ללכת לחדר האוכל / עמיקם בריל

 

ללכת לחדר האוכל

עמיקם בריל - [לשעבר רמת-דוד]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

החניתי את הטרקטור הכחול ליד שדה הכותנה, חבשתי את הכובע להצל על ראשי והתחלתי עוד יום בפיקוח מזיקים בשדה.

איור מאת יעקב גוטרמן

הכובע האדום שעל ראשי שניזרק בבוקר אל רצפת הטרקטור יראה כעת את מיקומי בשדה כשרמי ישקיף לעברי מהפרדס. שדה הכותנה והפרדס סמוכים זה לזה והעבודות בהם שונות. כששר החקלאות גבתי המליץ באסיפת הקבוצה לנטוע פרדס, כמו שאמר בשעתו הברון לאיכרי זיכרון לנטוע כרמים... 'אתם תיטעו אשכוליות כי תפוזים רגישים לקור'. ואכן בקרה הראשונה קפאו חלק מהעצים והשחירו. כל חקלאי מכיר את פגעי הטבע, את שנות הבצורת ואת הקרה הפוגעת ביבולים אבל לראות עצים מתים כאילו שרופים ונבולים שנעשו מיותרים, ושכבר אין לכנותם בשם פרדס... את הענפים הפגועים מקצצים כעת במזמרה, את העצים המתים עוקרים ומוציאים אל מחוץ לגבולות הפרדס ממש ליד שורות הכותנה שם אני עובדת.

 

אבל הראש שלי אינו עסוק בעבודה. לאחר שהלכתי עם נדב לחדר האוכל בא רמי ואמר לי שנדב לא בשבילי. רמי ראה אותנו מחלון חדרו של נדב, וחשב שאנחנו חברים מה שלא היה נכון. אתמול לערב ריקודי עם לא היה לי עם מי ללכת. הגיע לקיבוץ בן המשק יואב המפעיל חוגי מחול בעיר והרקיד אותנו. בשל דריכה לא זהירה בתוך סדק בקרקע רגלי כואבת וישבתי בצד. את הואלס חולל רמי עם קתרין מתנדבת מאירלנד. אחר כך באו הריקוד היווני, והצ'רקסיה הכפולה שבה הצטרפה לרוקדים אירינה מרומניה. אנחנו בנות המשק כבר לא קיימות, אולי כי אצלן הכל חפשי. אז הלכנו לחדר אוכל ביג דיל- ואחרי זה איך שאומרים הוא קיבל ממני 'אבטיח'.

 

עוד מעט ארוחת בוקר, שני הבנים ישבו להם ואני אשתוק. הדגל שנעוץ באדמה מסמן את המקום שהגעתי אליו אתמול, ועד לארוחה אחפש זחלים של 'המזיק'. זחלי הפרודניה מסתתרים מתחת לעלים המחוררים והחורים בשרף הם עדות להימצאם. הנזק לא גדול כשאין הלקטים, ואחרי זה התולעת תתעורר כגולם בתוך ההלקט שיעופף כפרפר שמח. תולעת גולם ופרפר, ממש סדר עולמי לעומת הבלבול שלי. הפרפר יטיל ביצים ויתחיל גלגול אבולוציוני אנטומולוגי. לי האבולוציה הזאת לא נראית אבל זה מה יש. למחר אזמין מטוס שירסס את השדה. מטוס שיטוס ויחזור כשהטייס מסתכן ויורד אל מתחת לקוי המתח הגבוה, והדגלן יסמן לטייס היכן להיכנס. פעם קרה שהוא רץ לאט מדי לדעתו של הטייס. ההוא הנחית את המטוס על דרך העפר, ירד מהמטוס הסביר וחזר לטוס. היה קצת לא נעים אבל עד הערב הכל עבר. הטייס צלצל התנצל ואפילו הזמין אותי לסרט בטבעון. אמרתי לו שלרוץ עם מסיכה על הפנים לא קל, אפילו עשרים מטר, ואחרי זה נסענו לסרט.

 

שמש עולה במזרח, ואני מרימה את ראשי ומניפה את ידי העייפות מחיטוט חיפוש וכיפוף של ענפים. הרעב ואולי הציפייה לראות את נדב- מאוששים אותי קצת ומצב הרוח משתפר. המחשבה עליו מעוררת אותי, הבטן מתקשה, הדקירות בחזה חוזרות ונשנות, וכשקמתי בבוקר והתיישבתי על המדרגות מול הדשא כמעט רצתי לסככת הטרקטורים. כולם עושים את זה, רוצה לאמור כולם קמים ויוצאים לעבודה, רק שאצלי מתערבל הכל, ובנסיעה לשדה אני לא נזהרת וכמעט יורדת מהדרך. עם טייס הריסוס זה הסתיים בסרט אחד, ואחרי זה שיגעתי את נדב חצי שנה. הייתי באה לבריכה מנופפת בזנב הסוס שלי כשהוא שוחה למטה. ואז לפני שאני ונדב נהיינו כאילו איך שאומרים חברים, תפס אותי רמי ליד הברוש לפני חדר האוכל ואמר לי שנדב לא בשבילי. נכון שהלכנו לאכול ביחד וללכת לחדר האוכל זה כמו פגישה שכולם רואים ומדברים בה. ומי שנכנס מסתכל מי יושב עם מי, ומי כבר לא. מי רק יושב ומי גם שוכב, ומי נגע ומי מישש פה ושם. אבל מאז שרמי אמר שנדב לא בשבילי, לא הלכתי לאכול איתו וכך יצא שלעת הזו רמי הוא אביר חלומותיי. בשדה על הטרקטור. בחוף הים על כתפיו בתמונה מכיתה ז'. ורק חבל שלא שאלתי אותו: ואם נדב לא - אתה כן, וכעת מאוחר לשאול.

 

שמש כתומה ועגולה עולה בצד התבור ומאירה את הכנסייה שעל ההר. כמה טוב שאני לא נוצריה. והאמת גם לא כל כך יהודיה. בקיבוץ שלנו כולם ציונים ויהודים טובים. חיים ועובדים ולא מחפשים אוצרות שהרי הורינו מצאו את מה שחיפשו בשובם כמו דגי אלתית השבים לערש הולדתם- או כמו חתן שכלתו היא ארץ ישראל, ככתוב וכל היתר בלה בלה - כמו שאומרים. עננים מעל הכרמל ומעל למוחרקה ועוד כנסייה. זו שבמזרח למשיח – והשניה לאליהו. ובאמצע בעמק, מתגשם לו חלום סוציאליסטי. ריחות הפרדס משרים עלי שיכרון. פרפרים מעופפים ומתערבלים סביבי. בסככת הפח יושבים על ארגזי פרי מעץ מעובה במעגל, ולהפתעתי גם השתיים מקבוצת המתנדבות. רמי שחש בהפתעתי שאל כמה זחלים מצאתי. רמי שלי, וכעת הוא מקרב ליושבת לפניו פרוסות במרגרינה ובצידן משולש של גבינה. איכפת לך- אני עונה ומוסיפה, שמחר ירססו ואני אזמין מטוס. המתנדבות קתרין ואירינה באו לעזור בזמירה והשיחה מתנהלת בשפתן. סנק-יו ואקצ'יוז-מי וצחקוקים קלים. אנגלית של בית ספר מעורבת בעברית הדלה של המתנדבות. אהוב לבי הנסתר מגיש לאירנה ביצה מקולפת ופלחי עגבנייה, והחבר'ה מחליפים מבטים בין לבין. האם עלי לקנא. מחליטה להבליג כי רמי הרי לא באמת שלי. חוץ מהמשפט שנדב לא בשבילי לא אמר כלום, וכך מתבזבז לו עוד בוקר. פעם אחרת רמי הלך אחרי במדרכה לחדר שלי- ושאל מה קורה עם המבטים. 'מישהו אמר לי שאת שולחת מבטים' אבל אז היה לי העניין עם נדב, שביקש שנלך לאכול ובסוף הסכמתי, אז אמרתי לרמי – שאני לא יודעת על מה אתה מדבר, ואיזה מבטים- שאלתי. וכעת שוב אנחנו יחד ואולי זה רק אני.

 

קולות לעיסה ונקישות הכפיות בגביעי האשל והשמנת- מפירים את השקט והידיים עסוקות. וגם הפה עסוק ואולי מוטב שכך. הצפיות שלי מהארוחה, מתהפכות על גבן. ואולי זה בגלל שאני כבר לא מסתכלת לו ישר בעיניים. אז על איזה מבטים הוא דיבר אז. השתיקה נשברת כשרמי אומר- יודעים שהאדם הוא היצור היחיד ששותה חלב של יצורים אחרים וזה מביא לאלרגיות. אבל הצעירים לא מתייחסים, וגדעון מציע לו שאולי ינסה באנגלית. קתרין קמה ממקומה ואומרת סנק-יו, ולוקחת מזמרה. כשהיא יוצאת לפרדס אני קמה ואומרת תודה וחוזרת למזיקים שלי. אירנה נשארת לסדר את השולחן. פתאום אני נזכרת שאמש בריקודים נכנסה קתרין למעגל הושיטה יד לנדב ורמי ואולי סידרה לעצמה עבודה בפרדס, ואני תמימה שכמוני. כשאתה זורע כותנה באביב אתה קוטף אותה כבר בסתיו. כשאתה נוטע פרדס זה לשנים רבות. לאחר חודש קתרין האירית אותה דימינו לג'ין אייר, עזבה. גם אירנה. ובכלל המתנדבים והמתנדבות פסקו מלהגיע לקיבוצים.

 

 בסוף הקיץ שהחום משגע קצת את המוח ומלאה את הגוף. רמי אמר- שלחום לא מתרגלים. לקראת החגים- העמק נצבע בירוק ולבן עלי הכותנה הושרו, ובריבועים הלבנים בין החום לירוק שירכה קטפת גדולה את דרכה ליד שדות שנחרשו לקראת החורף. רמי, טייס הריסוס ונדב היו רק בתחילת הרשימה של מחזרים. לאחר שהתמחיתי במזיקי הכותנה, ומאסתי בחבר'ה שבקיבוץ מצאתי עבודה בחווה באוסטרליה. ועזבתי. המזיקים המשיכו להגיע לכותנה, שתילי הפרדס שקפאו הוחלפו באשכוליות עמידות לקור, אבל כאמור הייתי מחוץ לזה, אחרי שבעלי מצא אותי, עברנו לגור באחת המושבות. ונהגנו להגיד שהיה כיף וכיף שהיה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: