המועמדות לקבוצה / עמיקם בריל

 

המועמדות לקבוצה

עמיקם בריל - [רמת דוד]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בלוח המודעות נקבע פתק שקרא לאסיפת הקבוצה. בסדר היום, הצבעה על קבלתה לקבוצה של משפחת עומר-אמארה.

איור מאת יעקב גוטרמן

לקראת סיום האסיפה לאחר דיון בשיוך דירות ובסדרי תשלום במרכולית החדשה, ביקש המזכיר שמחה, לדחות את ההצבעה על קבלת המשפחה. גם באסיפה הבאה לאחר שבועיים נדחו בני הזוג ולקראת האסיפה השלישית, פנה טמיר בעלה של אסאפה עומר-אמארה לשמחה וביקש הבהרות. שמחה ביקש מטמיר שייכנס אליו בערב ל'שיחה קטנה' וטמיר אכן הגיע. לפני שתפס מקום מעבר לשולחן, ביקש טמיר שהשיחה לא תתקיים בארבע עיניים, ושאל אם אפשר לצרף את מושיק מועדת החברים. שמחה אמר שאין צורך ושמושיק לא יסייע. ואז ביקש מטמיר לבוא איתו לטנדר- 'כי שם נשב ולא יפריעו לנו.' תראה טמיר, אמר שמחה, בכדי למנוע מכם אי-נוחות וכיון שאתה בן המשק, יהיה לא נעים אם שניכם תידחו בהצבעה. דווקא אתם מקובלים ואסאפה למרות שהיא לא בדיוק... מה לא בדיוק התפרץ טמיר - תגיד שהיא אתיופית ושאתם לא רוצים אותה. חכה ואל תתרגז, הפסיק שמחה את טמיר. מה שאני מציע הוא שתחכו שנה-שנתיים עם כל הזכויות והחובות של חברים, ואני מבטיח לך שתעברו בהצבעה בקלי קלות. אתה זבל- שמחה, אתה הבטחת לנו שהאסיפה תדון במועמדות וכעת אתה מדבר על עוד שנה-שנתיים.

 

תגיד טמיר, הניח שמחה את ידו על ברכו, אתה רוצה שמישהו יגיד משהו שלא תשכח, שכאילו רצית לשכב עם כושית... סליחה, והכנסת אותנו לזה, זה מה שאתה רוצה... הנה אמרתי לך את מה שלא רציתי שנגיע אליו. זה מה שיקרה. אתה מכיר את שושי עם הפה הגדול, את ציבאלה עם הפה שלא נסגר... אתה יודע עם מי יש לך עסק. או אולי אתה רוצה שיומיק המעופף יתחיל לשפוך זיכרונות... למה לך את זה, ואני אגיד לך עוד משהו. עוד שנה אולי כבר לא תהיו לבד עם זה. יבואו עוד בן או בת, בקיצור חכה.

 

טמיר- שתק, התכנס בעצמו ולא ענה. הוא גם לא ציפה לזה. חזר ושב לספקות שהיו לו כשהכיר את אסאפה בצבא. אסאפה קצינת האיסוף באמ"ן אכן הייתה אחרת ושונה. אבל הוא לא ציפה שיעמוד כך מול הקיבוץ, דבר שאף פעם לא קרה לו. בסוף אמר שידבר איתה... ושמחה, בבקשה תמצא סידור, אולי משהו טכני. שמחה הבין שטמיר מתרצה ושהשיחה עברה ללא כעס וכמעט בלי טונים צורמים. ויותר לא אמר מילה, חשב לעצמו - טמיר הבין. והם ירדו מהטנדר והלכו על אחד לביתו.

 

למחרת היו צעקות. אסאפה קיבלה את זה אחרת. הם לא רוצים אותי, אמרתי לך שלא כדאי להיכנס לזה. אמרתי לך, ואתה אמרת שלמשפחת עומר לא יעשו בעיות... מה שאנחנו רוצים אנחנו מקבלים, כשיצאת ללימודים וגם קיבלת מיד את הפרדס... שהיית מרכז משק בלי שלמדת בקורס. ובסוף דופקים אותנו. זה מה שקורה. דופקים אותנו. !

 

את לא רוצה לשמוע אמר טמיר מה ששמחה אמר לי. שהחבר'ה האלה לא יבלעו את הלשון. אז תירגעי. זה הכול בינינו- שמחה ואנחנו. את לא רוצה שזה יתפוצץ לנו בפרצוף. ידענו שזה לא יהיה פשוט. והוא לא הראשון שאמר לי את זה. מה הוא אמר, שאלה ? שרציתי כוסית שחורה, ככה הוא דיבר..! ושאני לא ארצה לשמוע שמישהו יגיד משהו כזה. תירגעי.

 

בערב שוב נפגש עם שמחה המזכיר שפתח נושא חדש. אתה יודע טמיר כשהגיעו לקבוצה ניצולי השואה, קיבלו אותם לא יפה. הייתה משפחה עם שלש בנות והם נראו כאלה מסכנים. ואחרי שנה גם אותם לא רצו לקבל, וגם דיברו נגדם מאוד לא יפה, למרות שהם היו מאותה ארץ, של ראשוני הקיבוץ. ואתה רואה שהם כאן. והיו עוד כאלה שנראו בהתחלה ממש מיותרים בעולם. ואחרי זה כשמתרגלים הכול נראה אחרת. תגיד לאסאפה שהכל עובר עם הזמן. טמיר רצה להגיד שאסאפה נורא נעלבה, כשהבינה שהיא לא תהיה כמו כולם.

 

בסופו של יום - איך שאומרים, הודיע שמחה באסיפה במוצאי שבת- שהמזכירות החליטה לקבל את טמיר ואסאפה כחברים בקבוצה. איש לא אמר מאומה, ואף אחד לא קם.

 

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: