השיטפון ההוא / עמי בארי

 

השיטפון ההוא

עמי בארי - עין החורש

איור מאת יעקב גוטרמן

 

למען האמת אני חייב לציין שאיני זוכר בדיוק באיזו שנה מדובר,

איור מאת יעקב גוטרמן

לפי ניסיונות השחזור שלי, התמונות הישנות, מגפי הגומי של אז, המעילים מעודפי הצבא הבריטי, גגות הפח שהיכו בכל עוזם והמולתם מול הרעמים הרודפים אחרי ברקים מפחידים בלילות הסופה, אני מעריך שזה היה בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת.

 

כשהגיעו מי השיטפון השוצף מהרי שכם היו נחל המובללה וואדי אלכסנדר סבוכים בשיחי הקיץ, נפלי ענפים, פיתולים מיותרים ועוד כל מיני רעות-חולות שיצרו "פקקים" לאורכם. יצוין שאז עוד טרם זכו למגע שופלים שמיישרים גבנונים ומסלקים מפגעים לא רצויים, כך שהמים יוכלו לזרום, באין מפריע, לכיוונם הרגיל. אי לכך הפעם הם שטפו ועלו תוך שהם מכסים את השדות ויוצרים אגם חום ענקי שהשתרע למלוא כל העין, מדרום לקיבוץ.

 

השדות שמדרום היו מוצפים כולם, המים הגיעו עד הרפתות והפרות שקעו במים כמעט עד בטנן, היציאה לשדות הייתה מסוכנת מאד בעיקר משום שתוואי הדרך והתעלות שמשני צדדיו היו מוצפים וכל מעידה קטנה הייתה גורמת לשקיעה מידית, לאיבוד המגפיים ולהרטבות עד לשד העצמות במי הסחף.

 

הטרנספורמטור הראשי שלנו היה על עמוד חשמל בשדה מדרום בקו ישר של כ-100 מטר מגבול בית הקברות. בימים רגילים היו החשמלאים יכולים להגיע אליו בתוך כמה דקות אבל באותה שנה: וכמו שתמיד קורה במצב כזה, ברק כלשהו חמד לו לצון ונכנס "לבקר" את הטרנספורמטור וכעת גם לא היה חשמל בקיבוץ. מה עושים? איך מגיעים לאותו אחד קרוב ורחוק בו זמנית?

 

החשמלאים של אז היו אברהם, צבי ועוד חניך מחברת הנוער שאותו לא הכרתי, שלושתם היו אולי שחיינים מצטיינים אבל לתקן תקלה כזאת צריך משטח עבודה אחר לגמרי. מישהו הציע שיבנו להם דוברה מכמה חביות ריקות ועליהם מחוברים בחוטי-ברזל קרשים חזקים ואכן עד מהרה גויסו האביזרים, הועמס סולם, ארגזי כלים, משוט ארוך ולבסוף גם שלושת גיבורינו.

 

אברהם אחז במשוט, צבי כיוון מלפנים והנער שמר על ארגזי הכלים שלא יחליקו אל החום-החום שזרם מתחת. הם ניסו להפליג לכיוון העמוד הסרבן, אברהם דחף מאחור, צבי חילק הוראות מלפנים והנער רעד, כנראה שלא דווקא מקור. למותר לציין שכל ילדי הקיבוץ וגם רוב חבריו באו לחזות בשייטים ובפעלוליהם. לשמחתנו נמשכה הדרך לשם לפי התוכנית, ואחרי זמן קצר הגיעו אל העמוד, קשרו את הדוברה בחבל והחלו בתיקון. אברהם וצבי טיפסו על העמוד, אל מקור התקלה והנער אחז במשוט שומר על הרכוש היקר ביותר - הרפסודה והמשוט.

 

אחרי שתיקנו מה שתיקנו ירדו שני גיבורינו חזרה אל הדוברה, התירו את החבל המחבר אותה ואז, כשרצו לצאת בדרך חזרה, נתפס המשוט בעמוד והסירה ניתקה משניהם.

 

השעה הייתה שעת צהריים, הרוח וזרימת המים "הרגישו" מיד שיש שם מישהו שאיבד שליטה על כלי השיט שלו והתחילו להובילם לשדות, לכיוון ההפוך מזה שבו עמדנו כולנו.

 

כך רפסודה ועליה אברהם, צבי, הנער, סולם עץ וארגזי הכלים החלה נעה מערבה ודרומה כשהיא הולכת ומתרחקת וספנינו חסרי כל יכולת לעצור את שיוטם.

 

לימים סיפר צבי על רגעי הפחד ההם כשהבין שהדוברה מתרחקת ושהם בעיצומו של מצב בלתי מוכר ומנוכר. אברהם דווקא חשב אחרת ואם כי בתחילה הכחיש את כל הסיפור, לימים, ידע לספר שמיד הבין שהדוברה משייטת לכיוון קיבוץ מעברות ושהגשר שבו הם אמורים לעבור יעצור כנראה את המשך שיוטם.

 

מה שלא יהיה נהג המשאית של הקיבוץ התמלא בתושייה וניחש לאיזה כיוון הדוברה משייטת. הוא מיהר להעמיס על גב המשאית כמה חבר'ה צעירים, הצטייד בחבלים, בכמה שמיכות יבשות ומיהר אל גשר מעברות בכביש הראשי.

 

אחרי שעה ארוכה נראתה הדוברה במרחק, חלק מהאנשים מיהרו לכיוון מעלה הוואדי השוצף, הם השליכו שוב ושוב חבלים לעבר הדוברה המקרטעת ולבסוף, אחרי מאמצים גדולים, הצליחו להתחבר אליה, כעת כשזו התקרבה לגשר הם משכו אותה אל גדת הנחל עד שהיא נתקעה בבוץ של הגדה.

 

הציוד הועבר אל חוף מבטחים ולאחריו ירדו גם שלושת ספנינו. כולם מיהרו לעלות אל הכביש, אל ארגז המשאית ואל השמיכות המחממות.

 

כשהסתובבה המשאית לכיוון הבית ראו נוסעיה שהדוברה שנשכחה על גדת הנחל, ניתקה מחבליה ומהגדה, ועתה היא משייטת מערבה, חוצה את הגשר וממשיכה לעבר הים הסוער.

 

חשמלאינו האמיצים חזרו בשלום לביתם וכבר למחרת מיהרו לתקן תיקונים נוספים שגרמה הסופה אבל נדמה לי שאל עמוד הטרנספורמטור, שבשדה הדרומי, השתדלו מאד שלא להתקרב, ומוטב כך.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: