יורק'ה זורק אשפה / עמי דביר

יורק'ה זורק אשפה
מאת עמי דביר
איור מאת יעקב גוטרמן
איור מאת יעקב גוטרמן

יורק'ה תמיד התחשב באשתו ומאד לא רצה להכאיב לה ולכן נוצרה לו בעיה קשה כשדונה - הבת הצעירה של חורחה - פיתתה אותו. הוא שכב אתה מכונס כמו צב מביט בחשש בדלת מפחד שעוד רגע אשתו תדפוק עליה בתקיפות ותקרא לו: "יורק'ה צא החוצה, אני יודעת שאתה כאן!"

והיה בסיס לחששו כי לאשתו היו עיניים של זיקית וכשרון לקלוט דיבורים מן האוויר, ואם כבר החמיצה משהו, מייד הייתה מתעדכנת אצל החברה הטובה שלה שושנה ג'. 

יורק'ה הצביע על השבלול שלו ואמר לדונה: "בתנאים רגילים הוא מתפקד טוב, אבל הוא מין שמוק כזה שלא יכול לעשות כלום כשהוא מפוחד."

דונה לא הייתה טיפוס תומך במיוחד, כי גברים זמזמו סביבה מגיל חמש-עשרה והיא יכלה לעשות אתם מה שרצתה, ובכלל לא היתה לה סבלנות לגברים מסובכים. בגיל עשרים ואחת כבר היו לה טונות של ניסיון, והיא מעולם לא נתקלה באיבר הססן שכזה.

היא אמרה ליורק'ה, "חבל על הזמן שלנו, אתם הגברים תמיד מתמלאים בתירוצים עלובים כשלא עומד לכם, כאילו שהכלים שלכם עשויים מבצק ועובדים רק בתנאי חממה."

יורק'ה שלא רצה להפסיד אותה זרק הצעה, "בואי ניסע לחו"ל איפה שאין סיכוי שאשתי תדפוק לנו על הדלת ואני כבר אתן לך ביצועים שלא חלמת עליהם."

דונה צחקה, "איך תיסע אתי לחו"ל בזמן שכל ציוץ קטן של אשתך מפחיד אותך יותר משאגה של אריה רעב בלילה?"

אבל יורק'ה אמר לה, "את תדאגי לסידורים שלך, ואני לשלי. ביום שלישי הקרוב אנחנו נפגשים בשעה עשר בבוקר אצל אחותך מוניקה, ועד אז  אני אדאג לכרטיסים."

דונה שאלה, "ומה אתה מתכוון לספר לאשתך?"

הוא אמר,"מה אני צריך לדאוג לזה עכשיו? יהיו לי שבועיים שלמים בשביל למצוא תירוץ טוב."

דונה נהייתה כל-כך מאושרת שאפילו שכחה לשאול לאן טסים.

 

* * *

 

ביום שלישי בערב אשתו של יורק'ה רחצה כלים.  היא קראה לו מהשיש, "יורק'ה חמודי לך בבקשה לזרוק אשפה!"

יורק'ה התכופף תחת הכיור, קשר את השקית ויצא אל פחי האשפה. הוא לא לבש בגדים יפים, ולא לקח איתו דבר פרט לשקית האשפה, אבל לא חזר הביתה. אשתו חיכתה לו וחיכתה, עד שהבינה שלבד הוא כבר לא יבוא. בשעה שתיים-עשרה פקעה סבלנותה והיא הלכה לחדר של דונה, דפקה על הדלת וקראה: "יורק'ה צא החוצה,  אני יודעת שאתה כאן!" 

אף אחד לא ענה לה. היא הלכה אל החלון האחורי וניפצה אותו באבן. השכנים יצאו והיא שאלה אותם, "ראיתם את יורק'ה שלי?" 

והם ענו, "כבר שלושה ימים שהוא לא מופיע כאן."

"ואיפוא הזונה?"

"דונה? לא יודעים. לפני שלושה ימים היא לקחה חופשה ואמרה שהיא יורדת לשבועיים לאילת."

למחרת אשתו של יורק'ה צילצלה למשטרה ואמרה להם, "אני מאד חוששת. בעלי הלך לזרוק אשפה ולא חזר."

במשטרה אמרו לה שעליהם לחכות ארבעים ושמונה שעות בטרם איש אובד נחשב לנעדר, ועד אז הם אינם נוהגים להתחיל בחיפוש. 

היא אמרה להם, "כשאתם מחפשים אותו כדאי שתתחילו בריפים של אילת, כי כשעצוב לו הוא הולך לבלות עם הדגים." ולחברה הטובה שלה שושנה ג' היא אמרה, "מה שאני רוצה זה שיתפסו אותם יחד באילת. מפוחדים, כמו שני שפנים במאורה, וכשיחזור אני כבר אראה לו מה זה לאכול מחוץ לבית."

אחרי יומיים של חיפושים המשטרה התייאשה, ובדיוק אז צילצלה מתל-אביב מוניקה אחותה של דונה ואמרה לחורחה שדונה אצלה.

חורחה שאל, "ויורק'ה איתה?" 

ומוניקה השיבה, "מה פתאום אבא?"

חורחה אמר, "אז מה האשה של יורק'ה מבלבלת למשטרה את המוח?"

ומייד הרים לה טלפון  ואמר: "די! תוציאי את הבת שלי מהפרשה. דונה נמצאת בתל-אביב אצל אחותה, ואת יורק'ה שלך תלכי לחפש במקום אחר, אולי הוא עוד תקוע בין פחי האשפה." 

המשטרה לא טרחה לוודא שדונה נמצאת אצל אחותה, כי אף אחד לא התלונן על היעלמותה. הקיבוץ אירגן משלחת חיפושים אבל אחרי יומיים כשלא נמצא שום רמז, נתנו הקולונלים הוראה לפרק את המשלחת, והנשים שלנו כבר לא הרשו לבעליהן לזרוק אשפה. 

 

* * *

 

מרוב יאוש הביאו לקיבוץ את דור. דור היה בן קיבוץ שעזב לעיר והתמחה ביצורים שבאים אלינו מעולמות אחרים. אנשים שראו עבמ"ים היו מצלצלים אליו והוא היה לוקח דגימות של חומרים, יציקות גבס של עקבות, וכשהיה צורך הוא לא נרתע מלהביא לפתולוג כבשים וסוסים שבביטנם נקדחו חורים קטנים ומדויקים. דור ראיין והקליט עשרות אנשים שסיפרו לו כיצד נחטפו על ידי חיזרים, ואפילו ציירו אותם מן הזכרון והיה לו בבית ארכיון של קלטות וידיאו מכל העולם שתיעדו מפגשים מכל הסוגים. 

דור בא אלינו מצויד היטב. תחילה הוא חיפש עקבות נחיתה ליד פחי האשפה, אחר כך הוא תיחקר אנשים לברר אם מישהו ראה אורות מרצדים בשמים, או חש במשיכה מוזרה.

החברים אמרו לו שיתכן שבאותה הזדמנות שיורק'ה הלך לזרוק את האשפה הוא גם נסע לסגור ממטרות בכותנה, וכדאי לחפש את העקבות שלו שם.

דור הלך למתחם של הקולונלים והם אמרו לו, "יש כאן הרבה עיגולי נחיתה של חיזרים, כי הם מנסים אותנו לפחות פעם בשבוע. אנחנו אורבים להם עם הבזוקה, אבל הם כנראה מרדימים אותנו או משהו, בכל אופן עד עכשיו לא הצלחנו להוריד אף אחד מהם."

הקולונלים לקחו את דור לחפש עקבות נחיתה, ודי בקלות מצאו עיגול חדש באמצע שדה החיטה. העיגול היה עשוי ללא עקבות כניסה ויציאה, עם גבעולים מסובסבים, כפי שרק חוצנים יודעים לעשות. דור הוציא מתוך הערכה שלו ספל זכוכית, יצק לתוכו מים והראה לקולונלים כיצד האדמה שנלקחה מחוץ לעיגול שוקעת, ואילו זו שבתוכו צפה. אחר-כך הקולונלים חפרו קצת בעיגול ומצאו עכברים שנשרפו בתוך החורים שלהם, ודור גילה בשולי העיגול פתיתים צהובים זרחניים. הוא הכניס אותם לתוך מבחנה ואמר, "תמיד הם משאירים לנו את הפסולת שלהם. אף מעבדה עוד לא זיהתה את ההרכב הכימי שלהם ואנחנו חוקרי העבמ"ים קוראים להם 'שתן מלאכים'"

הקולונלים התכעסו: "יוביטפוימאט, אתה אומר שהחולרות האלה נוחתים על החלקה הכי טובה שלנו רק בשביל לחרבן עלינו את כל הפסולת הביולוגית שלהם?"

דור אמר, "אני מניח שזה מה שגם אתם הייתם עושים אם הייתם מפליגים לכוכב רחוק."

הקולונלים אמרו, "אנחנו לא היינו מפליגים לכוכבים אחרים, טוב לנו פה."

אחר-כך הם ביקשו לדעת איפה העקבות של יורק'ה.

דור אמר, "אין עקבות. כנראה שהם שאבו אותו לרכב החלל שלהם בעזרת קרן מגנטית."

הקולונלים התוודו: "יש לנו חלום; להוריד חללית של חוצנים עם הבזוקה שלנו, ולהראות להם פעם אחת ולתמיד למי שייך כדור-הארץ הזה. אבל כעת אנחנו מקפיאים את האפשרות הזאת בגלל שאתה אומר שיורק'ה עלול להיות בפנים."                               

 

* * *

 

יורק'ה זכר שעליו להמציא תירוץ טוב. בהתחלה הוא עוד ניסה לחשוב על משהו, אבל המחשבות הטורדניות הללו פגעו בביצועים שלו, והוא אמר לעצמו שיהיה לו מספיק זמן להמציא משהו במטוס; אבל הוא היה כל-כך מותש מהתובענות של דונה שישן משך כל הטיסה. אחרי שנחתו הם נסעו למוניקה, ומוניקה אמרה להם: "אל תשאלו איזה בלגן הלך כאן. המשטרה חיפשה אתכם, הקולונלים אירגנו משלחת חיפושים, ואפילו הביאו את דור שיברר אם חוצנים לא חטפו את יורק'ה. דור הצליח למצוא עיגול נחיתה של עב"מ בשדה של הקולונלים." 

יורק'ה טפח לעצמו על הרגל ואמר: "זה מה שחיפשתי. חוצנים חטפו אותי. על זה היא כבר לא תוכל להאשים אותי, כי החוצנים הם יצורים לא צפויים וזה יכול לקרות לכל אחד."

דונה נשארה אצל אחותה ויורק'ה נסע לקיבוץ עם אלדר - בעלה של מוניקה.

בשתיים בלילה הם עברו את הקיבוץ בדרך העפר העליונה ועצרו מאה מטר מעל המתחם של הקולונלים. יורק'ה אמר לאלדר,"כעת אני מתגנב למיתחם שלהם והולך לישון מתחת לעץ התאנה."

אלדר אמר,"זה לא קצת מסוכן? השמוקים האלה קודם יורים ורק אחר כך מבררים."

אבל יורק'ה הרגיע אותו שידוע שבין חצות לזריחה הם ישנים כמו שתי אבנים, אפילו שהם לא יודו בכך לעולם.

"הם לא עושים משמרות ביניהם?"

"הם לא יכולים," אמר לו יורק'ה, "כי תפרו אותם זה לזה בקרב על סטלינגראד ומאז הם הפכו  לאדם  אחד."           

 

* * *

 

בבוקר העירו הקולונלים את יורק'ה. הם שאלו אותו איפה היה כל הזמן? והוא אמר להם שאין לו מושג. "אני זוכר שיצאתי לזרוק אשפה, משם הלכתי לסגור ממטרות בכותנה, ופתאום אתם הערתם אותי כאן."

הם אמרו לו, "בטח לא אכלת עשרה ימים," ונתנו לו חלבה מקופסא וחצי כיכר לחם שהוציאו ממנה את הלבן ומילאו אותה בסרדינים.

בזמן שהוא שתה תה מהסמובר שלהם הם אמרו לו, "חוצנים חטפו אותך. זה בטוח. ביררנו אצל דור את המנהגים שלהם, וכל הסיכויים שהם יחטפו אותך שוב בשביל לערוך ביקורת על כל הדברים שהשתילו לך בגוף. אז אם במקרה הם משאירים אותך ער, אל תשכח לבקש מהם שיפסיקו לעשות לנו עיגולים בקמה, וגם שיפסיקו לזרוק עלינו את כל החרא שלהם. ותזהיר אותם שצמד הקולונלים מחכים להם כבר הרבה זמן בפינה, ושלא יגידו שלא ידעו,  כשיקבלו את פגז הבזוקה שלהם."

יורק'ה רצה ללכת אבל הם אחזו בו בצבתות של נירוסטה, "חבובצ'וק אתה לא הולך לשום מקום עד שאנחנו לא גומרים לתחקר אותך."

הם הרימו קשר לדור ואמרו לו, "קודקוד משנה מקודקוד תאנה - מצאנו את הגפרור."

אחרי שעתיים דור הגיע למתחם. הוא ביקש מיורק'ה להתפשט ומייד גילה על גופו סימנים אפיניים. הוא הצביע על תריסר עיגולים בקוטר של מטבע קטנטן עם טביעה פנימית דומה לסמל השלום העולמי והסביר, "זו החתימה שלהם. הם באים לכאן משמונים וארבע תרבויות שונות ורובם מתנהגים אלינו יפה ולא מחטטים לנו בקרביים, אבל יש סוג אחד מעצבן, יצורים קירחים עם אוזניים של תרנגולת ועיניים של כלב-ים - שממש חולים על ניתוחים, ובייחוד במקומות אינטימיים, שואבים נוזלים ודברים וכיוצא באלה. למזלנו הניתוחים שלהם עדינים, ומתרפאים מהר." 

אחר-כך הוא אמר ליורק'ה, "תבדוק את הקטן שלך, אני מתערב שהם השאירו עליו סימן."

יורק'ה הציץ בתחתונים ואמר, "אוי, חארות, יש לי את זה גם על הביצים."

ודור אמר, "הם לקחו ממך דגימת זרע. זה לא משהו אישי, סתם כך עלית במדגם שלהם." 

אחר כך הוא ניסה לעורר את הזיכרון של יורק'ה והראה לו צילומי עב"מים וציורים של חטופים, ויורק'ה לא הצליח לזכור.

דור אמר, "זה אופייני, הם מוחקים את כל הקטע של החטיפה בשביל לא להשאיר לנו טראומה נפשית, אבל בעזרת היפנוזה אפשר לשחזר את האירוע."

מייד הקולונלים הרימו קשר לפרופסור פריץ. אחרי עשר דקות הוא ירד מהאוטו והם הציגו לו את המקרה וביקשו שיחזיר ליורק'ה את עשרת הימים האבודים.

הפרופסור שלנו היפנט את יורק'ה, ויורק'ה תיאר בפניו את החטיפה, כיצד היצורים הקירחים עם אוזני התרנגולת והעיניים הגדולות שאבו אותו לחללית ואיך הם הראו לו מפה תלת ממדית של היקום ובדקו אותו על הספה שלהם. הוא אפילו זכר את שם הרופא החוצני שלו שנקרא גומצ'יפופ.

דור הקליט הכול. הוא הזהיר את יורק'ה שעלולים לבוא לו סיוטים בלילה, ופירסם את המקרה בשני עיתוני הערב עם כל ההוכחות.

כולם היו כבר בטוחים שיורק'ה יצא בשלום מעשרת הימים האבודים, ואפילו אשתו התרצתה ואמרה לו, "אני כבר לא כועסת עליך יורק'ה, אפילו שאני יודעת ששלושה ימים לפני החטיפה היית במיטה של דונה. אתה את העונש שלך קיבלת מידי שמים ויש לך את סיוטי הלילה שלך. רק דבר אחד אני מבקשת ממך - שלהבא תיזהר יותר כשאתה יוצא לזרוק אשפה."

ליורק'ה נמאס מהר מאד והוא כבר רצה שהפרשה תתפוגג, אבל החברים לא עזבו אותו ואפילו באמצע חדר-האוכל היו מבקשים ממנו שיראה להם את הסימנים שהשאירו עליו החוצנים; והוא היה מוריד את החולצה ומראה להם את כל הסימנים חוץ מאלה שהסתתרו בתחתונים. וכך הוא נהיה גיבור לשבוע , עד שיוסקה ש' - שהיה פעם החבר של דונה -הסתכל בסימנים ואמר: "שטויות! איזה חוצנים? זו  הטבעת.


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: