ועדת חקירה / עמי נאוה

ועדת חקירה

עמי נאוה – גלעד

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

"שמעתם יריות במחנה???”

משפט בהול זה בא מפיו של לא אחר מגרשון. פ, המא"ז ומפקד ה"מחנה", שעמד ברגע זה בפתח המקלט אפוף העשן.

איור מאת יעקב גוטרמן

אך תחילה יש לחזור לתחילת המעשה.

אין כמו החופש הגדול, בימיו הארוכים והחמים שמביאים אתם את מגע האצבעות היחפות בחרולי השדה הקצור, את  פרי התות השחור והתאנים הסגולות, ואת הקומביין האדום ויוסף הפלח המרשה לי לפעמים לאחוז בהגה בשדה. אבל חשוב מכל הוא התמרון הגדול, שבכל שנה מביא אלינו את מאהל החיילים, והמכונות המשוריינות, וריח שמן הרובים, והאנשים לבושי המדים והטובים אלינו תמיד, ואפשר שם לקנות בגרושים אחדים "לחם צר ומים לחץ" כפי שכינינו  את הוופל המשולש והתסס שמכרו בשק"ם.

 

יכולנו אפילו לפרק ולהרכיב את העוזי של מוטי המפקד - לאחר שאצנו להביא לו מים קרים מבית הקירור. אבל יותר מכל עסקנו בשקידה באיסוף וניקוי השטח - מאוצרות הצבא: כוהליות לבעירה, שימורי אפונה ובשר "בוליביף’ ובעיקר, ובסתר במיומנות והתמדה - תחמושת לכל סוגיה.

כך צברתי בסליק שבמקלט אוסף נאה של כדורי רובה "צ'כי" ארוזים בקפידה, ומחסניות "עוזי" עמוסות כהלכה, ועוד כהנה מציאות שסודרו ואוכסנו במסתור. במסגרת "המחקר והפיתוח", במקלט שליד בית הילדים. לאחר שהשלמנו בשנה שעברה את פיתוח "תותח הזבובים" שלנו ייחדנו השנה את המחקר לפיתוח "מוקש נגד חולדות", בכוונה לסלק סוף-סוף את החולדות ששרצו בחדר האוכל, וזאת כדי להוכיח לבני הסניטר שאין משימה בלתי אפשרית.

 

ובכן, הפיתוח אכן צלח בידינו, ובקול נפץ רב - רושם שהדהד לו ברחבי חצר הקיבוץ, והוא שהביא אל פתחו של המקלט את גרשון דנן.

גרשון היה "יקה" דק וקיפח, לבוש בגדי חקי, ונעול מגפי צבא, לראשו  כובע אוסטרלי רחב ועל כתפו ערוך ומוכן הסטן, וגם יכולתי להבחין באקדח קולט המוסתר בגרבו הימנית שנוסף לאקדח הגרמני הגדול התלוי לו לראווה על חגורת המימייה שלו.

"מישהוא ירה במחנה!", אמר לנו גרשון זה, "רצוי שתכנזו לבית או למקלט עד שנמצא מי סה" ( כך בלשונו ה"יקית")

אלא שלמקלט קשה היה להיכנס ומפתחו המשיך להסתלסל ענן העשן, בעוד אורי וגדי עדיין עסקו שם בכיבוי שאריות ה"מוקש" שלנו.

גרשון רחרח מעט באוויר, וחזר ואמר "לפי הריח מי שהוא ירה פה!". ואז כנזכר בקרבתו של מחסן הבגדים - שם עבדה  אשתו, פנה והלך בצעדיו הארוכים והמהירים.

לכאורה חלפה הסכנה, ויכולנו לחזור לפינוי וניקוי המקלט - אלא שמשהו השתבש ולמחרת כבר עברה השמועה בקיבוץ שבנ"נרקיס", "קורה מה-שהו- ש- אסור שיקרה".

 

ואכן למחרת, ממש בשעת סיום מקלחת הצוהריים, כאשר כל הילדים  צפונים במיטתם למנוחת הצהריים כמצוות המטפלת, נפתחה הדלת ולמסדרון נכנסו בצעד נמרץ שלושת חברי ועדת הביטחון של הקיבוץ. בראש החבורה צעד כמובן מיודענו גרשון, ואחריו בצעדיו הרחבים  הלך אורי, ב . אורי זה  גבה- קומה וזקוף כתמר  וקשוח מאוד היה, מסגר הוא  במקצועו, וידוע היה כמהיר תגובה וזריז ידיים להחטיף לראויים לכך. לאחריו במתינות כיאה לו, צעד הבוקר לנגר (בעברית אריכא), כשמו כן הוא, גבה קומה ורחב כתפיים, חבוש גם הוא בכובע אוסטרלי נעול במגפי בוקרים ואקדח למותנו, כוחו במותניו וידיו ששות לתגרה. שלושתם חצו את מפתן הדלת ועצרו במסדרון.

 

גרשון ניגש לשושנה, המטפלת ה"זמנית" ופצח לפניה כהאי לישנה: "אני מצטער להפריע, אבל המסכירות החליטה להקים ועדת חקירה לסיהוי מקורות הירי אתמול. אני מבקש לערוך כאן חיפוש". שושנה הביטה בו בבעתה ומיהרה להצטנף בפינת קיפול הבגדים שלה. לשמע דבריו נתקפתי חרדה, שהרי בארון השינה שלי סדורים היו בקופסאות ה"חומרים לניסוי" - אבקת חומר נפץ, תרמילים וקליעים, פתילי הצתה וכהנה גרוטאות המשמשות למעשה הפיתוח. השקעתי אפוא את ראשי הרחוץ היטב בין דפי "ילדי רב החובל גרנט, כרך חמישי" ופיללתי לטוב.

 

שכני לחדר היה אלי. א. אלי דנן "ילד חוץ" היה, והגיע אלינו מאחת המעברות, הוא ידע לשיר בלדינו והיה שונה ומבוגר מאתנו, גבוה ויפה תואר, משוש לב הבנות. ניתנת האמת להיאמר שאלי זה כלל וכלל לא נטל חלק במעללינו, וכל מעייניו באחת, דינה או גילה מבנות מחנה העבודה שהגיע מירושלים, שבחסדיה חפץ מכל. וכדי לסייע לו במסע כיבושיו, הכנתי לו ב"אמצעי הייצור" שלי תליון נאה המרכב מקליע של רובה אנגלי בו ניקבתי חור, הברקתי היטב  והשחלתי שרשרת עדינה. תליון נאה זה מונח היה עתה על ארון המיטה של אלי. א מוכן לרצות את לב אהובתו.

וכך קרה שכאשר נכנסה "ועדת הביטחון " לחדרינו, לאחר שעברה בסערה וללא ממצאים את שני חדרי הבנות הסמוכים, ישובים היינו במיטותינו, פנינו טמונות בספרים ומצפים לגואל.

 

ראשון נכנס גרשון, ולהלמות לבבי פנה ישר לארון המיטה שלי הלא הוא מצבור התחמושת שלי. אורי ואריכא עומדים מאחוריו, ידיהם מאחורי גבם ומבטם נעוץ בפתח הארון. תחילה הוציא גרשון את קופסת הקרטון הסגורה היטב והמלאה בכדורי רובה - שמיועדים היו לפירוק עוד באותו היום, והניחה בצד. אחריה הגיע תורה של קופסת משחת הנעליים הגדולה המלאה אבק שריפה מוכן למטרותיו. ולבסוף קופסת הסיגריות בה הוסתרו הנפצים. הוא העביר אותה נגד עיניו והביט בי" לא ידעתי שמותר לך לעשן" אמר לי גרשון דנן, וזרק מבט זועף לעבר שושנה." אפל סה לא ענייני.." הוא הניח גם את קופסת הנפצים על הרצפה ליד השאר ואז, שכשהפנה את ראשו, צדה עינו את הקליע המבריק הלא הוא קמע האהבה של אלי.

גרשון אחז בין בהן לקמיצה את שרשרת התליון והקליע מתנודד כמטולטלת, הסתובב לו אל חבר מרעיו ואמר "תראו מה מצאתי!"

הוא מסר ביד רוטטת את הממצא לאורי העומד מאחוריו, וזה פנה מייד אל הנער המופתע : " זה שלך!." ועוד לפני שהספיק אלי לענות זינקה ידו של אורי דנן ונחתה בקול צלצול על לחיו של אלי. את הקליע מיהר לקחת אחריו אריכא. הוא הרים את הקמע והקליע התלוי בשרשת גבוה אל מול עיניו, ולחש: " שמייסר, תוצרת צכיה, מודל 42, מאוד מסוכן" . פניו של אלי החווירו כאשר אריכא תפס אותו בכתפיו ואמר בלחש: "עכשף תדבר". "זה רק מזכרת לחברה שלי..." ניסה אלי לומר. אבל גרשון כבר יצא ואתו אורי ואריכא הגורר אתו את הנער המבוהל - אל פינת קיפול הבגדים של שושנה. מן החקירה שמענו רק הדים של כמה מכות יבשות או סטירות, לחישות ומלמולים, ולבסוף יצאו שלושתם מהחדר, ושלל קמע האהבה של אלי בידיהם. אלי חזר חרש למיטתו ולא אמר מילה.

 

כפי שציפינו, אלי שלנו עמד בכבוד בחקירה, ואכן כבר למחרת הכנתי לו קמע חדש, כגמול על סבלו למעננו. למחרת אסף אותנו וורוץ והודיע שאלי. א  חוזר ל"חברת הנוער" מכיוון שאיננו מתאים לקבוצה ולא ילמד אתנו יותר. ואכן בסוף שנת הלימודים עזב אלי. א את חברת הנוער ואת הקיבוץ ומאז לא ראינוהו.

 

את הניסוי הבא ערכנו כבר בצריף הנטוש שבמכוורת.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: