נוער ערבי חלוצי


נוער ערבי חלוצי
מאת עמי בארי,   עין החורש
איור מאת יעקב גוטרמן

סוף שנות החמישים. בארץ חשים שתור המלחמות באזור הולך ונגמר ואפשר סוף-כל-סוף להגיע לשלום המיוחל עם שכנינו.

נערים ערביים מכפרי ואדי-ערה והסביבה הרחוקה מתוודעים אל המפלגה והקיבוץ. הם מקימים תנועת נוער, אחות לתנועת השומר-הצעיר, ומנסים ליישם אידיאולוגיה חדשה. הם שולחים נערים למחנות-עבודה בקיבוצים, לחוות בגופם את הפלא הסוציאליסטי. ביום הם עובדים בענפי המשק ובערבים נפגשים עם יעקב הורביץ  ודב אמיתי שמסבירים להם את האידאולוגיה של מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת). בין הזמנים הם מתנהגים כמו שכל בני גילם מתנהגים, ולא פעם מעוררים את חמתם של בוגרי המוסד ביוזמותיהם ונסיונות החיזור שלהם (אבל זה ראוי אולי לסיפור אחר).

יום אחד בא אחד הנערים אל דב ומגלה לו שהנה נמצאה הנערה הערבייה  הראשונה שרוצה להצטרף לקבוצה  "סוף כל סוף גם אצלנו יש שוויון לנשים," הוא קורץ.

 דב אחוז התרגשות רבה, הוא ממהר לביתו של יעקב ושניהם ממהרים למזכירות, ובשבת בא העניין לשיחה.  השיחה מברכת על קליטת הנערה, ודב עם יעקב דואגים להרים כוסית לקידום מעמד האישה הערבייה ולחיי הנוער הערבי שמקיים הלכה למעשה את שוויון המינים בעין החורש.

אחרי כמה ימים מגיעה הנערה, היא הולכת בגילוי ראש כיאה לסוציאליסטים, מרבה להתלוצץ עם הצעירים ומסודרת לעבוד במכונת הכלים.  רק לפעולות של דב ויעקב אינה מגיעה אבל שאר הנערים מסבירים שהיא עייפה מאוד.

עוברים כמה ימים. משה איטח שעובד בנגרייה כשכיר וגר בגבעת אולגה, רואה יום אחד את הנערה  ליד מכונת הכלים. הוא ממהר אל זלמן, מנהל הנגרייה, ושואל מי זאת.

זלמן גאה לספר על תנועת הנוער הערבית הסוציאליסטית, אבל משה לא מתאפק ובצחוק מגלה לו שהנערה עובדת במקצוע העתיק ביותר על מדרכות גבעת אולגה.

"מאיפה אתה יודע?" כועס זלמן.

 "אל תדאג אני יודע," עונה משה ואפילו מסמיק קלות.

הנערים מכחישים את הסיפור אבל העובדות מוכיחות אחרת.   הנערה נשלחת אל כפרה, והתנועה הסוציאליסטית של בנות הנוער הערבי גוועת ביום אחד.

בערב נפגשים דב ויעקב, שניהם במצב-רוח מדוכדך.  גל הבדיחות שהציף את חדר-האוכל מאיים על כל אמונתם הסוציאליסטית.

שניהם יושבים בדממה על הספסל שליד שיכון הוותיקים. לבסוף לא מתאפק דב ואומר:  "לא פלא שהיא הייתה עיפה" ואינו  יודע אם לבכות או לצחוק.

 

 


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: