ביבי ובת הרב / עמי בארי

ביבי ובת הרב

עמי בארי - עין החורש

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

ביבי הגיע אלינו לביקור משפחתי באמצע שנות החמישים. הוא הגיע כשוער נבחרת הכדוריד עם המשלחת הבלגית לתחרויות המכבייה.

איור מאת יעקב גוטרמן

עצם הופעתו של שוער מפורסם כל-כך גרמה לנו להתרגשות עצומה וכשהוא הופיע לראשונה עם מדי הנבחרת ועם כדור עור קטנטן וביקש שננסה להבקיע את שערו המאולתר הפך להיות למושא הערצה מרכזי בחברת בני גילינו.

 

בסיוריו בקיבוץ, בשעות שבין המשחקים, שמח לגלות את דוברי הצרפתית והפלמית שעלו כמוהו מבלגיה והפך לחביבם. במיוחד אהב ללכת לדיר בקצה הקיבוץ בו גידלנו, בסודי סודות, עדר חזירים מפואר ומשובח.

 

הוא היה מתיישב בחברתו של דב שהיה ה"רועה" הראשי של העדר, מקשקש איתו בשפות אימם ולעיתים כטוב לב שניהם היו דואגים להכניס חזירון קטן למתקן העישון הבנוי משתי חביות מרותכות זו לזו ובמרכזן דלתית מתכת. כשהריח היה עולה הייתה נפתחת הדלת ואיתה בקבוק אחד או שניים ושמחת הכרס התערבבה עם שמחת הרעות ושתיהן נלעסו ברוב עסק על שולחן-נגרות כבד יומין ששימש לכל צרכי החזירייה ועובדיה (ונמנע כאן מפרוטים מיותרים) בצל עצי האיקליפטוס שעטפו לקיבוץ סביב-סביב.

 

כשחזרה הנבחרת הבלגית לגלותה נשאר ביבי בארץ. לימים סופר שהיה שובב לא קטן בבריסל עיר נעוריו. שהוריו קיוו שמשפחתו בארץ תמצא לו כאן כלה - יהודייה כשרה. שימי שובבותו יהפכו לימי בגרות מחושבים והוא יהיה אדם מהישוב, בעל בעמיו, משכיל ומכובד.

 

בימים היה ביבי מתרוצץ היכן שמתרוצץ ובערבים חבר אלינו, מעריציו, למשחקי כדור וסיפורי הרפתקאות על דשאי משחקינו. מה עלה בגורל ניסיונות השידוך לא ידענו ולא שאלנו. אהבנו את משובותיו ובכך - דיינו.

 

כך עברו ימי כולנו בטוב - ביבי למד מעט את שפת הארץ, דב המשיך לרעות את חזיריו ולמלא מדי פעם את תאוותינו לבשר מעושן, הקיבוץ ראה מעט ברכה בשפע הבשר שנשחט ושווק, אנו לא הפכנו לקבוצת כדוריד והעולם המשיך לנהוג כמנהגו - ראשון-ראשון ואחרון-אחרון.

 

עד שיום אחד הגיע ביבי לביקור במשק והפעם בשעות הבוקר ואחרי ששאל לשלום דודתו ומשפחתה מיהר אל החזירייה לבקר את דב ידידו. הם הדליקו מה שהדליקו ושפתו מה ששפתו ואז, כשישבו בצל העצים התוודה ביבי וסיפר שיש כנראה מישהי באופק. הוא פגש בחורה ממושב סמוך ונראה לו שאולי תקוות הוריו תעלה ותצלח. דב מיהר להוציא בקבוק אחר ממחבוא אחר, למזוג שתי כוסיות ולאחל מזל טוב גדול.

 

מה שביבי לא טרח לספר הוא שהמושב השכן היה המושב הדתי "כפר-הרואה" והבת לא סתם בת אלא בתו של הרב בכבודו ובעצמו.

 

חילופי אינפורמציה בפלמית בין הבלגים בקבוץ וחילופי דואר מהירים בין בריסל לעין-החורש לא תהו מה טיב המיועדת. עצם החיבור הציוני סוציאליסטי עלה על הפרועים שבדמיונותיהם וכמו דב מיהרו לשמוח והוסיפו איחולי הצלחה לביבי ובת זוגו המיועדת כשכל המשפחה מחזיקה אצבעות להידוק הקשר.

 

הקשר, כמו כל קשר שצד אחד שבו שומר מצוות היה בעיקר טיולים בסביבה הקרובה למקום מגוריה. המיוחלת המיועדת, גם היא שובבה בפני עדתה ועצמה, לא ידעה בדיוק מיהו הבחור אותו פגשה. עצם הזכרת השמות "יהדות", "בלגיה", "מכבייה" ו"יהלומי-בריסל" פעלו את אותה פעולה בדמיונו של הצד השני כך שאיש לא מיהר לפשפש בציציות הכול עקבו מרחוק בהשתאות ותקווה.

 

אחר צהריים אחד יצאו שני בני הזוג לטייל, הרחיקו מעט והגיעו לעין-החורש. הם הלכו לאורך האיקליפטוסים. ואז שאלה אותו בת הרב מה המקום בו הם נמצאים. ביבי מיהר לשבח את הקולקטיב הקיבוצי תוך שיבוץ שמו כאחד מהיותר חשובים במשק ולמשק. היא שאלה מה בדיוק עיסוקו והוא הזמין אותה לראות את ה"שאור-שבעיסה" את הדיר בו עבד לדבריו.

 

הסקנדל שפרץ למחרת איים לנתק את היחסים בין ישובי עמק-חפר. היה צורך לקיים משלחות של רצון טוב משני הצדדים. לפייס, לרכך, להחליק את הדורש ישור וליישב את כל המחלוקות שבין שכנים שתמיד ידעו לכבד זה את גבולו של זה.

 

מה היה על בת הרב איני יודע. מכל מקום במקומותינו היא לא נראתה מאז ולעולם.

 

ביבי המשיך לפקוד את משפחתו וחבריו אבל פגישות אלו הלכו והתרחקו ככל שעבר הזמן.

 

דיר החזירים חוסל במצוות קואליציוניות. דב עבר להיות פועל יצור בבית החרושת שלנו ועצי האיקליפטוס נגדעו למען הגדלת ההכנסה המדולדלת ממילא.

 

ואתם - אם אתם יוצאים באחד הערבים למזרחו של הקיבוץ שוב אינכם מריחים אף לא שמץ ממה שמילא אז את חלל האוויר. קרני השמש מרצדות להנאתן בין עליו של עץ האקליפטוס הבודד שנשאר במקום בו עמד פעם שולחן נגרות ענקי והרוח ממשיכה בעיקשות חיזוריה לוחשת למי שיודע להקשיב מעשיות על ימים רחוקים שעברו.

עדכון אחרון: