פנינה וקרולינה / עמי בארי

פנינה וקרולינה
מאת, עמי בארי, עין החורש
איור מאת יעקב גוטרמן  

קרולינה הגיעה לקיבוץ מבולגריה. היא באה מבית עני מאוד.  לאביה היו סוס ועגלה והוא היה נוסע בין הכפריים, קונה פרי ומוכר בעיר. לעיתים מכרו לו את הפרי על העץ, ואז היה לוקח את בניו ובנותיו וכולם היו יוצאים יחד לקטיף. אלה היו הימים המאושרים ביותר. מי שהיטיבה לטפס ולקטוף מכל אחיה היתה קרולינה. ומה שאהבה ביותר, היה לעמוד שם למעלה ולשיר שירים בולגריים כשכל אחיה מצטרפים.  אביה היה מחייך בינו לבין עצמו ואומר "כפרייה שלי" ובקולו גאווה גדולה.


איור מאת יעקב גוטרמן

כשהגיעה לקיבוץ סיפרה  שהיתה חקלאית ומייד סודרה לעבוד ברפת.  שמולקה, מרכז הרפת הראה לה איך חולבים, וראה מייד שהיא חולבת כמו ותיקה ומנוסה. הוא הראה לה בקצה הרפת פרה אדומה שאכלה חציר בנחת.  "זאת היא פנינה, היא הפרה הטובה ביותר שלנו, מהיום את אחראית עליה". קרולינה שמחה מאד, לקחה את שרפרף העץ הקטן ואת הדלי, והתיישבה ליד פנינה.  פנינה, לא בעטה בדלי, כמו שקורה אצל חולבות חדשות, רגע הסתכלה והמשיכה ללעוס בנחת.  ואז נזכרה קרולינה בקטיף בבולגריה והתחילה לשיר לפנינה את אותם השירים ששרה שם עם משפחתה. ופנינה הסתכלה עליה שמחה ושקטה, וגעתה בנחת כאילו אומרת אני אוהבת את השירים שלך ושמחה להיות יחד איתך.

 

מאז חלפו חודשים. פנינה היתה הפרה האחרונה שקרולינה חלבה בכל יום, וכל הרפתנים היו מביטים בזוג ואפילו מנסים לזמזם את המנגינות שהביאה איתה קרולינה מבולגריה.

יום אחד חלתה פנינה והפסיקה לתת חלב. כל הנסיונות להבריאה עלו בתוהו. קרולינה ניסתה לדבר אל ליבה, להביא לה גזר חי מגן הירק, לשיר לה, אבל כלום לא עזר.

בערב, אחרי החליבה, בא שמולקה ואמר שלמחרת בבוקר יבוא סוחר הבקר מפרדס-חנה ויקח את פנינה. ואכן בבוקר העמיסו הרפתנים את פנינה על המשאית. פנינה ניסתה להתנגד אבל כוחה לא עמד לה. וכשהמשאית יצאה לדרכה נשמעה געייה ארוכה ועצובה, ודמעות גדולות ירדו על לחייה של קרולינה.

למחרת בבוקר כשבאה קרולינה לחליבה,  נדמה היה לה שכל הרפתנים וכל הפרות עצובים גם הם. שום שיר לא נשמע והחליבה התנהלה בשקט גמור.

לפתע נשמעה געייה מחוץ לרפת ואחרי רגע געייה נוספת. הרפתנים פרצו בריצה החוצה, קרולינה היתה הראשונה, ואז ראו על הדרך הפונה צפונה לפרדס-חנה את פנינה פוסעת בנחת. היא ניתקה את החבל שקשר אותה וברחה דרך השדות הביתה.

 

כל הקיבוץ בא לראות את הפלא.  מישהו אפילו כתב על לוח המודעות שבחדר האוכל "ושבו בנות לגבולן". אבל קרולינה לא ראתה את המודעה. היא נשארה כל אותו יום עם פנינה. ניקתה אותה, האכילה בגזר חי  מגן הירק, ושרה לה שירים בולגריים.


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: