חיים נחמן וחיים בארי / עמי בארי

חיים נחמן וחיים בארי
עמי בארי, עין החורש
איור מאת יעקב גוטרמן
איור מאת יעקב גוטרמן

בחברת הילדים למדו בשיטת הנושאים.  כשהיה נלמד נושא מסוים היו כל השיעורים האחרים מתכוונים אל הנושא המרכזי,  כך בנושא "הפרדס" היו פעולות החשבון מחושבות לפי אשכוליות ותפוזים.

"לעירית היו שישה תפוזים היא חילקה אותם לגלעד ולעדה כמה תפוזים נשארו לה?"

"שישה!" – היה צועק אהוד, "עירית לא חילקה אף פעם כלום לאף אחד"!.

כך גם בנושא "קיבוצנו" שבו החליף השיתוף את התפוזים והשוויון את האשכוליות וכך בנושאים אחרים.

כשהגיע נושא "חיים נחמן ביאליק – המשורר הלאומי" שררה בכיתה דאגת-מה, האם גיטה תיתן שעורי בית לכתוב שירים? או אולי ללמוד על-פה את "המתמיד"?

אבל הדאגה היתה מיותרת. גיטה, המורה המחנכת, שהגיעה רק לפני כמה שנים מקיבוץ שמיר, אהבה יותר לצאת ולראות את המקומות האמיתיים. ומכיוון שאהרון בעלה (אז אמרו – "חברה") היה נהג משאית, מה טבעי יותר מאשר לנסוע איתו ועם המשאית לתל אביב, לבית ביאליק.

וכך בוקר אחד לבשו כל ילדי "איילה" חולצות לבנות, מכנסי חאקי קצרים ,כובעים, ונסעו לבית ביאליק.

 

הם ירדו כמה בתים מבית ביאליק.  גיטה ספרה אותם, אמרה ללכת אחריה, וכולם צעדו קוממיות אל בית המשורר הלאומי. חיים הלך אחרון. כשהיה נוסע עם אביו לדודה בעיר הגדולה, היו אוהבים שניהם לטייל ברחוב, לעצור ליד כל חלון-ראווה  ולספר זה לזה מה היו רוצים לקנות לעצמם מהחנות.

וכך היה גם הפעם, חלון-ראווה אחד ועוד אחד, והנה עוד אחד. וכשהפנה חיים את מבטו לאחור היה לבדו ברחוב. לא גיטה, לא המשאית עם אהרון  ולא הקבוצה. רק הוא והרחוב.

אבל חיים לא נבהל "אם הם הלכו מכאן הם גם יחזרו מכאן,"  חשב,  עמד וחיכה.

עברו כמה שעות ואז ראה את הילדים חוזרים. הוא הצטרף לחבורה ו"איש לא ראה בצאתו ובבואו". כשהגיעו למשאית ספרה שנית גיטה את כולם ובסיפוק נסעו הביתה.

 

למחרת הודיעה גיטה שבערב יהיה סיום-נושא עם ההורים וכל ילד צריך לכתוב חיבור על הביקור.  חיים לא התבלבל - מאחרים שמע מה ששמע ומכיוון שלא היה במקום, השתדל עוד יותר לתאר היטב את הדברים שלא ראה.

בערב, עם כל ההורים, אחרי ששרו את "קן-לציפור", "יש לי גן" ו"לעבודה  ולמלאכה", סיפרה גיטה על הנסיעה, ולבסוף ציינה שהילדים הפליאו לכתוב חיבורים על הביקור. במיוחד ציינה את החיבור של חיים ואף קראה קטעים נבחרים ממנו.

 

עבר יום. בחדרם שיבחו הוריו של חיים את חיבורו, ואז סיפר להם שבכלל לא היה שם.

אימו רצתה בירור, הסקנדל איים לפוצץ את אושיות החינוך בקיבוץ, אבל אביו הרגיע את כולם ואמר: "מילא שיהיה - איך כתוב בכתובים? מחיים עד חיים לא קם כמו חיים".

ובקבוצת "איילה" התחילו ללמוד נושא חדש.

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: