התחרות על אוסף הבולים / אמציה רייז

התחרות על אוסף הבולים

אמציה רייז - עין המפרץ

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

הרבה חברים עסקו באיסוף בולים, המכתבים מחו"ל ומהארץ היו כלי התקשורת העיקרי (טלפון היה רחוק מהישג ידם של החברים והפלאפון עוד לא היה אפילו לא בחלומות) וכך נוצרה, "תנועת אוספי הבולים".

איור מאת יעקב גוטרמן

שניים מהם, התבלטו בלהטם ובמקצועיותם בתחום הזה. האחד שיקו ורדי, שישב על "באר" חשובה מאד, לצורך העיסוק הזה - הלא היא המזכירות הטכנית של הקיבוץ. והשני יוזק תאני - אבא של עמיר הג'ינג'י בן כיתתנו ואנחנו כמובן גויסנו לתחרות.

 

כל מכתב שהגיע להורים היה יעד חשוב לגזירת הבול והעברתו דרך ג'ינג'י לאביו. יוזק היה מגיע מדי פעם לכיתה, להזכיר לנו את המשימה. אבל האמת לא היה צורך בתזכורות האלו. רוח התחרות עשתה את שלה ואף כי לא הבנו הרבה בערכם של הבולים. יותר מענין לנו, היה לדעת האם הם שייכים לסדרת החיות או הארצות, לסדרת הספורט או לסדרת המדע. עמיר היה דואג לעדכן אותנו בערכם הרב של הבולים הנדירים. לא אלו הפשוטים שהודבקו על כל מכתב ישראלי מצוי.

 

לימים נתווספה למשימת הבולים גם משימת "גלויות היום הראשון". גלויה כזו יצאה מדי פעם לציון מאורע חשוב בחיי האומה, הישוב, התנועה ומה לא?

 

לנהל מעקב ובילוש אחרי הגדולים שנסעו לאירועים כאלה, היה עניין בלשי של ממש. בפרט כשצריך היה להסתיר את המידע מפני ילדי קבוצת "אילה", "שעבדו" לטובת שיקו ורדי.

 

בהתחלה עוד היינו מתעסקים בהורדת הבול מהמעטפה. מצוידים בזכוכית מגדלת ובספר ההדרכה "הבולאי הצעיר", ממנו למדנו את המלאכה ובזהירות רבה היינו מטבילים את הבול והמעטפה, בצלוחית מים, מחכים בסבלנות עד שהדבק יתרכך מספיק ואז... לאט לאט ובעדינות! מקלפים את הבול ומניחים אותו במהופך על נייר עתון כדי שיתייבש!

 

זכורה לי תקרית מצחיקה אחת. גילינו בדאר שחולק לחברים שהגיע מכתב מחו"ל. מפאת גודלו היו על המעטפה בול אחד ענק ועוד כמה בולים קטנים כתוספת. בשולי המעטפה כתב שיקו לחבריו - בבקשה העבירו אלי את המעטפה והבולים. מה זה צריך להיות? החלטנו להתחכם ולנסות להטות את הענין לטובתנו. ראשית שמנו מארב ליד תיבות הדאר של החברים. צריך "להתנפל" על החבר/ה שיבואו לקחת את המכתב ולהתחנף אליהם שיתנו לנו - ורק לנו את המעטפה היקרה.

אבל כשנקפו השעות והמעטפה שכבה מחכה ומחכה. נמאס לנו.

צריך לנקוט פעולה יזומה. נו! אבל מה אפשר לעשות?

 

התייעצות סודית של קבוצת "עופר" הולידה את התוכנית הבאה: נסחוב מהמזכירות, כששיקו יצא לצרכיו או לארוחת צהריים, מעטפה גדולה חדשה. נדביק עליה שני בולים מהאוסף שלנו שכבר קלפנו אותם מהמעטפה המקורית שלהם. נפתח בזהירות את המעטפה היקרה, נעביר את המכתב למעטפה המבוימת, נסגור בדבק, שהיה מצוי בכיתה לצורכי יצירה "בפינת המלאכה" שלנו. את המעטפה היקרה נקח לעבודת האיסוף שלנו. נהדר!

 

אלא בחפזון - לא חשבנו על שינוי הכתובת, של מקבלי המעטפה.

כנראה שבטעות רשמנו עליה בעברית ובכתב ילדותי שלנו - שלא דמה כלל וכלל למעטפה המקורית.

 

בארוחת ארבע, בקיבוץ הצעיר שלנו היו מתקיימות ארוחות ארבע בחדר-האוכל של המבוגרים (גם אנחנו הילדים לא קופחנו וקיבלנו ארוחה כזו בבית הילדים). בתום יום העבודה היו החברים עוברים בחדר-האוכל, מתיישבים לספל תה עם לחם בריבה - אחלה ארוחה!

 

החבר שאליו הגיע המכתב הגיע לארוחת הארבע והמארב שלנו כבר לא חיכה לו, (הרי החלפנו את המעטפות!), לקח את המכתב הביט בכתוב ומשהו לא נראה לו. חיפש למי מהחברים יש כלי כתיבה ואז ראה כי הנגרים שהיו הולכים תמיד תמיד, עם העפרון מעל לאוזן. יושבים בשולחן הקבוע שלהם.

ביקש - קיבל - ורשם לשיקו במזכירות - זו כנראה טעות! זה לא בשבילי!

 

נו-נו-נו תארו לכם את המהומה שהייתה למחרת בבוקר.

שיקו מצא את המעטפה - הסתכל וניחש מיד מה קרה! זה היה רק שבריר של דקה עד שיצא בסערה לכוון קבוצת "עופר". אבל בהגיעו אלינו, אנחנו כבר ישבנו בכיתה. ולהתפרץ לשיעור של סלה (המורה הקפדנית) זה בלתי אפשרי!!

 

אסנת או רמה, אני לא זוכר מי זו הייתה, שהבחינה בשיקו מבעד לדלת, הבינה במה מדובר. אבל... איך מזהירים את ג'ינג'י. איך מסתירים מהר את העתון עם הבולים לייבוש. לפני ששיקו יעשה חיפוש עם המטפלת?

 

קודם צריך לבקש מסלה רשות לצאת מהכיתה. לאסנת זה היה פשוט נורא. היא כידוע לא סיימה אף פעם את הביצה הקשה מארוחת הבוקר וכעונש הייתה לוקחת את הצלחת לכיתה עד שתגמור. נו - אז אסנת בולעת את שארית הביצה הקשה. מתגברת על ה"איכס" הקבוע שלה. ומראה לסלה - גמרתי! אני מחזירה את הצלחת שהמטפלת תוכל לרחוץ אותה.

 

אסנת עוברת ליד ג'ינג'י ולוחשת לו - תמציא תירוץ ובוא החוצה מיד!

ג'ינג'י שלא היה מה"מתעניינים הגדולים" בנעשה בשיעורים. הבין שיש משימה חשובה. עשה עצמו צריך נורא, נורא לשירותים. וסלה קנתה את הקונץ ונתנה לו רשות "לצאת לדקה!"

כשהשניים בחוץ, ג'ינג'י קיבל את העדכון על הביקור של שיקו בבית שלנו ורץ לחדר השינה, להסתיר את העתון והבולים מתחת לסדין! (שיתייבשו אחר-כך) על השירותים הוא כמובן שכח!

 

בהפסקה הגדולה יצאנו להתייעצות דחופה. אבל היכן לקיימה? לרוץ עד למסתור במתבן של רפת א', זה היה לוקח המון זמן ולדבר על זה בכיתה או בחדר שינה זה היה מעורר את החשדות של המטפלה - מה קרה? לא יוצאים לשחק גע-גע?

מה עושים?

מחליטים לשנות שיטה ולהודיע בקול גדול שמתכנסים לתכנון ההתקפה שלנו על "הזיתים" לקראת משחק שוטרים וגנבים שנועד להערך אחה"צ. והמקום המתאים להתיעצות הסודות היה ליד עץ האזדרכת - צריך לאסוף תחמושת לרוגטקות שלנו.

 

הוחלט - מעבירים את "האוצר" למקום בטוח!

הצריף של יוזק הוא יעד לחיפושי שיקו ורדי והמשפחה. צריך למצוא זוג הורים שלא יהיה חשוד, במעורבות "סחיבת הבולים". וגם לא יהיה בשכנות מגורים, קרובה מדי, לשיקו ורבקה או יוזק ופלה.

 

ההחלטה נפלה על הניה וצבי. ראשית הם גרים בשכונה של שכבה ב', מהמיסדים. ושנית צבי מיודד עם שיקו והניה עם רבקה וכך המחסה יהיה מאובטח מחשדות מיותרים. נותרה רק "בעיה" קטנה - איך מעבירים את העתון והבולים מבלי שיתגלו? והעיקר מבלי שיתקלקלו!??

 

את התכנון לשלב הזה השארנו לשיעור הבא.

מה שבטוח - צריך להספיק לסלק את הבולים היקרים לפני ארוחת הצהרים.

 

ואכן סופה של המעשיה - היה כפי שתוכננה.

הבולים הועברו.

הבולים התייבשו.

הבולים נאספו לשקית מתאימה, והגיעו ליעדם - לאוסף של יוזק - שהוא גם האוסף של עמיר - שהוא גם היה האוסף של קבוצת "עופר".

    

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: