מלחמת הכפתורים / אמציה רייז

מלחמת הכפתורים

אמציה רייז  - עין המפרץ

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

צעצועים קנויים היו דבר של מותרות לילדי עשירים מפונקים. אנחנו עשינו לעצמנו את הצעצועים והדמיון עלה על גדותיו.

איור מאת יעקב גוטרמן

בין המשחקים הרבים שבהם בילינו את שעות אחרי הצהריים, שהרי לצריף של ההורים לא היה טעם ללכת - פשוט לא היה בו מקום לכלום, אפשר למנות את הרוגטקות (מקלעת) את מגיני הפח העגולים. (ממכסים של פחי הגריז) ששימשו בעיקר למשחקי הקליעה בפרי העגלגל של האזדרכת ואת הכפתורים. כן כן כדורגל כפתורים היה שיא השיאים של הבילוי ומשאת נפשו של כל ילד שאסף את "הנבחרת" שלו. מה משמע נבחרת?

 

משחקים כדורגל עם אחד-עשר שחקנים (כפתורים) הנשלחים בסנוקרת של האצבעות לתת בעיטה (מכה). בכפתור קטן (בד"כ לבן) ששימש כדור לצורך המשחק. החוקים היו נוקשים (כמו בכדורגל אמיתי). מותר לתת מכה אחת בלבד בתורך. ואח"כ לחכות לתגובת כפתורי היריב והמטרה - להכניס את הכפתור (הכדור) לשער של היריב. אסור כמובן לחסום את השער בשורה של כפתורים מגינים. אבל תרגילי חסימה היו חלק מהתחכום של המשחק ורק אם היה לך כפתור גדול, שמן/עבה וכבד, יכולת לבצע בעזרתו בעיטה שהייתה מעיפה את הכפתור המגן ונכנסת יחד עם הכפתור/כדור לתוך השער - גול!!

 

המשימה הייתה למצוא כפתורים/שחקנים מתאימים למשימה/משחק. היעד - להגיע לכפתורי המעילים הגדולים והחמים "שעלו" עם הורינו דודינו וקרוביהם ארצה, מגליציה הקרה. ואלה, הכפתורים הגדולים היו הסיכוי האולטימטיבי שלך לנצח! לתת בעיטת מחץ חזקה, מדויקת ובלתי ניתנת לעצירה. ההפתעה - להתייצב לתחרות להניח על הרצפה/מגרש המשחקים האולטימטיבי שלנו, את הנבחרת שלך. ואז ברגע האחרון לפני ההתחלה, לשלוף מהכיס של ה"שרוורים" את הרכש החדש. כפתור החיזוק שהצלחת "לפנדם" במסע הרכש שלך. להציב אותו בתפקיד "הבק" (הבלם) כדי שימלא שני תפקידים. גם יחסום מרחב גדול ככל האפשר וגם לכשיגיע תורך תתן בו סנוקרת כזו שתעיף את כל הכפתורים האחרים הצידה. (אסור כמובן לתת מכה ללא הכפתור/כדור, בכפתור/שחקן של יריבך. אחת הבעיות של המשחק הייתה העובדה שלא ניתן להלביש את הכפתורים בבגדים. ולכן צריך לזהות את שחקניך-כפתוריך על-פי הזיכרון. הריב התמידי היה מתפתח על הניסיונות לסדר את יריבך, להשתמש בכפתור/שחקן שלו, כאשר הוא נמצא בעמדת בעיטה טובה מול הכפתור/כדור. כך שתאפשר לך להעיף אותו במכה אחת הישר לשער.

 

לא-אחת היה נגמר הדרבי הפנימי (משחק בין ילדי קבוצת עופר לבין עצמם). בפירוק המשחק איסוף הכפתורים לשקית וויכוח אין סופי סביב הכפתור השנוי במחלוקת שלי או שלך??

 

כל ההקדמה הזו חשובה, כדי שנבין עד כמה חשוב היה להתאמן בסנוקרת טובה ובעין מכוונת במדויק, וביכולת "להתלבש" על כפתורי המתחרה שלך, כדי לנצח במשחקים הבין-קבוצתיים. כאן בספורט הזה אין יתרון לגיל וליכולת פיזית - אתלטית, כאן מנצח הזריז באצבעות וחד-העין!

 

לתחרות הבין קבוצתית היו מתקבצים האוהדים. אלה תפקידם החשוב היה לתת עצות. (להבדיל מכדורגל של ממש). כאן מותר לאוהד לדבר חופשי! להציע לשחקן שלך עם איזה כפתור לתת את הבעיטה! ולהפנט את היריב בשעה שתורו לתת את הסנוקרת.

 

השיא - בכדורגל כפתורים, היה המשחק בין הקבוצות "עופר" ו"תומר". כמה טוב שאפשר לפחות בספורט/משחק כזה, לנצח את הגדולים ממך. אבל... גם "התומרים" ידעו שיתרונם היחסי כגדולים, העומד לזכותם במלחמות האזדרכת, או "בשתי להבות", או בשוטרים וגנבים. בכדורגל כפתורים היתרון נמחק. ולכן לא כדאי להרבות במשחקים בין קבוצתיים.

 

פעם בשבוע זו חובה! מקיימים את הטורניר המשולט תומר-עופר-זית ואז המתיחות בשיאה! פעם אחת הצלחנו להפתיע את כולם. דודה של ע. הגיעה מהעיר והביאה מציאה! שני כפתורי ענק, ממעיל פולני אמיתי.

שמרנו על הכפתורים האלה בסוד כמוס (כאילו היה זה הסוד ה... הגרעיני שלנו). ביום המשחק התייצבנו מחויכים ומאושרים לטורניר.

 

המשחק התחיל ואז... כן, אנחנו מכריזים על חילופי שחקן - שולפים את שני ה"בֶקים" מהמחבוא, ומציבים אותם במקום שני הכפתורים הרגילים, ובטוחים שהפעם הטורניר הוא שלנו.

חשבתם? - טעיתם. ילדי תומר החזירו לנו באותה מטבע. הרי גם להם יש דודה שבאה מפולין. נו, התחרות נעשתה מעניינת ומתוחה.

הכפתור הלבן ספג חבטות אדירות.

קיפץ מצד אחד לשני אך סירב להיכנס לשער.

לפני כל בעיטה הייתה מתבצעת, כמובן, התייעצות.

על מה מתייעצים? מי יבעט? כפתור של מי עומד בזוית טובה יותר ובמכת סיבוב - התמחות שרכשנו במשך הזמן - אפשר יהיה להכניס גול.

אלא שהפעם שני ה"בֶקים" הגדולים חסמו כל אפשרות למכות מסובבות צריך היה לתת מכה ישירה ולקוות שהכפתור הלבן יקפוץ, ידלג, יעוף מעל למחסומים וימצא את השער.

 

לפתע זה קרה!

בעיטת פצצה של הכפתור השמן מפולניה, מחצה את הכפתור/כדור ו... העלתה אותו על גב ה"בק" שלנו.

נהדר. המשחק שלנו. עכשיו רק צריך לנוע בזהירות (שלא ייפול!) ולהיכנס לשער ו... ניצחנו?

לא חוקי! נשמעה צעקה.

ילדי תומר התחילו בסדרה של טענות: אסור להיכנס עם השחקן לשער לפני שהכדור נכנס!

מה פתאום? איזה מין חוק אתם ממציאים לכם?

כן ככה זה! פסקו "התומרים". כאילו שהם כתבו את חוקי הכדורגל.

תמיד "הגדולים" ממציאים להם חוקים חדשים שיוציאו אותם מהברוך.

 

הפעם לא ויתרנו - אין חוק כזה. תפסידו בכבוד, צעקנו, צווחנו מולם.

לאחר דקות ארוכות של ויכוח לוהט השמיע מי שהוא את ההצעה שהיא, היא בלבד, יכולה להביא לסיום המשחק.

בואו נשאל את המבוגרים.

את מי נשאל, ההורים שלנו ששיחקו כדורגל אמיתי בנבחרת הקיבוץ, לא באים בחשבון. ברור שהם יגידו שהחוק הוא כמו שבנם יבקש, הרי כולם יודעים שאין חוקים לכדורגל כפתורים. זה רק המצאה שלנו הילדים.

 

התחלנו לחפש מי משחק בנבחרת הגדולים ואין לו ילד בתומר או בעופר.

א. הציע תחכום גאוני (לדעת העופרים - כמובן) - בואו נשאל את הוגו. (הוגו אבא של ש. מזית) ששיחק באותם ימים בנבחרת הקיבוצית בתפקיד השוער. ושוער הרי יודע הכי טוב מכולם, מה החוקים ליד השער. והיות והוא אבא של "זיתון" קטן. אולי הוא יגיד לנו מה באמת החוק?

 

א. חשב לעצמו שהוגו העובד יחד עם צבי (אביו) במאפיה, לא ירצה לקלקל את החברות של האופים ויפסוק לטובתנו. ולשמחתו בלהט הויכוח התומרים לא עלו על "הקשר" הזה.

אבל למי יש סבלנות לחפש עכשיו את הוגו? אולי הוא בכלל בנסיעה לחלק את הלחם שנאפה בקרית-חיים וחולק בכל ישובי האזור.

 

החלטנו שאנחנו ממשיכים, שהתומרים יעשו מה שהם רוצים!

אלא שעכשיו התחיל הויכוח האמיתי בין "העופרים", מי יבעט בסנוקרת את "הבק" השמן כשעליו הכדור הלבן, כך שהכפתור לא ייפול "לבק" מהגב?

זה לא קל. זה לא פשוט. זה אפילו מצריך סבלנות ועצבים שקטים. וזה כמובן חסר באותה שעה לכולנו.

 

לבסוף - סוכם. הולכים לפי התור הרגיל. (במשחק בין קבוצתי היה כלל, כל ילד משחקני הקבוצה, בועט פעם אחת בתורו, לפי סבב קבוע מראש).

נהדר - עכשיו תורי, ניגשתי לכפתור השמן ולחשתי לו בשקט בשקט כאילו הוא שחקן חי, שחקן אמיתי, שמבין שפת מבוגרים!

שקט הושלך בחדר בשעה הגורלית שאני עומד לתת סנוקרת ולהכריע את המשחק.

תן סנוקרת חלשה, שהכדור לא ייפול לפני שהכפתור יגיע לשער.

אבל אם אתן סנוקרת חלשה, לא נגיע לשער ואז במכת הנגד הכפתור השמן של תומר יעיף אותנו מחוץ למגרש. אולי אפילו יפיל את הכפתור הלבן והכל יתחיל מחדש.

העזתי - נתתי סנוקרת חזקה - עצמתי את העיניים וכשפקחתי אותם - ראיתי נצחנו!!

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: