משה הנגר ושמעון - שלא החליף בגדים / עמיקם בריל

 

משה הנגר ושמעון - שלא החליף בגדים

עמיקם בריל- [רמת דוד]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ששה עשר שולחנות לשמונה סועדים היו בחדר האוכל. את השולחנות ייצר בנגריית הקיבוץ משה דוד הנגר שנקרא - משה דוביד.

איור מאת יעקב גוטרמן

בשנות השלושים נבנו חדרי אוכל בדגם אדריכלי כמעט זהה בקיבוצים רבים. בחפציבה בעמק המזרחי, בקבוצת עיינות שנקראה לימים רמת דוד וגם בקבוצת השרון הסמוכה והצמודה לה שבעמק המערבי.

 

חלונות חדר האוכל בלטו מהקירות וילדי המשק נהגו לשבת בתוכם בסרטים של יום שלישי. תחילה היו בחדר האוכל ספסלים ולאחר זמן הציבו במקומם כסאות כבדים למדי. הכל מתוצרת הנגרייה כמו גם הקבקבים במקלחת הציבורית. בארוחת ארבע היו על השולחן פרוסות לחם ובצלחת עמוקה ריבה ולידם קומקום תה עם המון זבובים מעצבנים מסביב. והעיקר שבאסיפת הקבוצה בחדר האוכל, אחרי דיון במזכירות, היו מצביעים על החלטות שלפעמים גם בוצעו.

 

בחדר האוכל פוזרה בחורף נסורת משקי יוטה שגם היא הובאה מהנגרייה של משה. משה דוביד עלה לארץ בעליה השניה, כשיתר החברים בקבוצה צעירים ממנו ובאו לארץ לאחר מלחמת העולם הראשונה בגל העלייה השלישית. משה דוביד וחנה הלכו ברגל מקיבוץ מזרע של ה'שומר הצעיר' שם לא - חשנו מספיק שייכים - סיפרה חנה. לבד מהיותו נגר היה משה גם במאי של הצגות, שהיוו חלק תרבותי חשוב במופעים שבחדר האוכל. האמת שקיבוץ ללא חדר האוכל הוא כיתום שאיבד את הוריו, או חבורה החיה ללא כיוון ודרך- אבל זה מה יש.

 

שמונה המקומות ליד השולחן לא היו קבועים פרט למקומו הקבוע של שמעון ליד פתח המטבח. בשעה אחת עשרה וחמישים היה שמעון תופס את מקומו כאשר פניו אל הדלתות כמשגיח או כשמש של בית הכנסת. שרק'ה הייתה מגישה לו בצלחת עמוקה מחרסינה מרק אטריות מהביל, ושמעון היה אומר לשרק'ה בקול חזק - תודה לך שרק'ה. בגדיו הכחולים של שמעון שאותם לבש, דהו מזמן. מאז שרבקה של שמעון לא עימנו הוא מסתובב באותם בגדים זמן רב, אולי כדי לחסוך לקיבוץ קצת בסבון כביסה. בתאו של שמעון במחסן הבגדים נערמו חולצות ומכנסיים עד שנאלצו להקצות לו תא שני. אלא שאליה וקוץ בה. שמעון לא עבד בלול ולא ברפת, ואת הדיר חיסלו מזמן על כן ממגפיו לא עלה ניחוח חציר - הכינוי שניתן לזבל של הפרות, אבל בגדיו של שמעון הצחינו יותר ויותר מדי שבוע, והכסא שלידו נותר ריק. אך לשמעון לא איכפת.

 

ויום אחד בצהריים שרק'ה לא התאפקה כשהתקרבה לשמעון כשבידה צלחת מרק האטריות ושמעון כאמור לבש אותם בגדים כבר כחודש ימים - אמרה לו לאחר שהודה לה על המרק - שמעון הגיע הזמן!

- למה? שאל שמעון.

- למה הגיע הזמן?... שתחליף בגדים

- שרק'ה האם את זוכרת שהתיישבנו כאן ממש בתוך הביצה?

- איזה ביצה? שאלה שרק'ה.

- ביצות נהלל, כשהכל היה מלוכלך ובוצי, אז גם כעת מותר לי להישאר בבגדי גם כשאין כבר בוץ מסביב.

 

שרק'ה חדלה מהשאלות לקחה את הצלחת ושבה אל המטבח. ושמעון, שמעון קם ממקומו צעד לעבר הדלת ויצא. לחשים והמהומים החלו עוברים מחבר לחברה, חוצים את חדר האוכל ותוהים האם שמעון יחזור בו וישוב, או שיוותר על ארוחה.

 

השאלה עמדה בחלל, עברה בלולים ברפת, במוסך במסגריה ובנגריה. חצי שעה עברה ושמעון לא שב. גם לארוחת הערב שמעון לא הגיע, כשלא הגיע לארוחת הבוקר למחרת, הוחלט לבדוק בחדרו מה קורה עם החבר ששוכח להחליף בגדים.

 

שמעון לא נמצא ולא נראה בקיבוץ. היו שסיפרו שראו אותו נוהג מונית בהדר הכרמל בחיפה.

 

נהגים מ'אגד' סיפרו שראו בתחנה המרכזית בתל אביב, אדם בבגדי עבודה כחולים ישן על הספסלים. באילת אמרו שנפתחה מסעדה עם הנחה לקיבוצניקים ובעליה נקרא שמעון. הקיבוץ כמובן שב לענייניו ושמעון היה לעוד אחד מהחברים שהיו פעם בקיבוץ.

  

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: