"חינוך ספרטני" - או מעשה בבציר הענבים / עמי נאוה

 "חינוך ספרטני" - או מעשה בבציר הענבים 

 עמי נאוה, גלעד

 איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

העבודה בענפי המשק הייתה מרכיב מרכזי וחשוב בחינוך בגלעד, ועל אחת כמה וכמה לילדי "קבוצת נרקיס" - שהיו ביכורי הקבוצה הראשונה של בני הקיבוץ - להוציא את פליטי "קבוצת "נחשון" שלא נחשבו לאותנטיים כי נטמעו ב"ילדי חוץ".

איור מאת יעקב גוטרמן

ולכן רק טבעי היה, שכאשר הבשילו הענבים בכרם "אלף" - שהיה נטוע במדרון הצפוני של הקיבוץ - הרי שאנחנו, ילדי כיתה ה' בהנהגתו של "וורוץ" (הוא אברהם אבידר) המורה, נעלה ברינה עם שחר לבצור ענבים. וכך היה.

 

עוד לא עלתה החמה, וכבר התייצבנו בשורות הכרם. המבצרות (מזמרות המיועדות לבציר) בידינו, הארגזים בשורות, והמלאכה בעיצומה.

 

מכיוון שלא הייתי בין הזריזים בעבודת הבציר, וביליתי מקצת מזמני במעקב אחרי פרפר זה ואחר ובמחשבות הראויות לשעת בוקר זו, לא הרחקתי לעומק הכרם, ובודאי ממשיך הייתי להעמיק חקר, אלמלא עצר לידי בחריקת בלמים החבר אביגדור, מרכז הכרם, שישוב היה על ה"פרגסון" הרתום לעגלה:

"אתה" - הוא אמר, "תעמיס את הארגזים ותיסע אתי לסככת האריזה לפרוק."

כמובן ששמחתי מאד על הגיוון שבמשימה זו, ואפילו עלתה בלבי המחשבה, שאולי יורשה לי גם לנהוג בטרקטור פה ושם, ולכן אימצתי כוחותיי והעמסתי ארגזים מלאים בענבים אדומים ועסיסיים, כשמבטי קנאה של חברי הכפופים על הגפנים מלווים אותי.

כך העמסנו ארבע שכבות ארגזים זו על גב זו, וגם הקפדנו למלא כל טפח, ולא נותרה פינה בעגלה שאוכל לשבת בה בבטחה.

 

קפצתי, איפה, בשמחה על העגלה, וכשאני ספק תלוי, ספק נסמך על הארגזים, פניתי לתפקידי הבא - לשמור שלא יישמטו הארגזים מהעגלה.

אביגדור ידוע היה באהבתו לטרקטור, ובעיקר לנסיעה בהילוך המהיר, ועד יותר מכך כשעגלה עמוסה בפרי כרמו מהדסת לה מאחוריו. וכך שעטנו לנו במורד הדרך. העגלה מקפצת לה בעקבות הטרקטור, והארגזים נשמטים לפה ולשם, תלויים להם על בלימה.

 

סככת האריזה ניצבה לה במרכז מטע השזיפים, בעמק צר שמצדו השני של הואדי, והדרך אליה הייתה משובשת באבנים כדרך הדרכים החרושות שבמטע. ואני - כל עוד נפשי בי אני עומד על כנף העגלה, שומר שלא יישמט ארגז, או יתעופף לו אשכול לתהום, שהרי ידוע היה אביגדור בכך שהכיר אישית כל אשכול ואשכול שבכרמו, וחששתי מאד מזעמו, כשיגלה אשכול זה ואחר על הדרך בשובנו.

 

עוד אנו גולשים בדהרה,, ובעיקול השני, זה שליד עצי האפרסק - דילגה לה העגלה על אבן העשויה לכך, ולפני שהספקתי לנקוט בצעדי מנע או לפחות לזעוק במחאה, וכבר אני מוטל לי פרקדן בתוך קוץ המכונה "ברקן" (וזאת בזכות קוציו המושחזים לתפארה) שבשולי הדרך, ומיטב ענביו של אביגדור פזורים עלי וסביבי, כפי שראוי היה שיתפזרו מהארגז שזה עתה הפך עלי את קרביו וכיסה אותי באשכול, עסיס וגפת.

 

כשפקחתי את עיני, יכולתי לראות מבעד לערפל את הטרקטור חוזר ברוורס, והעגלה מיטלטלת את ארגזיה לעברי. הטרקטור עצר לידי, בדורסו בתוך כך לא מעט מאשכולותיו המובחרים ביותר של אביגדור, ועל כך הצטערתי מאוד, שכן ידעתי מה מאוד חרד אביגדור זה לכל אשכול ואשכול שבכרמו.

 

אביגדור קם לו מכסא הטרקטור, ניגש ועמד מעלי. גבוה למדי היה אביגדור, לראשו כובע "יואכים" (סוג של חבישת כובע הייחודי לחברי "גרעין רעננה" הוותיקים, מאלה שעוד עבדו בבניין מחנה צריפין בתקופת המנדט אבל לא הצליחו להשיג כובע מצחייה אמיתי, הראוי לו לחלוץ, ולכן נהגו לקפל את דש כובע ה"טמבל" שהונפק להם במחסן הבגדים, כך שתיווצר לה מצחייה - אומנם מדומה, אבל אפקטיבית). אביגדור אסף לו מלא חופניים אשכולות, מביט בהם בצער ואז הניח אותם בארגז המוטל לצדי. וכך עמד מעלי, ידיו תומכות לו במותניו, ולאחר זמן ארוך - ארוך מדי לטעמי - אמר: "אההם... (אביגדור נהג לפתוח כל משפט באההם מודגש היטב).. חינוך ספרטני!!".

והוא פנה לו וחזר לפרגסון, עבר להילוך חמישי והמשיך בדהרה לסככת האריזה.

 

אספתי את הענבים שסביבי לארגז,  בגו דואב ונפש חבולה, העמסתי את הארגז על כתפי וצלעתי לי לסככה. הדרך מה"עיקול השני" לסככה לא הייתה ארוכה, אבל חשתי היטב את מכת הנפילה, ודקירת הברקן, ועומס הארגז, וטפטוף העסיס שעל פני, שכבר התגלה לזבובים והדבורים העטות על מתיקותו, וכבר החלו להקניטני בזמזומן ובטרדה המייגעת להיפטר מעקיצתם. וכך דידיתי לי בעצב לאטי, מכין עצמי בדאבון לב למשפט החברות האמונות על הבירור והאריזה שבסככה.

 

כשהטרקטור עבר לידי בדרכו חזרה, האט אביגדור מעט את הנסיעה, הביט בי ולא אמר לי מילה, אבל יכולתי לשמוע אותו מסביר לאותו נער מקבוצת "נוער ג'" שהיה תלוי על כנף הטרקטור שלצדו: "זה חינוך ספרטני!" .

 

כך נגוז חלומי לנהוג בטרקטור באותו היום, אבל למדתי פרק בחינוך.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: