המזרון הנושם / עמיקם בריל

 

המזרון הנושם

עמיקם בריל - רמת דוד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כשהונהג תקציב ריהוט, הנגרייה המקומית לא עמדה בעומס. נגריות חיפה ויפו, ייצרו כונניות. יצרני וילונות וספות מרופדות, עשו היכרות עם הדרישות של גניה ושושנה.

איור מאת יעקב גוטרמן

סדר היום של הקיבוץ השתנה, וחברים עברו למדרכה השניה, כדי שלא יישאלו את השאלה הגורלית: ומה אתם הזמנתם? חלק מהנגריות בהתיישבות העובדת היו למפעלי רהיטים, כונניות 'פיקאסו' מסוגננות וריהוט קלאסי מיושן, ניצבו לתפארת בשיכוני הותיקים, ובנגריות באר שבע, הותקנו בפעם הראשונה - טלפונים. מיד אחרי החתונה, נסענו לקיבוץ שמרת ורכשנו כוננית מעץ טיק... עד היום משמשת אותנו. על מדפיה ניצבו ספרי 'חסמבה', וספר הפלמ"ח, שבחרתי בכניסה לחברות - פינה את מקומו רק לאחרונה. לא נעדר גם מזרון חדש, כשהמילוי שהיה פעם מעלים של תירס, עשב-ים או סתם נסורת, השתנה, למזרון גומאויר - ממש המילה אחרונה של התעשיה - שצמחה בחזונו של השר פנחס ספיר.

 

יום אחד מגיע לחדרנו יענקלה מועדת הריהוט. ואליו נלווה איש זר. מתנועות ידיו שהיו מונחת על כתפיו של יענקלה, ניכר היה שהוא - מוכר משהו. היה זה נציג 'מזרוני האור' המפעל שחברים רכשו מתוצרתו.

 

אלא - שאור גדול לא היה שם מתחת למזרונים. העובש שהיה בן לוויה למזרונים ההם, גם כעת נוצר למטה מתחת למזרונים, והעלה צחנה. אפילו לוח העץ לבוד, המפריד בין המזרון למיטה, לא עמד בלחות ובזיעה של העם העובד. לאחר כוס קפה במרפסת החדר [וחצי] שלנו - הוציא האיש מתיקו פיסת ספוג צהובה, והציג אותה כהישג האחרון של מחלקת הפיתוח במפעלו. כדי להמחיש את גודל 'ההמצאה' הצית סיגריה ונשף את עשנה מבעד לפיסת הגומי. מצדה השני נפלט עשן כחלחל... שהיה אמור להוכיח משהו. "אתם," הוא אמר לנו "תקבלו שני מזרונים, תישנו עליהם חודש-חודשיים ונראה... מבטיח לכם שלא יהיה ריח או רטיבות... ולאחר הניסוי תקבלו את המזרונים". הוא ביקש שנחשוב על ההצעה, ונודיע לו. נשארנו לבדנו נדהמים קצת מהחדירה המפתיעה לרשות הפרט, בכל זאת... המיטה שלנו. אך מכיוון שלא מצאנו בהצעה שהונחה לפתחנו שום דבר חשוד... מה כבר יכול להיות...החלטנו לנסות".

 

שני המזרנים הגיעו עטופים בבד, ובילו בחדרנו חודש ימים. קלטו, נשמו, וסבלו את נשימותינו. התלבטו איתנו בבעיות, אבל האמת ששכחנו מקיומם. הרי גם העשן עבר דרכם כאילו אינם קיימים. כך העברנו את הימים והלילות. יענקלה שאל אם הכל בסדר ואם נוח לנו. ביקש שנסתכל למטה, "תראו אולי יש ריח או שהשתנה הצבע."... כלום-כלום. לא היה מה לראות. לאחר שבועות אחדים חזר אותו נציג - בדק למעלה בדק למטה, ואמר "נהדר, פתרתם לנו את הבעיה". הוא בחן את האישה שהייתה כבר בהריון מתקדם ואמר, "סעו ובחרו חנות לריפוד המזרונים, ואל תשכחו להביא חשבונית".

 

נסענו לחיפה לרחוב הרצל ובבית הקרנות היוקרתי, מצאנו חנות בדים שבה בחרנו בד יקר ביותר. כשאתה לא משלם, זה לא קשה. איש לא שאל שאלות. כעבור שבועיים חזרו שני המזרנים עטופים בבד ירוק בדיוק כפי שבחרנו. קיבלנו גם מתנה - שטיח מאותה חנות, כפרס על מאמצינו ב'פרוייקט'.

 

כשפגשנו את יענקלה, לאחר זמן, במדרכה, שאלנו אותו: "למה בחרת דווקא בנו?" וזוגתי הוסיפה "תודה - המזרונים נהדרים". "למה", אמר יענקלה: "הרי הייתם בדיוק אחרי החתונה". ואותם מזרונים - שימשו במשפחתנו שלשה דורות.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: