הסליק הגדול שאבדו עקבותיו / אמציה רייז

 

הסליק הגדול שאבדו עקבותיו

אמציה רייז - עין המפרץ

איור מאת יעקב גוטרמן

 

היו בקיבוצנו שבעה סליקים. את העובדה הזו למדנו רק זמן רב אחרי שקמה מדינת ישראל וקיומם של הסליקים נעשה מיותר!!

איור מאת יעקב גוטרמן

אלא שוועדת הביטחון המצומצמת (צוות שומרי הסוד - "השתקנים"), לא הסכימה לגלות היכן היו הסליקים ושמרה בקנאות על תכולתם... שמא יתפתחו הדברים והמדינה שבדרך שזה עתה נולדה, תקלע למלחמת מעמדות, או מהפכה סוציאליסטית... והקיבוצים יהפכו "לבסיסים" של צבא העם המוביל את הקדמה??!

 

הפעם נספר לכם על ילדי "העופרים", שהצליחו לשמחתם להיות שותפים, לגילוי המרעיש של "הסליק הגדול".

 

ומקרה שקרה כך קרה;

 

ילדי קבוצת "שקד" הקבוצה הבוגרת של הקיבוץ, היו משוטטים רציניים בכל פינות החצר הקיבוצית. אינני יודע לספר לכם האם היו אלה זוג השובבים "הונזא" ו"ציפר" או אולי נשקס הגדול, ששמע בטעות את שיחת אביו השתקן אליעזר, עם חברי "חבורת הסוד" (שרולק ולויזק). מכל מקום לנו נודע הגילוי המופלא מפיה של תמר היפה... שהייתה אחותו הגדולה של ג'ינג'י שלנו. "שקד" גילו את הסליק שנחפר בבור עמוק שנחפר בקצה החצר הצפוני-מערבי, של דיר הצאן. יום אחד הבחנו כי בחצר של הכבשים, בנו גדר פנימית גבוהה מחבילות הקש, אלה סודרו שתי וערב והעידו כי משהו מתחולל מאחריהם... שהרי ערמה רגילה הייתה מסודרת כמו במתבן שכבה-שכבה.

 

מאחורי הקש עבדו החברים בלילות, בעבודה מאומצת של חפירה בידיים.- כן, בידיים מחפרונים לא נמצאו אז ברשותם.

 

לא ברור כמה ימים נמשכה החפירה. וכמה זמן עבדה המשאבה הקטנה, במטרה לשאוב את מי התהום, כדי לאפשר את יציקת הרצפה והבניה המהירה של הקירות האטומים מהלבנים האדומות. (הלבנים האדומות שהובאו לאזור, לא רמזו לנו מאומה, שהרי סיפור הכיסוי שלהם היה מושלם: עומדים לבנות מבנים קטנים וקמרוניים לאווזיה!!).

 

ואכן קמרונים כאלה הוקמו. וכך גם מחסן הדלק והשמנים של הפלחה. (העומד על תילו עד היום) בלב "משק הילדים", שהפך כיום למרכז המכוורת.

 

בקיצור הסליק שהיה בנוי משני חדרים קטנים ואטומים, עמדו מוכנים תוך זמן קצר. עכשיו צריך היה להסוותם, כך שאיש לא יידע על קיומם. את הדפנות שבין הלבנים האדומות וחלל הבור שנחפר, מלאו בחבילות הקש. ש"הוקרבו" לטובת ההסתרה. וכמובן על המבנה הושלמה ערמת הקש, המיועד לריפוד בתוך הדיר פנימה - מסתור מושלם! רק חבורת הסוד ידעה איך להזיז את החבילות המועטות שהסוו את הכניסה לסליק.

 

"הונזא", "ציפר" ונשקס הגדול, גילו את המעשה. הסוד כאמור דלף אלינו "הקטנים". אבל העופרים, כידוע לכם, לא חיכו פעמיים כדי לראות במו עיניהם את המחבוא. בערב הצטיידנו בפנסים... מההורים (סיפרנו להם שאנחנו עושים פעילות לילה של חברת הילדים - היינו בימים ההם קטנים מדי לתנועת השוה"צ). וכך כאשר המטפלת נפרדה מאתנו בלילה טוב והייתה בטוחה שאנחנו כבר חולמים במיטותינו, זינקנו (בתחתונים וגופיות) וחיש נעלנו את הסנדלים ולדרך!!

 

'סטחנה' הכלבה של הדיר הרי הייתה החברה הכי טובה שלנו וכאשר הבחינה "בעופרים" הבאים בחבורה ופנסים דולקים, רק שמחה וצהלה. כמובן שהשתקנו את נביחותיה... עם שארית הביצייה, ששמרנו לנו מאז ארוחת הערב.

 

החיפוש בין חבילות הקש היה קל - אנחנו הכרנו את שיטת הסידור של המתבנים ובנקל יכולנו להבחין היכן הונחו חבילות שלא בסדר הרגיל, אבל... הדלת, הדלת שנחשפה הייתה נעולה ולא סתם נעולה, החברים דאגו לשים עליה בשני מקומות, למעלה ולמטה, מנעולים מיוחדים. ולפרוץ אותם, זה לא כמו לפתוח את הדלת במפתח גנבים, שהיה אצלנו כציוד קבע. בקיצור באנו - ראינו - נוכחנו - ואל "הבפנוכו" לא חדרנו!!

 

אבל הסיפורים והדמיונות פרחו. מאותו לילה וכל יום המחרת. "חברת הסוד" של הגדולים, הבינה שהפעם הסליק התגלה. ומי יודע, אם יבואו האנגלים אולי הילדים יפטפטו??

 

מה עושים? משנים את שיטת ההסוואה. במקום חבילות הקש העבירו לחצר הדיר בקדמת המתבן המאולתר את ערימת הפחמים של המסגרייה. באותם ימים החימום של הברזל בעבודת המסגרים נעשה על ידי פחם לוהט. למסגרייה היה מלאי של גושי פחם, שהיו מיועדים לניפוץ ופיזור על פני המתקן שיועד לכך.

 

עלינו ה"עופרים" נאסר מאותו יום לטייל אל חצר הדיר. הורשינו רק לבוא לסככת החליבה של הכבשים ולעזור כהרגלנו בחליבת הערב.

 

מה עלה בגורל הסליק הגדול ומה הוסתר בתוכו, נשאר נעלם עד עצם היום הזה!! ומקומו שכוסה מאז בשכבת עפר - לא תועד ולא נודע!!

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: