הגברת רובינא ודוד דורי / עמי בארי


הגברת רובינא ודוד דורי
מאת עמי בארי – עין החורש
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן


איור מאת יעקב גוטרמן

פעם, כשדוד דורי היה רכז תרבות, החליט להביא את הגברת הראשונה של התיאטרון, חנה רובינא,   להופעה בעין החורש.

אחרי השתדלויות רבות נכתבו התנאים.  סוכם שרובינא תבוא ביום חמישי בערב, תערוך חזרה כללית  ותשהה בקיבוץ  עד מוצאי שבת. לצרכיה האישיים פונתה דירת הוותיקים הטובה ביותר, הוכנו פירות ואפילו קומקום-חשמלי הושאל מאי-שם. שתי הרגינות (שדה ובן יעקב) גויסו כמלבישות ועוזרות אישיות. השירותים הציבוריים שעל-יד השיכון  נוקו, ברוב טקס.

כל עובדי הנגרייה גויסו לבניית הבמה והקוליסות.  זלמן,  שהיה מנהל הנגרייה ושחקן בזכות עצמו, קבע את מקום הבמה ליד קיר בריכת השחייה. הוא מדד שיפועים, חישב גבהים ואלכסונים, הקציע ושייף כדי לא לפגוע, חס וחלילה, בבהונות הגברת.  וכל דרישה שהועלתה על-ידי דוד נענתה ב"זיכער, זיכער"  (וודאי, באידיש).

מבעוד מועד הוזמנו כל החברים מיישובי הסביבה ודוד שקד ושינן את דברי ברכתו לסיום האירוע.

הגיע יום חמישי הגדול. המונית עם רובינא הגיעה מ"הבימה".  שתי הרגינות נכנסו לפעולה, החשמלאי כיוון זרקורים, דוד התרוצץ ווידא שהכל דופק כהלכה. בערב , כשרוב חברי הקיבוץ התגנבו לדשא שליד הבריכה החלה החזרה הכללית.

רובינא עלתה לבמה,  האורות הודלקו והיא פסעה באופן דרמטי למרכז הבמה.  אלא שבאותו רגע ממש החליטה קרפדה אחת, ששחתה בנחת במים החשוכים שבבריכה, שהאור מפריע לאימוניה.  היא התחילה לקרקר את טענותיה ותוך רגע נמלא האוויר קרקור של אלפי קרפדות.

 

מה עושים?  מיקרופונים עוד לא היו וקולה של רובינא לא נשמע. היא דרשה לסלק את המטרד, אחרת  לא תופיע.  דוד גייס כמה צעירים שינסו לתפוס את המכה השנייה, אבל הרעש הגדיל עוד יותר את המהומה.

רובינא הייתה על סף דמעות. שתי הרגינות מיהרו לקחתה לחדרה ולשפות לה קומקום רותחין.

ודוד? הוא קרא לזלמן והם קראו לכמה נגרים וכל הלילה עבדו על הקמת במה חדשה בחדר האוכל.

בערב המחרת התאספו רבים, רבים.  רובינא הפליאה לשחק וריגשה את כולם. ואז עלה דוד להודות לה אבל גם הוא התרגש ולא מצא את המילים עליהן התאמן ימים רבים כל-כך. רגע ארוך עמד ולבסוף התחיל:

"ברוך… ברוך…  ברוך-שפטרנו!" פלט מבלי שהתכוון ומחיאות הכפיים להן זכה היו אפילו גדולות יותר מאלה שזכתה להן רובינא.


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: