הבייגלמאכר מחדרה / עמיקם בריל

הבייגלמאכר מחדרה

עמיקם בריל - [רמת דוד]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

לזכרם של במו ואפרים יוסיפון בני קבוצת רמת דוד

 

כאב בגב זה לא סתם. זו לא כתף מציקה או שריר תפוס בצוואר. זה לא קורה מתנוחה לא נכונה או תזוזה במיטה של בן זוג. אלא ניסיון להרים משא כבד, הזזת כסא ממקומו או הרמת דלי בעת שטיפת רצפה.

איור מאת יעקב גוטרמן

והמשפט 'לא הייתי צריכה לבקש מבעלי' אומר שנתפס הגב. גב תפוס והבן אדם בקושי זז, ונכנס למיטה לשלשה ימים. קם רק לשירותים. אחרי הפעם הראשונה כבר מכירים את הכאב כמו מכר ותיק. וכמו לחתום על ציוד באפסנאות, יש לך אותו, אבל אינו ניתן להחזרה.

 

כאב גב לא מצריך בידוד כי זה לא מידבק. וכך אתה נמלט מהאחות חוינקה מחדר האיזולציה. חוינקה שקוראת לקליינטים 'חבובלה' מאז שהגיעה ממאוריציוס. כאן כבר יש סיבוך קטן כי אם מזכירים את מאוריציוס- אי שאליו גורשו מעפילים יש לחזור ל'פטריה' אונית מעפילים שהפליגה מחבל הסודטים בנהר דנובה ופוצצה בנמל חיפה, בשל טעות בכמות חומר הנפץ. חוץ ממנה, נמצאים אצלנו בקיבוץ, גם פרומקה שהצילה את אחותה מציפורני הנאצים, ובלומקה שמייבשת צ'יפס במגבת לפני הטיגון. אבל המומחה לכאבי גב הוא מומקה שאחראי על בית הקיטור ובגלל זה ירד מהמק-דיזל.

 

הבייגלמאכר מחדרה, כשעוד הייתה מושבה, היה מחפש אצל לקוחותיו את החוליה החלשה. פציינטים לא היו חסרים. במוצאי שבת נתלתה מודעה בחדר האוכל - 'מחר יום ראשון בשעה 7.00 נוסעים לחדרה', וכך פעם בחודש הסוסיתא-גלבוע הייתה מתמלאת בקליינטים ומפליגה לחדרה.

 

בתמורה לעשרים וחמש לירות עשה הבייגלמאכר נפלאות. משחרר את האדם מה'אוי אוי אוי' לחודש-חדשיים.

 

ראש הסובלים אצלנו היה אורק'ה הפלח. אורק'ה בסבלו נשכב על האדמה בשדה אחרי ארוחת בוקר ואומר 'היו אצלנו אורחים עד שתיים בלילה' אבל למעשה נשכב להקל קצת על הכאב. כששבו מהביקור בחדרה אורקה ויופקה, הם היו יושבים בערב במועדון שותים תה ומשווים את החוויה. אורקה היה חוזר ומספר על גיורא גודיק ידידו שהעלה הופעות גאלה ומחזות-זמר ב'אלהמברה' ביפו. כי גם גודיק היה פציינט אצל הבייגלמאכר. מלבד ה'מומחוי' מחדרה היו עוד מרפאים ואפילו רופאים, שחוללו נסים ונפלאות, וסיפורי 'פעם היה מקרה' עברו מאחד לשני.

 

והיה המקרה של פרויקה, שקרא לי 'גורביץ' על שם הקריין ב'קול ישראל' כשעבדנו בשדה בזריעה. את שקי הזרעים העמדנו על רצפת העגלה, ונשאנו אותם כמובן על הגב אחד- אחד תוך שאנו עולים על הקרש מאחור והזרעים היו נשפכים מהשק מעל לראש לתוך הארגז של המזרעה-שנקרא אצלנו 'דריל'. לאחר שהתרוקן השק הזדקפנו ועמדנו להשקיף קצת על נוף העמק. ממול במערב הכרמל הירוק תמיד. במזרח קצת מאחור הר תבור ועל ראשו הכנסיה, בדרום למרגלות הרי מנשה קיבוץ משמר העמק ולידו קיבוץ הזורע. 'שמוצניקים' אבל לא משנה, ורק רכבת העמק כבר איננה. הנפש הומיה הראש בעננים, וזה מה שקרה פעם לפרויקה. כשלקח שק של שמונים קילו והתקרב אל הקרש 'פספס' קצת. השק נפל ופרויקה על השק ועל גבו שלו. משם הדרך הייתה אחת. שכיבה על רצפת העגלה על שקים ריקים כמצע. הכיוון הכללי למרפאה ובאמבולנס לבייגלמאכר. המומחה לאחר ששמע ושם עשרים וחמש לירות בכיס החלוק, שאל את פרויקה מאיפה אתה בחור ? אה כן אמר משם. משם גם הגיע אליו חבר אחד שניסה להרים מיכל פרתיון מתחתית העגלה ונתפס לו.

 

- זה היה משק שמונים קילו של זרעים של חיטה, אמר פרויקה.

 

הבייגלמאכר אמר שעל חיטה לא צריך לספר לו. הייתה לי מאפייה של בייגלך. ואז נתן קוועצ', ופרוקיה פלט אנחה אחת הוסיף צווחה ואז בא עוד קוועצ' ועוד אחד והוא אמר - קום. פרויקה קם... וזה הכול.

למחרת חזרנו לזרוע ולהנות מהנוף. גורביץ', הוא אמר לי. תיזהר ותסתכל שהזרעים נופלים שלא נצטרך לזרוע עוד פעם... הגשם ירד והנביט את החיטה, כי לגשם זה ממש לא משנה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: