קוּצ'יק - או שלושת העליות של אהרון דבירי / עמי בארי

קוּצ'יק - או שלושת העליות של אהרון דבירי

עמי בארי - עין החורש

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מבקר שעובר בין המצבות המלבינות בבית הקברות המקומי שלנו חוזר ורואה איך על כל הקברים של וותיקי הקיבוץ רשומים שלושה תאריכים: יום הלידה, יום הפטירה ויום העלייה ארצה.

איור מאת יעקב גוטרמן

משל ידעו ראשוני הקיבוץ, עוד בטרם הגיעה השואה אל בתי הוריהם, שהתאריך המשמעותי ביותר הוא יום העלייה ארצה, יום הלידה המחודש, בזו בחרו מרצונם בשניים האחרים לא יכלו לבחור. אבל מה יעשה חבר אחד שעלה ארצה שלוש פעמים? איזו עלייה היא החשובה ביניהן? תשובה על כך לא השאיר אהרון דבירי (לשעבר סוטין) בחייו. מותו ודאי וודאי שלא שינה עובדה זאת. אמנם על מצבתו כתוב: "עלה ארצה בשנת – 1926" אבל אנו יודעים שהייתה זו רק אחת משלוש עליות, מה היה על השתיים הנוספות? ולמה אין הן כתובות היכן שצריך? האם זה בגלל ה"דיסקרטיות" הוורשאית האופיינית? איני יודע. אבל אם כה ואם כה אין חולק על כך שראוי לספר על שלושתן:

 

אהרון סוטין נולד בוורשה בשנת 1905 למשפחה עשירה מאד, בעלת בתי-חרושת לעור, עתירת נכסים ומעמד, מקומו בעסקי המשפחה כבר נרקם אבל בהיותו בן 21 החליט למרוד בכל הטוב המזומן לעתידו ולעלות ארצה. השנה היא 1926 הוא מגיע לחיפה, ומנסה להתקבל לעבודה בנמל. מכיוון שהיה קטן קומה ורזה מאד, מסתכלים עליו האחראים על קבוצות הסבלים בזלזול והתנשאות. אבל אהרון, שהיה בעל תושייה שאין שני לו, מבחין בטנדרים ומשאיות המשמשים להובלת הסחורות הנפרקות בנמל ולמרות שמעולם עד כה לא ממש נכנס לקבינה של משאית וודאי שלא נהג אחת כזו הוא מספר שהוא נהג משאית מדופלם. מישהו מראה לו את ההגה, הפדלים וההילוכים. הוא זוכר איך והיכן ללחוץ, איך לסובב את ההגה ורק את סדר ההילוכים לא זכר. בשעה הראשונה להיותו נהג היה יושב בקבינה ליד הרציף, הפועלים מעמיסים סחורה והוא עליז וטוב לב מחכה לתורו להסיע את רכבו העמוס. ואז נעמד מנהל העבודה לפני הרכב ומסמן לאהרון לנסוע אחורנית, אבל הוא הרי לא זוכר את סדר ההילוכים ובמקום להעביר להילוך אחורי משטות בו ידיו והוא מכניס להילוך קדמי. הטנדר מזנק, ידיו של מנהל העבודה, מנסות לבלום את המתרחש אבל המשאית חזקה יותר והיא דורסת אותו למוות. לרגע משתרר שקט גדול ומייד חשים כולם אל הפגוע, רק אהרון מתעשת בשנייה, קופץ מהקבינה, עולה לאוניה הקרובה למשאית, מסתתר בבטנה וכך אין הוא מוסגר לידי המשטרה הבריטית המחפשת את הנהג הדורס וחוזר לוורשה עירו. וכך תמה עלייתו הראשונה ארצה.

 

אחרי כמה ימים הוא יוצא מביתו בדרכו אל אהובת ליבו שחיכתה לו כל הזמן ובדרך הוא נתפס על-ידי המשטרה הפולנית, אין לו ניירות כי אותם השאיר בארץ והוא לא אומר מיהו מחשש שיוסגר למשטרה הבריטית, הוא נלקח אחר כבוד ומגויס לצבא הפולני. התושייה עוזרת לו בכל אשר ילך, אמנם חברתו נשארת בוורשה אבל הוא חייל מצטיין ומהר מאד הופך לקצין, "הקצין היהודי היחידי בצבא" כדבריו הגאים. בצבא קוראים לו "קוּצ'יק" – סייח בפולנית וזאת על שום קומתו הנמוכה, זריזותו, שובבותו ופזילתו האין-סופית אחרי כל בנות המין ההוא שלקראתן הוא צוהל תמיד בחדווה. אחרי שנתיים, בשנת 1932, הוא משתחרר מהצבא הפולני, חוזר לוורשה ומגלה שאהובתו הנאמנה יוצאת כעת עם חברו הלא כל-כך. הם נפגשים שלושתם והאהובה אומרת להם: "אגיד לכם את כל האמת, אני אוהבת את שניכם ואיני יודעת להחליט במי ארצה יותר, אז תחליטו אתם!!!" ואהרון מחליט ראשון, עוזב את שניהם ומתארגן לעלייה ארצה.

 

בשנת - 1933 הוא עולה פעם שנייה. הוא מיועד לעבוד במשמר-העמק אבל במקום זה הוא מגיע אחרי זמן מה לקיבוצנו - עין-החורש, כל רכושו הם זוג מכנסי רכיבה העשויים בקפידה, רחבים מלמעלה וצרים מלמטה, בעלי שרוכים קשורים עד דק על רגליו הצנומות, אבל עיניו , האומרות שמחה תמיד, תרות כבר לארכה ולרוחבה של החצר. הקוּצ'יק מחפש אבוס חדש להטביע בו את זרבוביתו. הוא נקלט בעבודה, אוהב מאד לשמוח ולהצחיק, חובב ריקודים מושבע ובמיוחד את אלו ה"בורגנים" הסלוניים. עוברים ימים וחלוצה אחרת, ורד, אף היא רזה וצנומה אבל גבוהה ממנו בשני ראשים לפחות, מגלה עניין בנוכחותו, מכיוון שלמרות גובהה נטועות רגליה היטב בקרקע היא משכילה להבין שראשית צריך לשים רסן על ראש הקוּצ'יק ולאט לאט לבייתו ולהכניסו לאוהל משפחה פרטי. הימים עוברים בנעימים ולאחר כמה שנים נולד להם בן, דוד, והם מחליטים לנסוע לפולין ולהציג את היורש החדש לבית משפחותיהם שבוורשה. השנה היא 1938 בכדי לנסוע לפולין הם צריכים להוציא דרכון, הקיבוץ מאשר רק דרכון משותף ולכן הם צריכים להתחתן ולאמץ את בנם מה שמחייב את הקוּצ'יק לנטוש את מכנסי הרכיבה ההם ולחזור להיות אהרון סוטין. התהליך לוקח כמעט שנה ובאוגוסט 1939 הם מגיעים לוורשה, חודש הם מבלים עם משפחת סוטין ומשם נוסעים לפיוטרקוב. הם מגיעים למשפחת קונסטנטינובסקי ואחרי שלושה ימים, בראשון לספטמבר, פורצת מלחמת העולם השנייה. אימא של וורד באה אליהם בבוקר ומספרת על המלחמה.

 

אהרון רוצה לחזור לוורשה ולהמתין "עד יעבור זעם", אבל האם מתעקשת ודורשת שיצאו מייד חזרה לפלשתינה. הם ממהרים לתחנת הרכבת המלאה באלפי פליטים הנוהרים לצאת מפולין. אין להם סיכוי להגיע לרכבת אבל שוב מתגלה תושייתו של אהרון הוא ממהר לראש התור שולף את דרכונם המשותף ואומר לקצין שהוא ומשפחתו הם בעלי אזרחות בריטית, בבוהן ידו הוא מסתיר את החלק הלא רצוי שעליו כתוב "פלשתינה" הקצין מעביר את שלושתם אל הרכבת והם נחלצים מהתופת ומצליחים לצאת מפולין כשפניהם לרומניה. הם מגיעים לנמל, יש אונייה שפעמיה ארצה אבל אין להם דיי כסף, חסרות להם שתי לירות ארצישראליות, אישה אחת מוכנה להלוות להם את הכסף ואהרון מבטיח שבארץ הוא יחזיר לה את הכסף וכך בספטמבר 1939 הוא עולה ארצה פעם שלישית. ומה עם שתי הלירות הארצישראליות? כשאהרון מגיע ארצה הוא ניגש אל גרשון, הגזבר המיתולוגי שלנו, ומסביר את חובתו להחזיר את שתי הלירות שהצילו את חייו וחיי משפחתו. כמו כל גזבר דוחה אותו גרשון בלך ושוב ולבסוף מסביר לו שבתקציבי עין-החורש אין סעיף "הצלת-חיים" ולכן אין הוא יודע היכן ירשום את ההוצאה ומכיוון שכך הוא לא יכול לתת לאהרון את שתי הלירות.

 

אהרון נפטר לפני 40 שנה בקירוב, הוא השאיר בנים, נכדים ונינים. הוא עצמו ציווה את גופו למדע, ובכך החזיר וודאי את כל חובו למי שראה את עצמו בעל-חוב כזה.

 

בית הקברות שלנו מלא בקברים שעליהם כתובים שלושה תאריכים: נולד, עלה, נפטר. ורק על מצבה אחת היה צריך לכתוב "עלה שלוש פעמים ארצה" אלא שאין כאן חזון ציוני ראוי יותר מאחרים ואין כאן עקרונות נשגבים יותר מעקרונות רוב השוכבים לצידו. יש כאן סיפור נשכח וזה הכול .

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: