הירשל ופניה על שפת הנחל / עמיקם בריל

 

הירשל ופניה על שפת הנחל

עמיקם בריל - [רמת דוד]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הירשל ופניה ילידי העיירה היו. כשיצאו להכשרה חקלאית, הוריהם לא שש לבם.

איור מאת יעקב גוטרמן

אחיה של פניה היה קומוניסט לא ציוני, אחיה ואחיותיה עדיין היו קטנים. שני הוריה ידעו שהתחברותה לחבורה הציונית תביא לניתוקה של פניה מביתה, מהמסורת ורק העתיד יגיד את דברו. לבה של פניה נהה אחר הירשל. יציאתם להכשרה, לעבודה בחווה והכשרה חקלאית, היו תנאי לעליה ולהתיישבות בפלשתינה. שלשה שבועות אספו הנערים ביצים בלול ואחזו במעדר וניכשו עשבים. המדריך שהגיע מהארץ עודד אותם וביקש שלא ישימו לב ליבלות ולשלפוחיות שצצות בכפותיהם. הוא אמר שהכל כדאי וכל ההתחלות קשות ועוד מיני קלישאות שלמד בסמינר למדריכים. השבועות בהכשרה עברו ולפני שהגיע החורף עם השלג והקור הגדול נפרדה פניה מהמשפחה. כמובן שיותר לא ראתה אותם לעולם. עם שני התיקים בידיה עלתה לספינה בנהר הדנובה ועם סרטיפיקט – רישיון העלייה וכרטיס נסיעה, הפליגה באנייה מהנמל בים השחור. אחרי שבוע הגיעו לנמל יפו בתחילת הקיץ החם, האור והשמש היו חדשים עבורה. שמחה רבה שמחה פניה ורק היצרה על שהירשל לא הורשה לצאת בגלל חובת השירות הצבאי. מאחר שנעשו כל הסידורים יצאה פניה לדרכה, ולא הייתה דרך חזרה. דמי הכרטיס כבר שולמו, והיו עוד הוצאות שונות. והכל בכספי המשפחה.

 

ביפו שהתה יום אחד וכבר למחרת עלתה ברכבת ולאחר חצי יום עצרה הרכבת בעמק. קבוצה קטנה, לא יותר מעשרים חברים וחברות חיכו במקום החדש, אדמות שנרכשו מאריסים ערבים שהתפנו.. הבנאים החלו לבנות עבורם בית שמסביבו אהלים, אך עדיין היו עומדות על הגבעה החושות שחלקן עשויות פחים וחלקן עפר ובוץ. את אלה נהרוס, הבטיח המנהל.

 

למטה בעמק חצה נחל קטן את השדות, נחל שעל גדותיו עשביה ירוקה. בתוך הנחל נקוו מי גשמים והנחל מפריד בין שני מחנות ושתי קבוצות. על הגבעה ממול להם בנתה קבוצה נוספת את ביתה. בכל בוקר היה עליהם לחצות את הנחל ולהביא לחם שנאפה במאפיה של הקבוצה ששמה נקרא על שם 'קדושי פולין ורוסיה' לזכר הפוגרומים ומעשי השחיטה האכזריים כפי שתיאר המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק.

 

בוקר אחד חצו את הנחל בכרכרה. פניה הילכה בשביל העפר בלווית חבר מקבוצתה אל המאפיה. בידם אחזו שק ובו פרוסות לחם שנותרו מהשבוע שעבר, שבהן האביסו את התרנגולות בלול. וליד התנור ממש מול האש, ניצב האופה ולידו... להפתעתה עמד ידידה מהעיירה- הירשל. פניה.. פניה.. הירשל מה ? הירשל אני חיה מעבר לגבעה. מיום המחרת, לאחר שקיבלה אישור, בכל ערב לאחר העבודה הגיעה פניה לקבוצת 'קדושי פולין ורוסיה' [שם שהוחלף ל'גבעת רננים'.] ושמחה עם הירשל לפגישה המחודשת. כמעט מדי ערב רקדו הורה, שרו משירי ביאליק וגם קראו בספרים. בשעה מאוחרת הירשל ליווה את פניה בחזרה לקבוצתה. ואת הלילות בילו בנפרד. בשתי הקבוצות נבנו צריפים נוצקו מדרכות והניחו אבני פינה לחדר האכל. איש לה העלה על דעתו שאסון קרב. בנחל התמים למראה- המים זרמו על קרקעיתו והכרכרה עברה בו בקלות. אך ערב אחד כשפניה ביקשה לחזור- הזרם המתגבר. במשך היום ירדו גשמים, והנחל הזעיף פניו. פני המים לא נראו בחשכה... ופניה אמרה להירשל אולי לא נחצה... מסוכן אמרה. אך הירשל שרגיל היה בנהר הגדול שבעיירה בפולין חשב על חבריו שיחשדו בפניה... ואיפה תלוני - שאל. ופניה אמרה נמצא. אבל הירשל לא הספיק לעצור את הסוסה.

 

למחרת נמצאה גופתו הרחק ממקום החצייה. פניה שקפצה בשניה האחרונה נותרה לבדה עם המחשבה שהירשל כמעט לא הספיק לחיות ולהיות - בארץ ישראל. את הנחל קראו על שמו... נחל צבי.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: