אבא של תמרה / עליזה שוהם

אבא של תמרה 

עליזה שוהם - עינת

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

כשתמרה הייתה בת שנתיים אמה וסבתא לקחו אותה ועלו לישראל, לקיבוץ יערה, שם קיבלו חדרון קטן. תמרה נולדה במוסקבה, עיניים כחולות, שיער בלונדיני וחלק.

איור מאת יעקב גוטרמן

כל יום השכם בבוקר אימא יוצאת לעבודה, תמרה וסבתא עדיין ישנו, אימא הייתה לוקחת סנדויץ ופרי נוסעת באוטובוס לעבודה ולפנות ערב הייתה חוזרת עייפה, עיניה היו כבויות וכל רצונה היה לישון, לנוח.

 

סבתא מעירה את תמרה בנשיקה על לחיה: "תמרה, תמרקה, יפה שלי, הגיע הזמן לקום וללכת לגן, הכנתי לך לארוחת בוקר דייסה מאוד טעימה, דייסה שהיית אוכלת במוסקבה, את זוכרת, תמיד שהגעת אלי עם אימא הדייסה החמה הייתה מחכה לך ואני זוכרת איך נהנית לאכול אותה, קומי חמודה שלי, אנחנו צריכות ללכת לגן רותי, כמו בכל בוקר", סבתא מדברת עם תמרה ברוסית, זאת השפה היחידה שהיא מכירה, היא כבר 3 שנים בישראל ויודעת לדבר כמה מילים בעברית, אך היא לא מצליחה לדבר עברית כמו תמרה וגם לא כמו נטשה.

 

וכך כל בוקר תמרה וסבתא מגיעות לגן בקיבוץ יערה, תמרה הייתה הילדה היחידה שעלתה מברית המועצות. תמרה תמיד נקייה ויפה, סבתא נפרדת בנשיקה ומבטיחה לחזור בצוהריים ולהחזיר את תמרה הביתה.

 

תמרה ילדה שמחה וחייכנית, כל הילדים אוהבים אותה, היא תמיד שרה ורוקדת, מדברת עברית כמו כל הילדים, אוהבת לשחק בפינת הבובות ובחצר הגרוטאות.

 

בצוהריים, תמרה עומדת בצד, היא מסתכלת על כל ההורים שבאים לקחת את הילדים והיא יודעת שאותה רק סבתא תבוא לקחת, לא אימא וכמובן שלא אבא.

לפני שנה תמרה ניגשה לאימא ושאלה אותה: "אימא לכל הילדים יש אבא ואימא ורק לי אין אבא, תוכלי לספר לי איפה אבא שלי, למה הוא לא הגיע אתנו לישראל? יש לו משפחה חדשה? איך קוראים לו? אני יכולה לראות תמונות שלו?" וכך ממשיכה תמרה לשאול ולשאול ואימא מחבקת אותה בשתי ידיה, נותנת נשיקה ומשיבה לה: "יקרה שלי, לך אין אבא וזהו, אל תחפשי אותו, הוא איננו ואני לא יכולה לדבר עליו, נכון שלרוב הילדים יש אבא, אבל לך אין, לך יש אותי ואת סבתא אני מבטיחה לך לתת לך את כל מה שתרצי, יהיו לך בגדים יפים, משחקים וספרים, אשלח אותך לבתי ספר טובים ואני משוכנעת שכשתגדלי תוכלי להיות רופאה". נטשה לא יכלה לספר לה היכן בדיוק נמצא אבא שלה.

 

כשתמרה הייתה בת שנה נפרדו הוריה, אביה עזב את הבית והקים משפחה חדשה, תמרה הייתה קטנה ולא הבינה איפה אבא שלה, היא לא הבינה למה אין מי שירים אותה למעלה לשמים או שייקח אותה לטיולים בעגלה, יום אחד הוא ארז מזוודה והלך, נסע לארץ אחרת ויותר לא הזכירו את שמו בבית.

תמרה זוכרת את אימא בוכה בלי סוף, אימא הייתה מחבקת חזק את תמרה ובוכה, עצוב לה היה לגדל את בתה לבד ללא אב, לאחר שנה החליטה אימא לעלות לישראל וכך הגיעה עם תמרה וסבתא לקיבוץ יערה.

 

הילדים בגן רות שאלו את תמרה: "איפה אבא שלך? למה הוא אף פעם לא בא לקחת אותך?, הוא בארץ? את ראית אותו?" תמרה שבאמת לא ידעה על אביה הייתה עונה: "אבא שלי טייס גדול במוסקבה, הוא לא יכול היה לבוא לישראל, הוא טייס גדול" וכך הייתה ממשיכה תמרה לספר מלבה על אבא שלה.

 

בלילה לפני השינה, כשאימא הייתה משכיבה את תמרה לישון וסבתא הייתה שרה לה אחד מהשירים האהובים עליה שכבה לה לבד במיטה ואמרה: "אלוהים הטוב שלי, עשה שאבא שלי יבוא לבקר אותי ואולי גם לקחת אותי אפילו פעם  אחת מהגן, כמו כל הילדים שבגן, עשה שאבא שלי יחזור אלי, אני רוצה לתת לו יד ולהראות לו את ישראל, להראות לו את הקיבוץ, את הרפת וחדר האוכל, את בריכת השחייה ומגרש השעשועים שלנו וגם את כל החברים שלי מהגן, אני רוצה שייקח אותי ללונה פארק כמו אבא של נועה ואולי גם לבריכה ויזרוק אותי למים". כך הייתה תמרה מתפללת כל יום לפני השינה.

 

ביום ראשון כשתמרה חזרה הביתה יחד עם סבתא שלה חיכה לה אורח בבית, תמרה נצמדה לסבתא ושאלה: "סבתא, מי האורח הזה, למה הוא בא אלינו, איך קוראים לו?" סבתא הרגיעה את תמרה:"חמודה, את זוכרת שביקשת מאימא שתספר לך על אבא שלך, רצית לדעת איך הוא נראה, מה שמו, אז דעי לך שהאורח הזה הוא אבא שלך שהגיע מאוקראינה לבקר אותך, אני הייתי כותבת מכתבים לאבא שלך וגם שלחתי לו תמונות שלך, סיפרתי לו על הילדה היפה שלו, כמה חכמה היא, כמה חברים יש לה, סיפרתי לו על אימא שלך שעובדת כל כך קשה ועוד סיפרתי לו על השאלות הרבות ששאלת את אימא ולא היה לה כוח לענות לך, גשי אליו, קוראים לו סשה, אל תפחדי, לכי והכירי את אביך".

 

בתחילה חששה תמרה לגשת לאורח, היא נצמדה לסבתא, היא פחדה מהאיש הזר, היא לא הבינה איך היא יכולה להכיר את אבא שלה.

סשה, שהבין את החששות של תמרה בתו, ניגש אליה, כרע על ברכו, ליטף את ראשה ואמר: "תמרה, לא ידעתי שאמצא ילדה יפה כל כך, אומנם סבתא שלך שלחה לי תמונות, ובאמת אין יפה ממך, הרשי לי לחבק אותך, באתי מרחוק לבקר אותך, התגעגעתי אלייך ושמעתי ששאלת את אימא שלך כל כך הרבה שאלות, כשאחזור אביא אתי את כל המשפחה החדשה שלך ותוכלי לבוא ולבקר אותי, יהיה לך עוד בית ומשפחה בישראל, בואי יקרה. עכשיו תוכלי לספר בגן שלך שיש לך אבא כמו לכולם, אבא אמיתי.

אבא ניגש לתמרה, חיבק אותה בידיו הגדולות, הרים אותה לו ודמעה גדולה נשרה לו מעינו.

 

"אבא, מחר בבוקר תוכל לקחת אותי לגן רותי, אני רוצה להראות לכל הילדים את אבא שלי ואל תשכח להחזיר אותי בצוהריים הביתה, כמו כל ההורים בגן, ונוכל גם לסוע ללונה גל ויש לי כל כך הרבה מה להראות לך בקיבוץ שלנו ונוכל ללכת לבריכת שחייה ביחד ואראה לך איך למדתי לשחות ואל תשכח ללכת אתי לרפת ולמגרש השעשועים".

"כמובן שאעשה כל שתרצי, בואי עכשיו נלך לאכול אני מאוד רעב ומחר אקח אותך לגן, ונבקר בכל המקומות שביקשת יש לי הרבה תויות בשבילך".

 

בלילה לפני שנרדמה אמרה תמרה: "אלוהים שלי, אני יודעת ששמעת את התפילה שלי, רציתי להגיד לך רק תודה, אני שמחה שהבאת אלי את אבא שלי מרחוק,  עכשיו לא אצטרך להמציא סיפורים על אבא תודה אלוהים" וכך נרדמה לה תמרה עם חיוך גדול.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: