והמשתוללת בשלה / עמי דביר


והמשתוללת בשלה
מאת עמי דביר
איורים מאת יעקב גוטרמן, העוגן
איור מאת יעקב גוטרמן

אי אפשר היה שלא להבחין בשלט המחאה - הוא נכתב באותיות צהובות על גבי מכסה מנוע של טרקטור  והיה תלוי על צמרת של עץ ברוש גבוה בשדירה הראשית שבין תחנת האוטובוס לחדר האוכל.  נכתב בו צהוב על גבי אדום: "הלולן ירד, הרפתן עלה, והמשתוללת בשלה."

מנולו החצרן שהבחין בו ראשון הצביע כלפיו ותוך כמה רגעים נאספו סביבו כל באי השדירה ופלורטה נימציאנו שתמיד ראתה את החיים מהצד המכוער שלהם קבעה - מגיע לה לפיצי, היא לא יכולה להשתולל כאן חופשי ולהרוס משפחות כאילו היא חיה בהוליבוד. 

גם שושנה ג' הצטרפה ואמרה שמי שמחפש גיוון בחיים צריך קחת בחשבון שיום אחד תיפול לו פצצת סירחון על הראש. החברים הנהנו בהסכמה והתפזרו למקומותיהם מתוך תחושת בטחון נעימה שיש גמול לניהול אורח חיים אפור וסולידי.

*  *  *


כשהופיע השלט שקרא "לאן נעלם ילד הפלא, גאון הדור? יוחזר פריקוצ'ה חמישים שנה לאחור."

החברים עדיין הניחו שהזאב יטרח על הנחשלים ולא יהין לנשוך את הזכרים הגדולים והסמוכים אליהם ואברהם צ'צ'יק אפילו מצא צידוק ואמר: "פריקוצ'ה נתן לכשרונות הילדות שלו לברוח, סתם כך, מתוך עצלות וחוסר אחריות ובאמת שהגיע הזמן שמישהו יגיד על זה משהו." ושאר החברים צחקקו וחזרו אל המשפחות המאושרות שלהם.

 ורק בונק המזכיר דרש מנרציסו שיביא מייד את המלגזה של התמרים ויוריד את השלט לפני שהילדים יראו. נרציסו שתמיד הלך עם המוסדות הביא את המנוף אבל נעצר עשרה מטר תחת השלט ומעל הבמה ההידראולית הניף את ידיו לצדדים במחווה של כניעה. 

*  *  *

כולם הימרו שהמוסכניקים הם שתלו את השלט כי החומרים באו מחצר הגרוטאות שלהם, היו להם את שבלונות הצביעה המתאימות ואמצעי שינוע למכביר אבל בייחוד מפני שהם היו טיפוסים יצירתיים ורבי מעש והצוות שלהם כלל את קלצ'קין הבן שאף על פי שהיה אז בן חמש עשרה בלבד כבר גילה יכולת חריזה בלתי מבוטלת ופיזמון שלו זכה בתחרות ארצית. 

בונק הזמין עצמו להפסקת הקפה במוסך וביקש מהצוות להוריד את השלט ולהבטיח לו שזה לא יהפוך אצלם להרגל. הם כיבדו אותו בקפה משובח, בבורקס שנהגו לקנות בכל יום ממעדניה הנמצאת בעיירה הסמוכה ועוגיות עם עיגול קטן של ריבה באמצע. העוגיות היו ממש טובות, כאלה שהוא מעולם לא העז להכניס לתפריט האירוח של בית המוסדות והדבר הכאיב לו מאד. בזמן שהוא דיבר מרכז המוסך הנהן בראשו מתוך הסכמה מנומסת ואמר שהוא לא מעלה בדעתו איזה מנוול יכול ללכלך ככה על חברי הקיבוץ שלו וקלצ'קין הבן שאל אותו - נראה לך שילד בכיתה יוד יעלה רעיונות שכאלה? מה אכפת לי  מהמשתוללת? שתשתולל. 

ובעודו יושב על הכסא המפורק של הג'יפ ומפריח באוזנם מושגים נאצלים שוקי תוכי דחק בעדינות פיה של אקדח מוכסף לכיסי מכנסיו ומילא אותם בגריז. כשבונק הגיע למזכירות וחיפש את המפתח לדלת הוא גילה את התעלול והבין שאין עם מי לדבר. 

*  *  *


איור מאת יעקב גוטרמן

בונק בדרכו הנמלצת פנה מעל לוח המודעות אל "היד הזדונית" שתחדל ממלאכת התועבה והכינוי "היד הזדונית" נתפס בציבור וכולם דיברו על "היד הזדונית" כאילו הייתה ישות עצמאית שיורדת על השדירה שלנו מן השחקים נושאת עימה מכסים אדומים של טרקטורים ודליים של צבע צהוב זרחני.

אחרי שבוע הופיעה על הברושים כתובת מחאה חדשה ושוב היא נכתבה על גבי מכסה מנוע ישן של טרקטור תלויה בגובה שאינו בר השגה - "הנמלים הזיעו כל  הקיץ / והצרצרים ניגנו בשוויץ." 

פלורטה נימציאנו אמרה שבאמת כבר הגיע הזמן שמישהו ישים סוף גם להפקרות הזאת. עם כל הכבוד לשפע הכשרונות המוזיקליים שלנו אסור לשכוח שהתזמורת הקיבוצית מעסיקה אותם כמעט בחינם ויוצא שבזמן שהעור שלנו נסדק בשמש האכזרית של העמק כל מיני פרזיטים מתענגים על הקרירות של שוויץ ועוד מקבלים על כך אש"ל ומחיאות כפיים. 

*  *  *

אף אחד כבר לא ניסה להוריד את השלטים והם המשיכו להופיע בתדירות של פעם בשבוע עד שהשדירה התמלאה בהם כאילו היו פירות צבעוניים של עץ הברוש. הכל היו תמימי דעים שהשדירה הדהויה שלנו נעורה לחיים חדשים ומריו שהעביר במכללת העמק קורסים בתולדות האומנות הרחיק לכת ואמר שהשדירה זכתה לרנסנס והפכה מסתם אלמנט של טבע למיצג בעל ערכים אמנותיים. 

אולי מריו הגזים עם "הערכים האמנותיים", אבל רנסנס בהחלט היה לה. חברים פסעו בה הלוך וחזור מנתחים את פרשת השבוע ופרשיות קודמות שעדיין לא נס ליחן ונוצרו בה שני פרלמנטים קבועים שהתמקמו על הספסלים שלאורכה. 

*  *  *

ככל שהשדירה הלכה ופרחה אפשר היה לראות על פניהם של באי השדירה הבעה של סקרנות ושביעות רצון כמו שלא שרתה עליהם מעולם ובייחוד זה בלט אצל פלורטה נימציאנו שלבשה ארשת חמורה  מתמיד והחליפה את רטינותיה בפסיקות מלומדות ורק כשעל אחד הברושים הופיעה הכתובת "שכבר יצא שד גדול מבקבוק ויביא לפלורטה את הסיפוק" היא השתתקה לשבועיים והכריזה שלאות מחאה על האבחנה המטומטמת של היד הזדונית היא מדירה את רגליה מהשדירה לעולמים, אבל כשסיפרו לה שסוף סוף היד  פנתה לטפל בקוקו סולמי היא שברה את הנדר והלכה לראות את הפלא במו עיניה.

*  *  *

כולם הסכימו שאלמלא הפריחה בשדירה היה אפשר למות אצלנו משעמום. נכון שכל אחד כאב בתורו אבל לזכות היד הזדונית אפשר היה להגיד שטחנות המשפט שלה עבדו ללא לאות או אפליה וכשהיד פגעה בך יכולת להתנחם בביטחון המוחלט שבשבוע הבא היא תנחת על חבר שבאמת ראוי לכל גנאי - גם תעשה צדק וגם ותסית את סדר היום הקיבוצי לנושא חדש ועסיסי לא פחות.

*  *  *

בכל זאת בונק הלך למתחם של צמד הקולונלים והפציר בהם שיעשו מעשה לפני שהמיצג האמנותי של היד הזדונית יהפוך לטרגדיה. בהתחלה הקולונלים סירבו ואמרו לו שאין להם זמן לטפל בבעיות שבשוליים וכל עיתותיהם קודש לשמירת הביטחון של הקיבוץ ולא הותירו לו ברירה אלא לגלות להם שבלילה הקודם היד הזדונית כתבה "הקולונלים עושים הכל ביחד - כשיושקו דוחף לקלרוצה מלפנים - לופו דוחף לה בתחת." 

הקולונלים נקשו באצבעות מתכתיות על שולחן המפקדה ותה רותח ניתז מהסמובר. 

"יוביטפוימאט, אסור היה לו להזכיר את דודה קלרוצה, יש עליה חיסיון כבד מפני שהאויב יכול לפגוע בנו דרכה." תוך חמש דקות הם דחפו את הציוד לבונקר שבצלע ההר, נעלו את דלת הפלדה ועלו על הג'יפ שלהם כשהם חמושים בזוג שמיכות חאקי, עשרה רימוני הלם וחלבה.

משך שלושה שבועות הם שכבו במארבים בשדירה אך הכתובות המשיכו לצוץ כסדרן וזה לא הפליא איש כי כולם ידעו שבין חצות לארבע לפנות בוקר השמירה שלהם נשברת מפני שמרגע שהפכו לישות אחת שוב לא יכלו לישון על פי תור ותמיד נרדמו ביחד.

*  *  *

עכשיו היה ברור שהיד הזדונית משפריצה בכל הכיוונים וכולם כבר הבינו שזה לא מישהו מעובדי המוסך כי היד הזדונית לא פסחה עליהם וכתבה "כל היום הפה טוחן / והטרקטור מטופל בקיבוץ השכן."

בכל שבוע ירדה משפחה נוספת מרשימת החשודים. פעם נכתב "זה מאד לא יפה ומאד לא בסדר / שרחל  מחביאה מצרכים מתחת לסוודר."

ופעם אחרת פגעו בפייבוש הנגר עם הכתובת "הנגר היהודי מפסל למלך נפאל בהרים / הנגר הערבי מגדל דבורים / ואנחנו נשארים עם החלונות השבורים." 

ואפילו תורו של מנוח הגיע עם הכרזה "בחורף הקרפד מקרקר בחשמליה מסריחה / ובקיץ ממריא לדפוק את הנסיכה."                                             

*  *  *

אחרי שנה של פריחות אדומות בשדירת הברושים התפוגג כל הקסם והחברים החלו להיות חסרי סבלנות ודרשו מבונק שיעשה פעולה נחרצת. מישהו עשה מעשה וכתב בשדירה "תיגדע היד הזדונית" אך הכתובת שלו הייתה נמוכה ומגוחכת ולא עשתה שום רושם על היד הזדונית. בשיחת הקיבוץ התלהטו הרוחות, פלורטה הציעה שאם לא ימצא הפושע בתוך ארבעים יום תיכרת שדירת הברושים ובונק הפגוע השיב לה   שאם אכן בתוך ארבעים יום לא ימצא הפושע הוא ממילא יתפטר מתפקידו.

מנולו שלא הרשה לעצמו להפסיד אף הזדמנות להתערבות טובה התייצב למחרת היום במזכירות והתערב עם המזכיר על חמש חפיסות שוקולד משובח שלא יצליח לתפוס את היד הזדונית בזמן שהקציב לעצמו.


מעודד מההתחייבות שלקח על עצמו התיישב בונק בשדירה והעתיק את כל חמישים הכתובות שהתאספו בה. הוא ערך את רשימת הנפגעים, השווה אותה לרשימת החברים שבספר הטלפונים וגילה שכל אחת ממשפחות הקיבוץ נפגעה פעם אחת לפחות ורק החבר יוליוס דושמן יצא חלק מעם היד הזדונית כאילו היה תינוק רך שעדיין לא הספיק להסריח אצלנו. 

הוא רץ עם התובנה החדשה למחסן של מנולו ואמר לו - שים לב  שהיד הזדונית כבר עברה את כולנו ובימים אלה ממש היא עורכת את הסיבוב השלישי שלה בקרב כמה משפחות ורק חבר אחד מסתובב בשדירה מדושן וטהור ללא  צלקת קטנה שתעיב על הנאתו. אני מתכוון ליוליוס דושמן.

*  *  *

מנולו התאושש מיד והשיב: "אין שום סיכוי שזה יוליוס. הוא רווק צנוע ובלתי מזיק. אתה מתאר לך אותו מטפס בלילות על עצי ברוש?"

מראש היה ברור לבונק שמנולו לא יסכים להודות שהפסיד בהתערבות והדבר הכעיס אותו  מאד כי הוא כבר הפסיד למנולו יותר מעשרים פעם ותמיד נהג כמו ג'נטלמן אנגלי והניח בתא הדואר שלו את חפיסות השוקולד שנכללו בהתערבות - בלי לנקוט בהתחכמות ים-תיכוניות כמו שימוש בשוקולד פרה זול אלא פיטם אותו בשוקולד משובח ממולא באגוזים כמו שמנולו אהב. ואילו מנולו - גם בפעמים הבודדות שהפסיד - תמיד עשה בעיות ולחלץ ממנו חפיסת שוקולד היה קשה יותר מאשר להוציא טרף מכפות רגליים של אריה רעב. משום כך הוא החליט להתלבש על החידה ולהביא הוכחות. 

*  *  *

בונק גיחך - רווק צנוע ובלתי מזיק? הקיבוץ הזה מלא בשלוליות וכמה שלא נזהרים אי אפשר ללכת בו בלי ללכלך את הנעליים. אתה זוכר שביקשו ממנו לתקן את השעון שעל מגדל חדר האוכל והוא אמר שהוא לא אחד שיוצא אל השטח ודרש שיביאו לו את השעון למעבדה? הייתי מצפה מהיד הזדונית לכתוב על זה משהו. ואז הם נזכרו שבעצם דושמן אינו בדיוק  רווק - כיוון שלפני עשרים שנה הוא היה נשוי במשך כמה חודשים לאחת בשם בניטה, שמצידה קראה לו "קרפיון" ויום אחד ברחה מכאן מבלי להשאיר כתובת למקרה שהקרפיון שלה ירצה להתגרש. אמרו שהפכה לבודהיסטית.

ועוד הם נזכרו בערגה כיצד בשנה הראשונה לעלייה על הקרקע התקיימה מקלחת משותפת ואפילו זיטה דסקאלו שהייתה יכולה לנצח בקלות בכל תחרות יופי עולמית התרחצה איתם בטבעיות כאילו אבא שלה לא היה החזן בבית הכנסת של פיאטרה ניאמץ  ואיך שנה שלמה הרחצה המשותפת הלכה יופי וכולם נהנו ושיחקו אותה בטבעיות כך שיכולת להאמין שהעברנו את נעורינו בסאונות של פינלנד - עד שיוליוס דושמן הגיע למקלחת ושאל את גרציה פינקלזון איך זה שיש לה שד אחד גדול ואחד קטן ומייד החברות דרשו שדושמן יתקלח ברפת והוא סרב וטען שזו אפליה ואנחנו נאלצו לבנות מחיצה ולהתבונן בזיטה דרך החורים שבפח.

*  *  *

וכך התרווחו השניים במחסן החצרנות ונזכרו על כוס קפה עד כמה שדושמן אהב את שיחות הקיבוץ ולמרות שהיה גאון בתחומי הפיסיקה והמתמטיקה ואפילו ידע בעל פה את ספר הטלפונים של אזור הצפון - תמיד הוא דיבר שטויות. 

ובונק אמר למנולו: אתה יודע מדוע הוא דיבר שטויות? בגלל שהוא לא יודע  להבדיל בין עיקר לטפל. וזה הקונץ הכי גדול בחיים - לעבד נכון את המידע. הצרה עם דושמן שהוא אוגר מידע כמו מטורף ואף פעם אינו מתפנה למיין אותו. 

*  *  *


איור מאת יעקב גוטרמן

למחרת הופיע בשדירה שלנו השלט "יובא מוחמד אל ההר / יובא דושמן אל השעון שעצר."

השלט הזה היה תלוי בגובה של שלושה מטר בלבד וכתוב בכתב יד גס. מנולו מיהר אל בונק והטיח בו כמנצח: "מה תגיד על כך? זה לא משהו שדושמן היה כותב על עצמו." 

ובונק השיב - טמבל, אתה לא רואה שזה לא הפורמט של היד הזדונית? הפעם  זה אני כתבתי. זרקתי לשועל פיתיון שיוציא אותו מהמאורה.

הוא לקח את מנולו אל השלט, הוריד אותו בקלות בעזרת מטאטא והראה לו שבצד השני הוא חתם את  שמו.

יום לאחר מכן צץ השלט "תשוחזר המקלחת המשותפת / ודושמן יתרחץ ברפת". ולמחרת הונחתה המכה הסופית "האם בניטה עדיין מסתתרת  באסיה / או שמא ברחה אל קצה הגלקסיה".

באותו ערב יוליוס דושמן הסגיר את עצמו לידיים של בונק.

*  *  *

דושמן בא אל המזכיר הביתה ואמר לו: בונק אני יודע שעליתם עלי ושזה אתה כתבת את שלושת השלטים האחרונים. אני רק לא מבין איך היה לך לב להזכיר את בניטה ולפגוע בי במקום כל כך כואב?  

בונק אמר - מצטער לא השארת לי ברירה, ודושמן אמר - זה אתה שלא השארת לי ברירה. אתה זוכר שכשפיזרת את שיחת הקיבוץ האחרונה אמרת שיותר לא יהיו שיחות קיבוץ חוץ ממקרים חריגים ואני קמתי וקראתי "אתם עוד תצטערו שביטלתם את המוסד הזה" ? אני איש שעומד בדיבורו.  התמכרתי לשיחות הקיבוץ, חייתי ממוצאי שבת למוצאי שבת ואני לא יכול בלעדיהן. אתה שיש לך משפחה ותמיד מוצא עם מי לשוחח  לא תוכל להבין מה היא השיחה לאנשים כמוני. אתם החלטתם שעבר זמנן של שיחות הקיבוץ ואני הראיתי לכם שלא. בזכותי נוצרו שני פרלמנטים בשדירה הראשית וכבשתי לי מקום צנוע על ספסל תחת עץ בו יכולתי לשבת ולהאזין לשיחות של החברים ולדחוף הערה פה ושם.

*  *  *

בונק שהיה רגשן מטבעו, אמר לו - יוליוס בוא נעשה עסק, אתה תבטיח לי שהיד הזדונית תמצא לעצמה עיסוק יותר סולידי ואני אשכח מכל העניין.

דושמן הנהן בראשו בהכרת תודה וכשקם ללכת בונק עצר אותו, רגע אחד יוליוס, איך הצלחת להעלות את השלטים לגובה של חמש קומות?

ודושמן סיפר - גם אחרי שבניטה נעלמה היא עוד ניסתה להרוג אותי בשלט רחוק. שלחה לי חבילה מהודו שהכילה רובה תת מימי ועליו פתק - "מתנה לדג הקרפיון למקרה שירצה לתקוע לעצמו חץ בלב." 

דחפתי את הרובה לבוידעם, כמעט שכחתי ממנו ורק כשחיפשתי פטנט איך לתלות את השלטים נזכרתי  בו. חיברתי לחיצים טבעות ודרכן השחלתי חוט דייגים שקוף. בלילות הייתי יוצא אל השדירה יורה חץ בצמרת העץ, אל קצה החוט המושחל בטבעת הייתי קושר את השלט  ומושך עד שהפח היה נתקע בצמרת."

*  *  *

למחרת מנולו הופיע במזכירות מגחך - נו, דושמן כבר הסגיר את עצמו? ובונק השיב - כבר אין צורך שהוא יסגיר את עצמו. הוא הוציא מהמגירה חמש חפיסות שוקולד משובח ואמר - זה ממני על שניצחת בהתערבות. 

מנולו התפעל ואמר - שוקולד שוויצרי אורגינל. אתה יודע איך להפסיד ביוקר.

ובונק השיב - החלטתי לא לחסוך עליך הפעם בייחוד מפני שיוליוס התנדב לשלם את ההתערבות. 


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: