שמשון הגיבור / עמי בארי

שמשון הגיבור

עמי בארי - עין החורש

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

שמשון הוא, ללא ספק, אחד החזקים שבינינו. איני יודע האם זה בגלל שמו המחייב, או שהוריו נתנו לו אותו בשל חוסנו שהתפרץ כבר בינקותו. מכל מקום היה לו בכוחו יתרון ברור אצלנו בכל התרחשויות הספורט ובעבודתנו המשותפת על אחת כמה וכמה.

איור מאת יעקב גוטרמן

השנה היא אחת משנות ה-70. אנו עובדים יחד בהקמת מתקני אחסון וארונות נעים - הקומפקטוס - הידוע לטוב. עיקר העבודה היא הרכבת ארונות מתכת אותם אנו סובלים (סוחבים ומתבלים בעצמנו) במעלה מדרגות רבות ברחבי הערים, הישובים והספריות. העבודה היא פיזית בעיקרה, תהליך ההעמסה,הנסיעה, הפריקה, ההרכבה והחזרה חייב להתבצע בדרך המהירה ביותר וזו לרוב גם המתישה ביותר (נסו פעם לסחוב על הגב - 10-12 מדפי מתכת ולהעלותם, ללא מעלית, לקומה חמישית בחדר מדרגות צר ומאובק ותבינו) אמנם בסוף היום אנו נכנסים למסעדה ואוכלים ממטעמי המזרח החריפים אבל מה זה לעומת פיק הברכיים בדרך? לכן מיועד מקום של כבוד לחזקים שבינינו ולשמשון יש כאן בהחלט עמדה מבטיחה.

 

אני חייב להוסיף כאן גילוי נאות ולהודות שמקומי אינו שמור לקריטריונים הכוחניים הללו ורק הקסם שבמפגש עם חוצות העיר ומנעמיה ונחישות כפולה ומכופלת מאפשרת לי להגיע לקומות ההן שבראש הייסורים.

 

בוקר קיצי אחד אנו נוסעים שנינו, שמשון ואני, לתל-אביב. היעד - משרדי מס הכנסה בדרום העיר. הקומה - שלישית או רביעית. מציאת חניה בדרום תל-אביב היא משימה קשה ומורכבת. ומכיוון שכל מטר רחוק מפתח הבניין הוא מטר נוסף לסבול, מקדימים אנו לצאת. מגיעים לתל-אביב קצת אחרי מחלקי החלב ומוציאי הזבל. מחפשים חנייה אבל אין. יש רק אחת ממש מול פתח משרדי מס ההכנסה אבל זאת חנייה שמיועדת למוניות ונהגיהן, ואלו, האחרונים, מאד לא אוהבים שמישהו תופס להם את הבלטה המסומנת, אפילו אם זה רק לפריקה וטעינה.

 

"תעצור פה!" אומר לי שמשון ומצביע על תחנת המוניות.

"אבל יסלקו אותנו תוך כמה דקות"

"סמוך עלי אותי לא כל כך מסלקים. אם מישהו יגיד לך משהו תקרא לי!"

פותחים דלת אחורית, מורידים חולצות, מסתכלים רגע אל הקומה הרחוקה וכבר אנו פורקים.

 

בין טיפוס לטיפוס אני עולה על ארגז המשאית, מקרב את המדפים לחלקה האחורי ואז יורד מעמיס כמה שיותר וממהר למדרגות. למעלה מניחים את המדפים וממהרים בעיקר בכדי לפנות את מקום החנייה.

העבודה מתנהלת בקצב, אנו דוהרים אחד אחרי השני אבל כשאני יורד בפעם העשירית (או אולי העשרים - מי סופר?) עומדת מאחורינו מונית והנהג מסמן לי לפנות את המקום.

 

אני מסביר שכבר, כבר אנו גומרים לפרוק ומסתלקים. אני עולה לארגז לקרב לדלת קבוצת מדפים אחרונה ואז מצפצף לי המונית ומסמן שאזוז. אני מנסה לסמן באדיבות שעוד כמה דקות אבל הוא מייד מתעצבן, יורד משאיר את המנוע עובד וקורא בחצי איום:

"אתה זז או מה?"

"אני מייד... רק אגמור עוד דקה, תיכף שמשון יבוא ואז..."

"שום דקה ושום זוויות!" הוא מתרגז. "ושמשון שלך שיקפוץ לי!" הוא בגאוותו.

 

עכשיו גם אני כבר כועס, עדיין בוקר, אין שום סיבה שהוא לא ייתן לנו לפרוק, חוץ מזה הוא לא נראה כזה בריון, והעיקר הרי על שמשון אפשר לסמוך, קוראים לו והוא בא. חוץ מהפעם.

"שמע חבוב" אני מנסה שוב בעדינות "שמשון כבר בא ואנו כבר גומרים ותיכף זזים, קח שנייה וסבלנות!". ה"סבלנות" שלי ועוד בציווי מביאה אותו למצב צבירה של אד.

"סבלנות אתה אומר? אם אתה לא זז תוך שנייה אני קורא למשטרה!"

"אל תאיים! תקרא!"

אני רואה איך הוא מתחיל להתקדם לכיוון המשאית, הוא אדום כולו, עוד רגע יעלה, עוד רגע אני מולו, ולהיכן נעלם שמשון? תמיד זה כך כשצריכים אותו.

"צשמע" הוא ליד דלת המשאית , "אני עולה ו..."

"וווו" ארוך מזדחל אל תוך ארגז המשאית, אני מתלבט האם לא הגיע הזמן לקחת צעד לאחור. אז אני קולט בקצה עיני תנועת פתיחה של דלת הכניסה. עכשיו אני חוזר להיות גיבור גדול, נושם נשימה גדולה ומתקדם אל דלת הארגז.

 

שמשון בחוץ. הוא קולט מהר יחסית את המתרחש, מתקרב עם גופייתו הרטובה שריחה הולך למרחקים, ניגש לנהג ומסתכל בו מקרוב:

"אתה צריך משהו?" שואל את המונית. המונית קולט מיד את המעמד, את נפח החזה את נפח השרירים, את נפח הצבעים ונפח הריחות. הוא עושה מה שמתבקש במצב כזה ולוקח צעד רוורס.

"זה בסדר, זה בסדר, חשבתי שאולי אתם צריכים עזרה. אני עומד ממול, כשתגמרו אכנס לתחנה!" הוא נכנס לרכבו, עושה פרסה ונעלם אל הבוקר המתעצם.

אנו עולים יחד פעם האחרונה עם ערימת המדפים, פורקים חוזרים למשאית, מניפים את דלת הארגז ונכנסים לקבינה. אני מניע את המשאית, מאותת ויוצא מהחנייה.

 

שמשון יושב ומזמזם מנגינה בלתי נגמרת.

"איפה היית?" אני שואל אחרי רגע, "אמרת שאפשר לסמוך עליך"

"עובדה!" הוא מחייך. "חוץ מזה ראיתי הכול מהחלון. דווקא הסתדרת לא רע"

"ראית? ולא באת מייד?"

 "פחדתי שהוא ירביץ לי!" הוא מחייך וממשיך לזמזם את המנגינה שהתחיל בה קודם.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: