. אז מי אמר שהקיבוצים לא קלטו עולים.

 

קלי-רחל סופיה, הבולגרייה השלישית ניחנה בכשרון נדיר. בעוד חברותיה עבדו כספריות בעיר, אצלנו טיפלו בילדים, עם כישורי הניקיון שלהן - שהיו לעילא ולעילא, ידעה קלי-רחל סופיה לקרוא בקפה. מילה שפלטה הבהירה שיש לה גם כשרון בהיפנוזה. בשבת בבוקר בחדרה של אמירה, קלי-רחל סופיה החזירה את אמירה לגיל חמש - כשסיפוריה מאומתים על ידי נירקה. קלי-רחל סופיה אמרה שאצלה כולם מתעוררים בסוף ואין בכך כל סיכון. השמועה פשטה והחברות מהסביבה החלו פוקדות את המשק. באסיפה הוחלט שהעניין אמנם נוגד לעקרונות אבל ניתן בכל זאת לגבות מכל מבקר מאה לירות כולל ארוחה בחדר האוכל שתרכך את הטעם הלא-סימפטי של העסק הלא-קיבוצי. שום אסון לא קרה - כולם חזרו לעצמם וזה היה הכל. המשפחות הבולגריות היו לחלק מהקבוצה. קלי-רחל לאחר שנמאס לה מהעניין הרב שעוררה חדלה להפנט ול'סובב' אנשים בחזרה לילדותם. הנגר השכיר יצא לגמלאות ואברהם נכנס במקומו לנגריה. קליטת המשפחות הייתה להצלחה גדולה שנמשכה מדור לדור. וכאמור - תרומתם לחיסול הלינה המשותפת גם היא לא תסולא בפז.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: