פרשת שבתאי / עמי בארי

פרשת שבתאי (ע"פ ספור של בנימין הלוי)

עמי בארי - עין החורש

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בקיבוץ שלנו, ששוכן במישור החוף, חי חבר אחד ששמו "שבתאי". כוכבו של שבתאי זרח אצלנו כשהגיע מקרבות הדמים על פריצת הדרך לירושלים ושחרורה מהמצור והרעב בו נאנקה.

איור מאת יעקב גוטרמן

מכיוון שחווה בעצמו את המצור והרעב נשבע שאם ייצא בשלום מהמלחמה ההיא ישקוד כל חייו להמציא זן של תפוחי-אדמה שאפשר יהיה לגדלו בתוך עציצי-מרפסות וסירי מאכל, ומכיוון שאצלנו בגן-הירק גידלו תפוחי-אדמה, בא והצטרף לצוות ולקיבוץ.

 

הוא היה שקדן וחרוץ, מדי בוקר היה משכים, עובר דרך המטבח לוקח עגבנייה, מלפפון, פלפל ותפוז, מניחם בתרמיל הצד שלו ויוצא לשדה. בצהרים היה מגיע לחדר האוכל, כאן היה יושב במקומו הקבוע. מעיין בחליפות מכתבים שניהל עם מומחים מכל העולם, אינו שם את ליבו למנה זאת או אחרת, מקושש תוספת כל שהיא, אוטם אוזניו מלטאות-הרכילות שזחלו על פני השולחנות וממהר לשוב לשדה.

 

בגמר יום העבודה ארז בתרמילו מספר תפוחי-אדמה ובערב, בחדרו הדל היה מנסה שיטות חיתוך שונות ומשונות שיצמיחו לו את החזון שהסעיר את מוחו, לבסוף היה נרדם עם בגדי העבודה, כשחיתוכי התפוחים גודשים את מיטתו ואת תחתיה.

 

כך יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע וחודש אחרי חודש, מעולם לא נרשם, כמו שאר החברים, לנסוע להצגה או סרט, מעולם לא דאג לקחת שי לחג או ליום-טוב ומעולם לא פקד את הקופה הקטנה ליטול את מעט המעות שנצברו לזכותו.

 

שבת אחת קם בבוקר והחליט ללכת לרחוץ בים, בתרמילו ארז עגבנייה, מלפפון, פלפל, תפוז ולא שכח גם את פנקסו ופיסת העיפרון וצעד בניחותא אל החוף.

 

בהגיעו מצא לעצמו מקום שומם, פשט את בגדיו, הניח עליהם את תרמילו וצלל במלוחים הקרירים, הוא הרחיק לשחות ולפתע ראה לידו סירה ועליה מספר בחורים וביניהם חבר טוב מהקרבות לשחרור ירושלים, זה מיהר לקראתו, הרימו אל הסירה והציע לו להצטרף למשט קצר שערכו אל אנייתם שעגנה בסמוך.

 

מכאן התרחשו הדברים כפי שכל הדברים מתרחשים: הלבישו עליו בגד או שניים, הזמינו אותו לצהריים על שולחנם, ולכוסית קטנה של משקה אליה התווספו עוד כמה כוסיות וכשרצה לרדת התברר שהאנייה מטלטלת כבר הרימה עוגן בדרכה לנאפולי שבאיטליה.

 

"אין דבר" ניחמו חברו, "כמה ימי הפלגה לא הזיקו לאיש וגם תפוחי האדמה שתחת מיטתך לא יינזקו". מנאפולי נדרשו להמשיך אל האוקיינוסים הגדולים של אמריקה, אוסטרליה וסינגפור, הוא למד מה היא ספנות, למד מהו ארנק ובנמל אחד גם למד מהי דרך גבר בעלמה.

 

בינתיים בביתנו הקיבוצי השגיח מישהו ששבתאי נעלם, גם על חוף הים נמצא צרור בגדי-עבודה ובראשם תרמיל צד ובתוכו עגבנייה, מלפפון, פלפל, תפוז, פנקס וזנב עפרון, היה מי שידע לזהות, היה מי שידע לחבר והיה מי שידע לקבוע את שקיעתו במצולות ועצב גדול ירד על הקיבוץ.

 
עבר חודש, עברו חודשיים ושלושה ובקיבוצנו הוחלט להנציח את שמו של שבתאי ולהוציא חוברת לזכרו. רבים הזדעקו לעשות את המצווה וכתבו בנפש חפצה מאד איזה אדם היה - חרוץ וישר, חכם ובעל טביעת-עין, עניו וטוב-לב, שקדן ומסור, אוהב ונאהב.

 

רכזת ועדת תרבות שלנו (שניסתה בפחי-נפש פעם ופעמיים לחזר אחריו) הכינה ערב לזכרו בו ניגנו על צ'לו וחלילית, דקלמו את טבנקין, רחל וחלפי והקריאו מהחוברת המעטירה. כתפאורה שימש תרמיל הצד שלו. בגמר הערב המרשים עבר התרמיל אל חלון תצוגה בחדר הקריאה שלנו ובתוכו הונחה, כמובן, גם חוברת הזיכרון.

 

בינתיים עברה אניית המשאות את מסעה על פני כל האוקיינוסים והגיעה לנמל חיפה. כאן פרקו את סחורתה והחלו להעמיס לנסיעה הבאה. רבים הפצירו בשבתאי להישאר עימם כשאין הם שוכחים לציין לפניו את ארנקו שתפח ואת אותן עלמות שחיכו בנמלים שכוחי שם אבל שבתאי התגעגע אל תפוחיו והוא נפרד מכולם ויצא בדרכו אל קיבוצנו.

 

למותר לציין את ההתרגשות האדירה שאחזה בכולם כשנכנס אל חדר-האוכל באמצע ארוחת הצהרים, כל האוכל וכליו נדחקו לשוליים, עשרות חברים נערמו סביב שולחנו ורבים אחרים רצו ברחבי הקיבוץ להפיץ את הבשורה. רכז הדירות יצא בהול על אופניו למצוא לו חדר עם מיטה ושולחן, מחסנאית הבגדים מיהרה להכין לו חבילת נקיים עם מגבת בראשה ורכזת התרבות מיהרה לזמן חלומות רחוקים שזנחה זה מכבר.

 

שבתאי שלנו לא דחק באיש, והלך להציץ בעיתונים הישנים שבחדר הקריאה ושם מצא את תרמילו האהוב ואת החוברת לזכרו.

 

מאז עברו ימים רבים, הניסוי בתפוחי האדמה לא צלח אבל תחת מיטתו של שבתאי כבר נבטו זנים חדשים של ירקות אחרים.

 

שוב ראינו אותו בוקר-בוקר יוצא עם תרמילו לשדות, שוב הוא לא לקח שום תקציב שהגיע לו, שוב נמנע משי לחג, מנסיעות להצגות או סרטים ומכל מיני מתנות אחרות שמחולקות או לא בקיבוצנו, ואם היה מישהו מנסה להוציא את דיבתו על מדרכות הקיבוץ היה שבתאי מחייך חיוך רחב וטוב לב, ממהר לפתוח את החוברת, שהייתה ספונה תמיד בתרמילו ולצטט מתוכה שורה או שתיים.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: