מרד נעורים / עמי נאוה

מרד נעורים

עמי נאוה - גלעד

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

"אני לא אתן שיחרבנו לי על הראש, אני אפתח את הפה!!!!"

משפט מונומנטאלי זה נאמר על-ידי לא אחרת מאורזולה "תסתובף פם אחת", והנסיבות בהן הוא נאמר, הלא הן מפורטות כדלהלן.

יעקב גוטרמן, העוגן

ישבנו כולנו על הענף הגדול של עץ האורן הנשקף על חלון חדר האוכל ה"חדש", צפופים כזבובים על טיפת ריבה בשלהי הקיץ, ומטים אוזן ועין על הנשקף מהחלון - הלא היא " שיחת חברים", וזאת כאשר השעה הייתה תשע וארבעים ושתיים דקות, והשומרת "המשתיקה" כבר אמורה לבלוש אחרינו מזמן.

שיחת חברים זו הייתה מוקדשת לנושא: "חינוך הילדים והשתתפותם בסרטי חברים" אבל לפני נושא חשוב זה התקיים דיון שולי וקצר וחסר כל חשיבות תחת הכותרת: "תוכנית המשק ותוכנית ההשקעות לשנת תשי"ג".

והחברה אורזולה "תסתובף פם אחת"  [להלן תפ"א] נשאה את משפט הסיום הנפלא שלה  כסיכום מהפנט לנאומה המשולב באמרי שפר כמו "איש קאן נישט נוך מר" ו"איש מוסט זאגט" בנושא רכישת  מעגלה למחסן הבגדים, הלא היא המכונה המגהצת סדינים מחמל עיניה. לא אלאה אתכם בפרטי הדיון המחייב שימוש במילון גרמני-עברי מתקדם, אלא בסיכום הקצר מאוד שנשאה החברה "זילכה - אומרת"  [להלן ז.א]  שתפקידה היה "מרכזת המשק, הגזברית והאומרת בסוף" סיכום שכלל משפט אחד כהאי לישנא: "אנחנו לא פרמקטייה, אנחנו חלוצים", משפט שאכן השאיר את אורזולה תפ"א בפה פעור כפי שהבטיחה.

 

בכך סוכמו הנושאים הכספיים השוליים של השיחה והחל הדיון שלשמו התכנסו. האם ראויים ילדי "קבוצת נרקיס" להשתתף בסרט "שבעה אחים ושבע כלות", שהרי הקטעים הסקסולוגיים בסרט זה "עשויים להביא נזק נפשי במיוחד במצב העדין של ההתבגרות בקבוצה", כפי שהסביר המחנך וורוץ "בסרט יש יותר מדי נשיקות", וסיכם: "וזה עוד לא הזמן..."

"נו טוף", לחש יענקו "דיסקוס" ללנגה הבוקר - "בטח הנשיקות של סוזנה שלו גרמו לו נזק נפשי".

"לא ידעתי שלקרח יש זפתיים", ענה בארס הבוקר ורחש הצחוק עבר כגל בין הספסלים.

לאחר דיון ארוך בהשתתפות פעילה של פרויד ויונג התקבלה ההצעה: "הילדים יכולים לראות את הגלגל הראשון בלבד עד לנשיקה", וורוץ אחראי להניסם לבית הילדים בזמן"

ואז לפתע נשמעה זעקה הישר מענף האורן שלנו:

"אני לא אתן שיחרבנו לי על הראש, אני אפתח את הפה!!!"

זעקה זו השמיע לתימהוני הרב, מיכאל, שבדרך כלל ידוע היה בנימוסיו הטובים ובנגינת החלילית המעולה שלו ובעיקר בחיבה הרבה שהרעיף  עליו וורוץ. דממה דקה נפלה באולם הגדול. כל החברים עמדו על רגליהם ונעצו עיניהם בחשיכה שמחוץ לחלונות.

תוך שניות קפצנו מהעץ וכבר שרויים היינו במיטותינו ופנינו הדמומים לקיר כיאות. את "מוקש השומרת" הכנו בעוד מועד, שהרי איננו אלא דלי מים המונח לו בזהירות על שולי הדלת, וסופו שיתהפך ברעש ובצהלה על ראש השומרת המסכנה הפולשת לתחום המחייה שלנו. 

 

למחרת בהפסקת הצוהריים התייצבנו כולנו למדידת בגדי הקיץ אצל אורזולה תפ"א במחסן- בגדי-הילדים. כשהגיע תורו של יודקה למדוד את מכנסי ה"טרנינג" וחולצת המשבצות הישנה [שעברו לו בירושה מיורם מקבוצת צבר], אמרה אורזולה תפ"א כהרגלה: "תסתובף פם-אחת" ובעת שהסתובב על מקומו הביטה בו במבט אלכסוני חודר ומקצועי מאוד, ומייד קבעה: "סה יותר מדי בדיוק, תחליף ליותר גדול".

לא! אמר יודקה  "אני לא אתן שיחרבנו לי על הראש, אני אפתח את הפה!" אורזולה תפ"א, הסמיקה, השליכה את הסיכות שבפיה והביטה בו בפה פעור.

ומייד לחש אורי לדני שעמד אחריו בתור. "היא באמת פותחת את הפה, רק אין מי שמחרבן",

אלא שאורזולה תפ"א מחוננת שמיעה הייתה, ובקיאותה ברזי הקול והשירה ידועים היו במחוזותינו. ואפילו קולה של מחט הנופלת מיד התופרת לא נסתר מאוזנה. כמוכת ברק קפאה על מקומה, הביטה בילד, ונסה לביתה ודמעות בעיניה.

 

השמועה עברה במחנה. וורוץ ערך חקירה נמרצת, ואף תישאל את השומרת על אירועי ליל ה"שיחה", כינס את הוועדה הפדגוגית ולמחרת קיבץ את כולנו לשיחת מחנך. לאחר נאום השגרה שהחל ב"אני ממש לא מבין" וכרגיל הסתיים ב"אנחנו לא יכולים להמשיך ככה", פסק את הדין: "מהיום קבוצת נרקיס לא  תשתתף בסרטים עד ראש השנה ועד בכלל!" ואז, ללא כל תכנון והכנה, זינקנו כולנו על רגלינו ושאגנו: "אני לא אתן שיחרבנו לי על הראש, ואתה תפתח את הפה!!!", ממש כך  ובראש כולנו עמד לא אחר ממיכאל התלמיד המצטיין והאהוב של וורוץ.

 

על חוצפתנו זו נדרשנו לשלם בכתיבת חיבור, עבודה בעקירת סלק בשדה בחום הצוהריים ועוד ועוד כהנה וכהנה גזרות. את כולן קיבלנו בשמחה ובאהבה שהרי  מעולם לא זכינו להתרוממות נפש ותחושת אחווה כזו, שהפכה את המשפט הנפלא הזה להמנון הסודי שלנו לשנים רבות  ויותר מכך. ממש לאחר הפסח הודיע לנו וורוץ כי הוא יוצא לשליחות חשובה, ובשנה הבאה יחנך אותנו זאב הרפתן, או שבכלל נלמד בקיבוץ אחר בעמק. וכך היה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: