המונולוג ההוא - (לזכרה של אורנה פורת) / עמי בארי

המונולוג ההוא - (לזכרה של אורנה פורת)

עמי בארי - עין החורש

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אותו ערב היה צריף חדר-האוכל מלא מפה לפה. השמועה שהשחקנית אורנה פורת תופיע אצלנו בקיבוץ, בערב מונולוגים ומערכונים, עוררה פרץ צִפִּייה ורגשות שהיו שמורים אצלנו לכבודם של מעטים בלבד.

איור מאת יעקב גוטרמן

כזאת הייתה השחקנית אורנה פורת, שבחרה לברוח בסיומה של מלחמת העולם השנייה ממולדתה גרמניה (בשנת 1945) . כשהתחילו להתברר הזוועות שביצעו בני-עמה בנכים, באלה שחשבו אחרת ובעיקר ביהודי אירופה כולה, אז ניסתה להימלט לרוסיה בעזרת לוחם בריגדה יהודי ומשם הגיעה אתו ארצה כאשתו. תוך זמן קצר הצליחה להשתלט על השפה העברית והתקבלה לתיאטרון הקאמרי ובו הפכה לפרימה-בלרינה, השחקנית הראשית, כשהיא מגלמת תפקידים רבים גולת הכותרת היה תפקידה כיוהנה הקדושה במחזה "ז'אן-דארק" שכתב ברנרד שאו. המחזה מספר על נערה נוצרייה שכפרה בדרך הכנסייה והועלתה על המוקד בידי האינקוויזיציה בשל כפירתה. למרות שהסיפור התרחש שנים רבות לפני כן (בשנת 1429) הייתה במחזה הזה התרסה ברורה כנגד שלטון דיכוי עריץ שחומס את מי שמתנגד לו, רמז למה שעברו יהודי אירופה ומתנגדי הנאציזם ולהיט ענק באותן שנים ראשונות במדינה הצעירה שרק קמה.

 

מהצד השני של האולם היה הקהל שלנו - אנשי קיבוץ עניים בנכסים אבל עשירים מאד ברוחם, קהל צמא-תרבות שלא יכול היה להגיע לאירועי התרבות האריסטוקרטים נוצצים בעיר הגדולה אבל מחויבותו לערכי התרבות הייתה גבוה פי כמה מכל קהל אחר בארץ, ולכן שאף בכל ליבו להביא מעט מהם אל צריפו הקיבוצי. כך המפגש הזה של הטובה שבשחקניות עם הקהל צמא-התרבות שלנו יצר רגעים מחשמלים ומרתקים שהיו חשובים לשחקנית ולקהל היושב מולה.

 

אנו היינו נערים צעירים שלרוב טרם ניתנה לנו הזכות להיות שותפים באירועי התרבות המקומיים. שפת המונולוגים הייתה רחוקה מהבנתנו אבל גם מהמרחק הזה השכילו מחנכינו להבין את החשיבות החינוכית, בלי מירכאות בכלל, שבמפגש הזה והסכימו לנו להיות נוכחים באותו ערב בחדר האוכל.
השולחנות הוזזו אל שולי מעגל הספסלים והכיסאות, ואנו נצטווינו לשבת עליהם, רחוקים יותר אך עם זווית צפייה מעולה שבמעולות. סיפרו לנו שאורנה פורת מזדהה כל-כך עם דמותה של יוהנה עד כי כשהיא מגיעה למונולוג האחרון, בו היא עומדת מול שופטיה, אין היא יכולה לעצור את דמעותיה וההזדהות המוחלטת שלה מביאה את כל הקהל להזדהות מוחלטת עוד יותר איתה ועם המחזה, ואנו ציפינו בחרדת-קודש ממש לערב הזה ובמיוחד לאותו מונולוג.

 

קהל עצום ורב מילא את צריפנו ואווירה מחשמלת שררה בו עוד לפני שעלתה אורנה פורת על הבמה. אז עומעמו האורות, שקט גדול עטף סביב - שחקנית מול קהל, במה מול צריף - שניהם חוברים ליחד דרוך.

 

בתחילה הקריאה השחקנית כמה שירים של אלתרמן, גולדברג ואחרים, מונולוג או שניים של צ'כוב ואיבסן. למרות שאז עוד טרם נקשרה בכל שורשיה לתרבות העברית, הייתה קריאתה מדויקת מאד, מבדילה בין דיבור לשתיקה, בין הרמת קול להנמכתו, יוצרת מתח ומביאה את הקהל, שהכיר את רוב הקטעים עוד קודם, להבנה חדשה ומרתקת. אבל הקהל כולו חיכה לקטע האחרון, למונולוג שלפני ההוצאה להורג.

 

 אורנה פורת ידעה למה הקהל מחכה ואולי חיכתה לו גם היא עצמה, היא הרגישה שכאן היא מגיעה לשיאה וכאן נוגעת בלבבות של כולנו ואז נעמדה כשהיא פונה בחצי זווית ("היא מסתכלת עלינו" לחשה בת אחת והוסתה מיד) וכשהדממה עטפה את הצריף כולו פתחה במונולוג ההוא מתוך ז'אן-דארק:

 

"הבטחתם לי חיים, אבל שקר שיקרתם לי! סבורים אתם שהחיים חיים הם אם רק אינך דומם כאבן... לכלוא אותי מפני זוהר השמים ולגזול ממני פרח ושדה ; לכבול רגלי בשלשלאות, כדי שלא ארכב שנית עם אנשי-החיל ולא אוכל להעפיל על ההרים ; לאלץ אותי לנשום אוויר של טחב ומחשכים ולמנוע ממני כל דבר שיש בו משום אהבת אלוהים... אחת היא לי אם רק אוסיף ואשמע את קול הרוח בעצים, את ציוץ העפרוני בשמש, את געיית הכבשים בבוקר צונן, ואת דינדונם הברוך ומבורך של פעמוני הכנסייה..."

 

המונולוג הלך והתמשך, מי שלא היה מרותק לבמה ראה עיניים דומעות אצל רוב היושבים בקהל ומי שהסתכל על הבמה ראה דמעות הזדהות בפניה של אורנה, היא יוהנה, ויחד עם אותן דמעות גם עמידה זקופה וגאה אל מול שופטיה הבלתי נראים ואל מול הקהל השבוי בקסמה.

 

למחרת חזר חדר האוכל שלנו להיות אותו צריף עץ צפוף-ספסלים ושולחנות אבל נדמה שהמולת היום-יום הייתה שונה משהו מימי השגרה הרגילים - מין המולה אחרת, רכה, מאופקת ורווית שלווה. האם היו אלו דמעותיה של אורנה פורת וקהלה השבוי או שמשהו אחר הציף את סדר היום הקיבוצי שלנו? אנו בנעורינו, מיציע השולחנות שלנו, השקפנו סביב, סביב מגלים שברכות הזאת יש מין עוצמה שאז עוד לא הכרנו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: